מבקר המדינה: ציוד מיושן ואי ניצול תקציבים עצר המאבק בהמלחת מי תהום

מבקר המדינה הצביע על הנזקים הנגרמים לאקוויפרים משאיבת היתר כמה וכמה פעמים ב-15 השנים האחרונות, אך הממשלה, נציבות המים והמשרד לאיכות הסביבה לא עשו די לעצור את הידרדרות מצב האקוויפרים ולשקמם, אף שהם אחד ממשאבי הטבע החיוניים ביותר למדינת ישראל 

מתוך: מבקר המדינה, דוח 56 ב' לשנת 2006 
  
 
מניעת המלחה וזיהום של האקוויפרים

תקציר

מקורות המים הטבעיים העיקריים של מדינת ישראל הם מי התהום באקוויפרים ואגן ההיקוות של הכינרת. מי התהום מספקים כשני שלישים מצריכת המים השנתית. שני האקוויפרים העיקריים המספקים את מי התהום הם אקוויפר החוף ואקוויפר ההר.

זיהום והמלחה של אקוויפרים נובעים מגורמים טבעיים, שאי-אפשר לשלוט עליהם, ומגורמים מלאכותיים, המושפעים מפעילות אנושית (כמו שאיבת יתר, זיהום תעשייתי ופעילות חקלאית). מי התהום מזדהמים באטיות אך גם שיקומם אורך זמן רב. הדרך הטובה ביותר לשמור עליהם היא למנוע מהם זיהום והמלחה.

צריכת המים הממוצעת בשנים 1993-2003 עמדה על כ-2 מיליארד מטר מעוקב (להלן – מ”ק) לשנה. בשנים אלה עמדה הפקת המים הממוצעת ממקורות המים הטבעיים – מי תהום ומים עיליים (מים הנמצאים על פני היבשות) – על כ-1.8 מיליארד מ”ק לשנה. ההפרש בין הצריכה ובין ההפקה הושלם בעזרת מקורות מים חלופיים.

ביוני 2002 הכינה נציבות המים “תוכנית אב (מעבר) לפיתוח משק המים בשנים 2002-2010”. יעדי התכנית היו, בין השאר, עצירת הידרדרותם של מקורות המים הטבעיים והבטחת איכות המים במאגרים הטבעיים. באותה תכנית הוערך הגירעון המצטבר במקורת המים הטבעיים בכ-2 מיליארד מטר מעוקב (מ”ק).

רמת התחזוקה של המכשור של השירות ההידרולוגי בנציבות המים, הקידוחים ותחנות הידרומטריות ירודה. המכשור והקידוחים משמשים, בין השאר, למדידת הזיהום וההמלחה של האקוויפרים. פיגור בעבודות תחזוקה שוטפות בציוד של השירות ההידרולוגי ובתחנות ההידרומטריות פוגע ביכולת הפיקוח והבקרה של נציבות המים ובאפשרות לקבל נתונים מהימנים על מצב האקוויפרים.

ממסמכי נציבות המים עולה כי בשל הפקת יתר שנמשכה שנים, המפלסים ירדו ומי ים חדרו אל תוך אקוויפר החוף והמליחו חלק מעתודות המים המתוקים. נמצא כי במקומות מסוימים המים המלוחים חדרו למרחק של כשני ק”מ מקו החוף. דחיקה של מים מלוחים אלה מהאקוויפר היא תהליך קשה ואיטי הדורש כמויות מים ניכרות.

נציב המים הוא הממונה על ניהול משק המים ועל מניעת הזיהום של מקורות המים. על פי סמכויותיו בחוק המים, התשי”ט-1959, הוא רשאי להוציא צווים ולעשות פעולות למניעת נזק למקור מים. אם לא נתמלאו הוראות הצו בתוך זמן סביר, הנציב רשאי לעשות את כל הפעולות הנדרשות ולחייב בהוצאות את מי שגרם לזיהום. בשנת 2004 לא ניצלה נציבות המים את התקציב שניתן לה לתיקון המעוות, למרות שממסמכיה עולה שהיה מקרה בו ראוי היה כי תשתמש למטרה זו. מוקדי זיהום של מי תהום במרכז הארץ טרם טופלו והם נבדקים כבר כמה שנים, אף על פי שהזיהומים בחלק מהם התגלו עוד בתחילת שנות השמונים והתשעים.

עד מועד סיום הביקורת, לא הותקנו תקנות למניעת זיהום מים מקווי צנרת של דלק ומחוות המכלים, שהטיפול בהן התחיל בשנת 1997. המחלוקת בין נציבות המים ובין המשרד לאיכות הסביבה בנוגע לחלוקת הסמכויות ביניהם, עליה העיר מבקר המדינה בעבר, טרם הוכרעה.
זיהום והמלחה של אקוויפרים נובעים מגורמים טבעיים, שאי-אפשר לשלוט בהם, כמו גופי מים מליחים הנמצאים באקוויפרים, ומגורמים מלאכותיים, התלויים בפעילות האנושית. הגורמים המלאכותיים הם: 1. שאיבת יתר – מביאה לידי ירידת המפלסים של מי התהום ולידי חדירה מוגברת של מי ים באקוויפרים שלהם מוצאי ניקוז לים; שאיבת היתר גם גורמת ליצירת שקעים הידרולוגיים (מכתשים הידרולוגיים) במפלס מי התהום, ואלה מונעים ממזהמים להתנקז מן האקוויפר אל הים; 2. זיהום תעשייתי – גורם לשטיפת מזהמים אל הקרקע ולחלחולם אל מי התהום; 3. פעילות חקלאית נרחבת (דישון והדברה) – גורמת להדחה של תשטיפים שאיכותם ירודה אל מי התהום; 4. איכות מי קולחים – עקב תקנים ישנים, משתמשים במי קולחים המזהמים את האקוויפרים.

זיהום והמלחה של האקוויפרים מביאים לידי ירידה באיכות מי האקוויפרים, וזו מתבטאת בעיקר בעליית ריכוז הכלוריד (המשמש אמת מידה לרמת המליחות של מי התהום) ובעליית ריכוז החנקה (המשמש אמת מידה לרמת הזיהום במי התהום). לזמן השהייה של מים במקור מים השפעה מכרעת על תהליכים של זיהום והמלחה ועל היכולת לשקם את מקור המים. מי תהום אמנם מזדהמים באטיות, אך גם שיקומם אורך זמן רב, ולכן הדרך הטובה ביותר לשמור עליהם היא למנוע מהם זיהום והמלחה.
מנתוני נציבות המים עולה, שבשנים 1997-2004 הופסקה השאיבה בכ-120 בארות שסיפקו מי שתייה בנפח הפקה של כ-34 מיליון מטר מעוקב (להלן – מלמ”ק). בכמחצית הבארות (55) הופסקה השאיבה בגלל ריכוז גבוה של חנקה. ממסמך של נציבות המים מינואר 2004 עולה, כי החמרה עתידית בתקן החנקה והשוואתו לתקן המקובל בעולם תפסול את אקוויפר החוף (מרחובות עד בנימינה), ולא יהיה אפשר להשתמש בו שימוש ישיר לשתייה בלי לטפל במים.

מאוקטובר 2004 עד אוגוסט 2005 בדק משרד מבקר המדינה את הטיפול במניעת זיהום והמלחה של האקוויפרים. כן נבדקו עניינים הנוגעים לפיקוח ואכיפה בתחום מניעת הזיהום של מקורות מים. הביקורת נעשתה בעיקר בנציבות המים שבמשרד התשתיות הלאומיות, במשרד לאיכות הסביבה ובמשרד המשפטים.
בתשובתו ציין נציב המים כי “הקשיים באחזקת תחנות הידרומטריות נמשכים כבר מספר שנים”, וכי בחמש השנים האחרונות לא נעשו מכרזים לתחזוקת התחנות האלה והנושא לא טופל כראוי. הנציב גם הסביר כי בעת האחרונה אמנם נחתמו הסכמים לעשיית עבודות שיפוץ בתחנות, והנציבות מכינה מסמכי מכרז לשיקום ולתחזוקה שוטפת של תחנות הידרומטריות, אבל פרסום המכרז מותנה בתקציבים.
ממסמכים שצורפו לתשובת הנציב עולה כי חמש משרות בשירות ההידרולוגי, ובהן תפקידים הקשורים לאקוויפר החוף ולאקוויפר ההר, אינן מאוישות, ויאוישו לאחר שיסתיים מכרז בעניינן. הנציב הוסיף בתשובתו כי משרת “מרכז בכיר הידרומטריה” בוטלה ו”העדר אדם בתפקיד מפתח זה גורמת לפגיעה קשה בנושא איכות נתוני המים העיליים”.

משרד מבקר המדינה העיר לנציבות המים כי פיגור בעבודות תחזוקה שוטפות בציוד של השירות ההידרולוגי ובתחנות ההידרומטריות פוגע ביכולת הפיקוח והבקרה של נציבות המים ובאפשרות לקבל נתונים מהימנים על מצב האקוויפרים. כמו כן, מידע לא אמין על מצב האקוויפרים עלול לגרור אחריו החלטות לא מבוססות, העלולות לפגוע פגיעה נוספת באיכות של מי התהום באקוויפרים.

במועד סיום הביקורת באוגוסט 2005, טרם הושלם הטיפול בזיהום מי התהום שאתרי הפסולת גורמים, והנזקים למי התהום נמשכים.

הביקורת העלתה כי מינהלת מי השתייה לא השלימה את התכנית התלת-שנתית וגם לא את התכנית החלופית “לאבטחת איכות מי השתייה”, שהמינהלת החליטה לקדם בשנת 2002. יצוין כי מינהלת מי השתייה לא התכנסה כלל בשנים 2001-2003, ובשנת 2004 התכנסה רק פעמיים. הנציב הסביר בתשובתו כי הכנת התכנית החלופית אמורה להסתיים ביולי 2006.

לדעת משרד מבקר המדינה היעדר מידע זה פוגע ביכולת של הנציבות להעריך את התקציבים שהיא מבקשת ממשרד האוצר כדי לטפל בזיהומים. יתר על כן, בלי המידע הזה תתקשה הנציבות ליישם את העיקרון “המזהם משלם” אם תצטרך להשיב את המצב לקדמותו בעצמה ולתבוע את ההוצאות מהמזהם, או לפקח על השקעות המזהם במהלך שיקום מקורות המים.
נמצא כי גם לאחר שפורסם הדוח של מבקר המדינה – שנקבע בו כי “על משרד לאיכות הסביבה, משרד התשתיות ומשרד המשפטים לפעול במשותף כדי להשלים את התקנות… הדבר דרוש כדי להבטיח שבידי הגופים השלטוניים יהיה מכשיר יעיל לאכיפה של אי-זיהום מי התהום מצנרת הדלק וממתקני האחסון והניפוק של דלקים” – נמשכה הסחבת והתקנות לא הותקנו, בעיקר בגלל המחלוקת בין נציבות המים ובין המשרד לאיכות הסביבה בעניין הסמכויות הנוגעות לטיפול בזיהום של מקורות מים וקרקע.

לסיכום כותב המבקר: “האקוויפרים הם מקורות המים העיקריים העומדים לרשות משק המים הישראלי. נמצאו ליקויים בסדרי הפיקוח והבקרה על הזיהום וההמלחה של האקוויפרים. נמצא כי נציבות המים אינה עומדת על קבלת אומדן כספי של הנזקים שנגרמו למקורות המים הטבעיים מהמזהמים השונים.”

“המחלוקת בין נציבות המים ובין המשרד לאיכות הסביבה בעניין הסמכויות הנוגעות לטיפול בזיהום של מקורות המים והקרקע טרם נפתרה. במועד סיום הביקורת עדיין לא הותקנו תקנות למניעת זיהום מים בחוות מכלים ובקווי צנרת דלק.”

“מבקר המדינה הצביע על הנזקים הנגרמים לאקוויפרים משאיבת היתר כמה וכמה פעמים ב-15 השנים האחרונות, אך הממשלה, נציבות המים והמשרד לאיכות הסביבה לא עשו די לעצור את הידרדרות מצב האקוויפרים ולשקמם, אף שהם אחד ממשאבי הטבע החיוניים ביותר למדינת ישראל. מן הראוי שהממשלה תורה לממונים על הטיפול במניעת זיהום והמלחה של אקוויפרים ליישב את המחלוקות ביניהם ולעשות את כל הנדרש כדי לשקם את האקוויפרים וכדי להפסיק את הפגיעה בהם.”