הדרך הטרגית שבה הסתיים מסעה של “קולומביה” לא תעצור את תוכניותיה של נאס”א. הסוכנות כבר הודיעה, למשל, על תוכנית לשגר אסטרונאוטים למאדים. גם משימות מחקר אחרות יימשכו. דחף קדום, הסקרנות, עומד ביסוד המאמצים לחקור את היקום
9.2.2003
מאת: אמנון ברזילי, הארץ. המאמר במסגרת השת”פ עם וואלה!
ההכנות לשיגור מעבורת החלל “קולומביה” עוד היו בעיצומן כשראש סוכנות החלל האמריקאית (נאס”א), שון אוקיף, גילה כי נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, עומד להודיע על השקת פרויקט לשיגור אסטרונאוטים למאדים. לפי הודעתו של אוקיף, שנמסרה באמצע ינואר, המסע למאדים יימשך כתשעה חודשים, שבהם יעברו האסטרונאוטים מרחק של כ-60 מיליון קילומטרים.
“כיבוש המאדים יהיה מהלך חשוב מאוד. מי שיגיע למאדים יתקע שם יתד, כמו במאה ה-19 במערב הפרוע”, אומר פרופ' יוסף אגסי מאוניברסיטת תל אביב, המתמחה בפילוסופיה של המדע. כמו מומחים אחרים, גם הוא מאמין כי התרסקותה של קולומביה ומותם של אנשי הצוות לא יעצרו את תוכניותיה של נאס”א לשגר חלליות ואסטרונאוטים לחקר החלל.
פרופ' יובל נאמן, שהקים את סוכנות החלל הישראלית והיה שר המדע הראשון, מברך על המסע המתוכנן למאדים. לדבריו, מאדים הוא כוכב הלכת שהתנאים השוררים בו הם הקרובים ביותר לאלה שבכדור הארץ. לכן יש לבדוק אם על המאדים יש חיים, או היו בעבר. נאמן גם אינו פוסל את האפשרות ליישב שם בני אדם. עלות המסע למאדים, כולל בניית רכב החלל, ההכנות ואימון חברי המשלחת, נאמדת ביותר מ-10 מיליארד דולר.
“יציאתו של הגזע האנושי אל החלל היא כנראה שלב הכרחי בהתפתחותנו. לא מן הנמנע כי בשלב מסוים, באזור כזה או אחר במרחבי הגלקסיה, ניתקל גם בצורות אחרות של חיים”, כותב האסטרופיסיקאי פרופ' חגי נצר, שחיבר עם עמי בן בסט את הספר “מסע אל התבונה”, העוסק בחיפוש אחר חיים ביקום. מחברי הספר מזכירים את חלליות המחקר ששוגרו בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים אל מחוץ למערכת השמש, כדי לבדוק כוכבי לכת ברחבי הגלקסיה.
הדחף העיקרי לתור אחר עולמות חדשים הוא הסקרנות, אומר פרופ' אגסי, “לחיים בעלי סקרנות יש איכות אחרת לגמרי מאשר לחיים חסרי סקרנות. הסקרנות מביאה לא רק הנאות, אלא אפילו יוצרת משטרים יותר אנושיים, חיי אנוש יותר נסבלים”.
כמו ההומו-ארקטוס
צבי ינאי, שהיה עורך כתב העת “מחשבות” ואחר כך מנכ”ל משרד המדע, אומר כי הצמא לידע והרצון לחקור את הבלתי נודע נובעים מצורך קמאי, שאיפיין כבר את אבותיו הקדומים של האדם. לפני כ-200 אלף שנה חיו ביבשת אפריקה כ-10,000 יצורים דמויי אדם, הומו-ארקטוס. “הם יצאו מיבשת אפריקה למרחבים שבהם צמחייה שונה, נופים אחרים ותנאי אקלים לא מוכרים. הם היו צריכים להתמודד עם מצבים חדשים, עם החרדה”. ינאי מוסיף כי לאותו מסע אין הסבר אחד, אבל התכונות שאיפיינו את ההומו-ארקטוס הן כוח רצון וסקרנות. “הצורך לחקור את מה שנמצא מעבר לאופק נמשך מאז ועד תוכניות החלל”.
הקולומביה וצוותה נשלחו לחלל כדי לבצע ניסויים מדעיים, אבל הדחף הראשוני להקמת תוכנית החלל האמריקאית היה המלחמה הקרה. ב-4 באוקטובר1957 שיגרה ברית המועצות לחלל את הלוויין המלאכותי הראשון, ספוטניק. כעבור חודש שוגר לוויין סובייטי נוסף, ספוטניק ,2 ובקרבו הכלבה לייקה. “המחשבה שאחת ל-90 דקות יעבור מעל ארה”ב לוויין רוסי היתה מאיץ עצום להחלטה האמריקאית לייעד כספים למטרות שלא חשבו עליהן קודם”, אומר פרופ' נצר. המרוץ לכיבוש החלל נפתח.
ב-6 בדצמבר 1957 נפגעה היוקרה האמריקאית בשלישית, עם כישלונו של שיגור הלוויין ואנגרד. אבל ארה”ב הגבירה את מאמציה בעזרת מדענים גרמנים בראשות ורנר פון בראון, שגויסו לאחר מלחמת העולם השנייה לתוכנית הטילים האמריקאית. ב-31 בינואר 1958 שיגרה ארה”ב את הלוויין אקספלורר, 1 ששקל 14 ק”ג.
באותה שנה הוקמה נאס”א וכעבור זמן קצר הצליחה ארה”ב להדביק את הפער. ב-1960 שוגרו לוויין התקשורת הראשון, אקו ,1 לוויין מזג האוויר הראשון, טיירוס ,1 לוויין הריגול הראשון, דיסקברר ,1 ולוויין הניווט הראשון, טרנזיט. בתוך חמש שנים שיגרה ארה”ב 148 לוויינים.
“כדי ללמוד באיזה יקום אנחנו חיים, צריך לצאת מחוץ לאטמוספירה. הוויכוח שהתעורר בארה”ב היה אם תהליך הגילוי צריך להיות מאויש או באמצעות רובוטים”, אומר פרופ' נאמן. המדענים העדיפו לשגר לוויינים בלתי מאוישים, מכמה סיבות: שיגור בני אדם הגביר את הסיכון, חייב את הגדלת משקל הלוויין, הגביל את תאוצת הלוויין ודרש בניית לוויינים עם מערכות גיבוי רבות. ההוצאה על שיגור לוויינים מאוישים היתה כמעט פי שלושה מההשקעה בלוויינים לא מאוישים.
בוויכוח הכריע נשיא ארה”ב אז, ג'ון קנדי, שאמר כי בלאו הכי יהיה צורך לשגר אדם לחלל. ב-20 ביולי 1969 עשתה ארה”ב היסטוריה. החללית אפולו11 ובה צוות בראשות האסטרונאוט ניל ארמסטרונג נחתה על הירח. “קנדי צדק”, אומר נאמן. “לרובוטים יש מגבלות. כל עוד לא יהיה אדם בחלל, יהיו שאלות שלא יעלו על דעתנו ולא ייבחנו”.
מעבורות החלל הראשונות פותחו בשנות השמונים. בחלק מהן הותקנו זרועות הנשלטות מכדור הארץ, כדי לאסוף לוויינים פגומים. הלוויינים הוחזרו לכדור הארץ ותוקנו. בשנות השבעים והשמונים נרקמו בנאס”א תוכניות יומרניות לבניית תחנות חלל ואפילו מושבות על הירח. התברר, אומר פרופ' נצר, כי העלויות הכרוכות במימוש תוכניות אלה הן אדירות, אפילו למעצמה כארה”ב.
אבל ב-23 במארס ,1983 בעיצומה של המלחמה הקרה, הכריז הנשיא רונלד רייגן על יוזמת ההגנה האסטרטגית שכונתה מלחמת הכוכבים. התוכנית השאפתנית נועדה להגן על ארה”ב מפני מתקפת פתע של טילים, באמצעות מערכות נשק המוצבות על לוויינים המעופפים סביב כדור הארץ. ההוצאה נאמדה במאות מיליארדי דולרים. קריסת בריה”מ ב-1990 הביאה לסיום המלחמה הקרה ולביטול התוכנית.
פריצת גבולות
בשנות התשעים שיגרה ארה”ב את תחנת החלל הראשונה, אלפא, אבל קהילת המדענים בעולם התלהבה יותר משיגורו של טלסקופ החלל האבל. אורכו של הטלסקופ, שנבנה בהשקעה של שני מיליארד דולר, הוא כ-13 מטר ומשקלו כ-12.5 טונות. מגובה של 600 ק”מ מעל כדור הארץ ועם כושר הפרדה גבוה פי עשרה מזה של כל טלסקופ בכדור הארץ, שידר האבל עד עתה מאות אלפי תמונות מהחלל. הטלסקופ גילה עצמים במרחק של מיליארדי שנות אור מכדור הארץ.
ד”ר יואב יאיר מהאוניברסיטה הפתוחה מונה חלק מהישגיו של האבל: תיעוד התנגשות של שביט בכוכב הלכת צדק, שסיפק התרשמות ראשונה על הכוח ההרסני של אירוע כזה, וגילוי טבעות גז סביב שרידי סופרנובה. הגילוי איפשר להבין את המנגנון שמביא לסיום חייהם של כוכבים.
אחת המשימות המקוריות של מעבורת החלל קולומביה, שבה טס אילן רמון, היתה להתקין מצלמה חדשה בטלסקופ. המצלמה היתה אמורה לשפר פי עשרה את כושר ההפרדה של האבל, אבל המשימה בוטלה.
למרות הדרך הטרגית שבה הסתיימה משימתה של קולומביה, פרופ' אסא כשר מאוניברסיטת תל אביב סבור כי הסיכון הכרוך בשיגור לוויינים מאוישים אינו גבוה. “אין הצדקה לקחת סיכון גבוה ומנהל הסיכונים של נאס”א הביא בחשבון סיכונים קטנים”, אומר פרופ' כשר. “זה גם מה שאמר אילן רמון. אסונות עלולים לקרות”.
פרופ' כשר אינו מקבל את העמדה שלפיה שיגור חלליות לחקר החלל, שנועד בין השאר לגלות את סודות הבריאה, כמוהו כהתגרות בכוח עליון. “אין כאן שום התגרות. מי שם את הגבולות? הפסוק 'השמים שמים לאדוני והארץ נתן לבני האדם' (תהלים, קט”ו, 16) נעוץ בתפישה קדמונית שאבד עליה כלח. אנחנו חלק מהטבע ובתור בני אדם יש לנו יכולות לחשוב, לתכנן, לפרוץ גבולות. אין שום דבר לא טבעי במה שאנחנו עושים”.
פרופ' כשר גם דוחה את הטענה כי המסקנות העולות מחקר החלל על היווצרות העולם עומדות בסתירה לכתוב בספר בראשית. “אין שום אפשרות להשיב על שאלות דתיות מטפיסיות על בסיס התיאוריות הפיסיקליות”, הוא מסביר. “הדתות הגדולות מציירות את אלוהים בתור מי שפועל, עושה מעשים. יש תפישות שלפיהן המעשה העיקרי של האלוהים הוא לברוא את העולם ויש כאלה שלפיהן אלוהים משגיח על עולמו. ספר בראשית הוא מכתבי הקודש של הדתות היהודית והנוצרית. התפקיד של הטקסט הוא לא להיות ספר פיסיקה, ביולוגיה או היסטוריה. התפקיד שלו הוא לבטא את ערכי הדת כפי שהם אמורים לבוא לביטוי בחיי האדם. מדענים דתיים רבים קיבלו את עמדתו של ישעיהו ליבוביץ, שלפיה המדע עוסק בתחום העובדות והדת בתחום הערכים, הביטוי שלהם והנאמנות למשמעות שלהם”.
פרופ' אגסי, הרואה בחקר החלל ובשאיפה לכבוש אותו המשך ישיר להיסטוריה של גילוי יבשות וארצות, מזכיר כי משחר ההיסטוריה רצה האדם לעוף. “הרעיון הוא שאין יודעים מה עושים כאשר מתמודדים עם דבר חדש. כל פריצות הדרך מסוכנות. כך קרה במסעות ביבשה וכך קרה גם בים. ספינות טבעו. כך קורה גם בחלל”.
פרופ' נאמן מאמין כי המשך חקר החלל יביא בעתיד להתפשטות האדם ביקום. “בעוד מאה-מאתיים שנה יחיו על פני כדור הארץ 20-15 מיליארד בני אדם. כדור הארץ יהיה מעין כלכותה צפופה. לצורך ביטחונה, כדאי לאנושות להתפשט למערכת שמש שנייה. אם האנושות תישאר רק בחלק אחד של היקום, הסיכויים שתשרוד להרבה מיליארדי שנים קלושים”.
פיתוחים טכנולוגיים הקשורים בחקר החלל
* לווייני תקשורת (שידורי טלוויזיה, אינטרנט, טלפון נייד)
* לוויינים לחיזוי מזג אוויר (התרעות על סערות)
* לווייני ניווט קרקעי (GPS)
* לווייני תצפית – איסוף מידע על תנאי החיים בים וביבשה לצורכי חקלאות ואקולוגיה
* לוויינים למיפוי כדור הארץ
* לוויינים למעקב אחרי השפעות החור באוזון
* לווייני צילום ותקשורת צבאיים (התרעות על פריסת כוחות צבא למתקפת פתע)
* מהפכת המזעור בתעשייה
* גילוי מוקדם יותר של סרטן השד
* שכלול צילומי הרנטגן
* שמיכות בידוד
* מדי חום לתינוקות
