אספירין נגד סרטן

נוסף על היותו תרופה להקלה על כאבי ראש ולמניעת התקפי לב, אספירין מסתמן כמונע התפשטות של תאים ממאירים

אספירין נמצא יעיל בטיפול במחלות שונות. ראיות מראות שהוא גם יכול למנוע היווצרות גרורות ממאירות. אילוסטרציה: Jill Watson.
אספירין נמצא יעיל בטיפול במחלות שונות. ראיות מראות שהוא גם יכול למנוע היווצרות גרורות ממאירות. אילוסטרציה: Jill Watson.

מאת ויויאן קולייר, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 27.06.2017

אם יש בכלל תרופת פלא, ייתכן שאספירין הוא התרופה הזאת. עמוד התווך הזה של ארון התרופות המשפחתי, שהופק במקור מעץ הערבה, משמש בהצלחה במשך דורות לטיפול בתחלואים שונים ומשונים, החל מכאבי פרקים, חום גבוה וכאבי ראש ועד מניעת שבץ מוחי, התקפי לב ואפילו כטיפול בכמה סוגים של סרטן. ואכן התרופה פופולרית כל כך, עד שהצריכה העולמית שלה מגיעה ל-120 מיליארד טבליות בשנה.

בשנים האחרונות, גילו מדענים שימוש אפשרי נוסף באספירין: עצירת התפשטות של תאים סרטניים בגוף לאחר שכבר התפתח בו גידול ראשוני. המחקר מצוי בשלביו הראשונים, אבל הממצאים מורים על אפשרות שהתרופה עשויה לשמש בעתיד בסיס לתוספת רבת־עוצמה לטיפולים בסרטן.

ואולם, לא כל המטופלים מגיבים לתרופה באותה מידה, ולחלק מהם היא אפילו עלולה להיות מסוכנת. חוקרים מנסים אפוא לפתח בדיקות גנטיות שיאפשרו לקבוע למי יש סיכוי גבוה להפיק תועלת משימוש ארוך טווח באספירין. המחקר המעודכן ביותר העוסק בַּפעילות מעכבת הסרטן של התרופה מניב ממצאים שיכולים להורות על הכיוון הרצוי לניסיונות האלה.

מנגנונים מרובים מספור

במרוצת המאה ה-20 הראו חוקרים שאספירין מעכב ייצור של חומרים מסוימים דמויי־הורמונים, הקרויים פְּרוֹסטַגְלַנְדינים. בהתאם למקום שבו הגוף מייצר אותם, פרוסטגלנדינים עשויים לעורר תגובות של כאב, דלקת, חום או קרישת דם.

כמובן, איש אינו מעוניין לעכב לתמיד את התגובות הטבעיות האלה בעיקר משום שהן מסייעות להחלמה של הגוף מפציעות שונות, מזיהומים ומפגיעות אחרות. אבל קורה שהתגובות האלה מתמשכות יתר על המידה וגורמות יותר נזק מתועלת. דלקות ממושכות או כרוניות, למשל, מגדילות את הסיכון להתפתחות מחלת לב או סרטן, עקב הנזק החוזר ונשנה שהן גורמות לרקמות הבריאות מלכתחילה. חלק רקמה פגוע עלול לגרום במרוצת הזמן, בהתאם למיקומו ובהשפעה של גורמים רבים המעורבים בתהליך, להופעה של משקע החוסם כלי דם כלילי, או לצמיחה של גידול זעיר הנחבא בעומק רקמה כלשהי בגוף. אספירין עוצר ייצור של פרוסטגלנדינים ומונע בדרך זו אלפי מקרים של התקפי לב מדי שנה. סביר אפוא להניח שהוא גם מונע היווצרות מספר לא מבוטל של גידולים סרטניים.

בשנת 2000 גילו מדענים מנגנון חשוב נוסף של פעילות אספירין בגוף. התרופה מגבירה ייצור של מולקולות מקבוצה שנקראת בשם רֶזוֹלְווינים, התורמות גם הן להרגעה של דלקות.

אחר כך, החלו חוקרים לחשוף פעילות נוספת, שלישית, של אספירין, המתבטאת בהפרעה לכושרם של תאים סרטניים להתפשט, כלומר, ליצור גרורות בגוף. מעניין לציין שבמקרה הזה, התכונות האנטי־דלקתיות של התרופה אינן ממלאות את התפקיד הראשי.

הופעת גרורות היא תהליך מורכב שבניגוד לאינטואיציה שלנו, כרוך במידה מסוימת בשיתוף פעולה בין התאים הסרטניים לבין המארח, הגוף שלנו. בתהליך התפשטות גרורות, כמה תאים סרטניים חייבים להתנתק מן הגידול המקורי, לעבור דרך דפנות של כלי דם סמוך ולהיכנס לזרם הדם הם חייבים גם לחמוק מזיהוי על ידי תאים של מערכת החיסון בעת שהם נעים בתוך הגוף. התאים הסרטניים ששורדים במסע המכשולים הזה, חייבים לעבור דפנות של כלי דם נוסף, במיקום אחר בגוף, להתמקם ברקמה הסובבת אותם, שהיא שונה לגמרי מזו שנוצרו בה, ולהתחיל להתרבות.

אליזבת' בטינלי, הֶמַטולוגית במכון המחקר ובית החולים לנשים בריגהם בבוסטון, הראתה שטסיות דם, תאי דם מיוחדים הידועים בכושרם לעורר ייצור של קרישי דם, ממלאות תפקיד חשוב בהתפשטות של תאים ממאירים. בהתחלה, התאים הממאירים קולטים אותות כימיים מסוימים מן הטסיות שמתקבצות בצברים לאורך דפנות כלי הדם. אבל במקום להוביל לתיקון של פגיעה אפשרית בדופן, האותות האלה שתפקודם השתנה, מסייעים לתאים סרטניים לחדור דרך המחסום של טסיות הדם ולחמוק אל תוך זרם הדם. בהמשך, התאים הסרטניים מתעטפים בשכבת מגן של טסיות המונעת מזקיפי מערכת החיסון לזהות אותם. מרגע שתאי הגידול יוצאים מזרם הדם במיקום מרוחק כלשהו מן הגידול המקורי, הם גורמים לטסיות הדם שהתלוו אליהם ליצר חומרים הקרויים גורמי גידול, ואלה מתניעים התפתחות של כלי דם חדשים המשמשים דרכי הובלה חיוניות להובלת חומרי מזון וחמצן לגרורה הסרטנית המתחילה לשגשג.

חוקרים נוהגים להזריק תאים סרטניים לדם של עכברים, כדי להעריך בקירוב מה קורה בתהליך של הופעת גרורות, כשתאים ממאירים חייבים לעשות את דרכם בזרם הדם ולאתר לעצמם מיקום חדש בגוף. כשבטינלי ועמיתיה נתנו אספירין לעכברים מזנים מסוימים ואחר כך הזריקו תאים ממאירים לדמם, הם גילו שטסיות הדם לא הגנו על התאים הסרטניים המשוטטים מפני זיהוי על ידי מערכת החיסון, ולא יצרו את גורמי הגדילה הדרושים לתאים הסרטניים כדי לגדול ולהתחלק במיקום חדש. מן הממצאים עולה האפשרות שאספירין מפריע לסרטן בשתי דרכים: הפעילות האנטי־דלקתית שלו מונעת היווצרות של גידולים מסוגים מסוימים, והכושר שלו לפגוע בטסיות הדם מפריע להתפשטות של חלק מן התאים הסרטניים.

חיווט מחדש של טסיות דם

איך אספירין מונע מתאים ממאירים לאלץ טסיות דם לפעול למענם? במקרה הזה, במקום לחסום ייצור של תרכובת אחת (כגון פרוסטגלנדין), נראה שהתרופה מפעילה או משתיקה קבוצות גנים שלמות בגרעינים של תאי דם מסוימים.

בניסיון להבין את האפקט הזה של אספירין, שלא היה מוכר עד עתה, הקרדיולוג דיפַּאק ווּרָה ועמיתיו מאוניברסיטת דיוק בצפון קרולינה, בחנו תאים הקרויים מֶגָקַריוֹציטים, שמהם נוצרות טסיות הדם. החוקרים השתמשו בכלים מתמטיים ופרמקולוגיים מורכבים, ובעזרתם זיהו במֶגָקַריוֹציטים כ-60 גֶנים שאספירין מפעיל או משתיק. התוצאה הסופית מכל השינויים הגנטיים האלה: הטסיות שנוצרו מן המֶגָקַריוֹציטים שטופלו באספירין לא הצטברו בגושים, דבר שככל הנראה מנע מהן להסוות תאים סרטניים. כך, נוסף לבלימה של פרוסטגלנדינים, ייתכן שהאספירין מביא ל"חיווט מחדש" של טסיות הדם והן כבר אינן יכולות לתפקד כ"משתפות פעולה" בתהליך הופעת גרורות.

חוקרים גילו שאספירין מפעיל או מכבה כ-60 גֶנים.

יש עדיין צורך במחקר בסיסי נרחב, אומר וורה, לפני שיהיה אפשר להכריע לגבי ההיתכנות של טיפול מבוסס אספירין למניעת הופעה של גרורות. בהמשך יש לאשש את ממצאי הניסויים האלה בקבוצות גדולות ומגוונות יותר של בני אדם, ולהבין טוב יותר את תפקודם הרגיל של הגֶנים הרגישים לאספירין. בינתיים, החוקרים מקווים לקדם את הידע במידה שתאפשר לפתח בדיקה גנטית שתראה עד כמה עשוי אספירין להועיל למטופל. במקרה הטוב ביותר, בדיקה כזאת תקבע לא רק את המינון היעיל ביותר של התרופה, אלא גם תבדוק אם גופו של המטופל מגיב לתרופה לפי הצפוי.

חלק ניכר מן ההשפעה החיובית של האספירין על הלב וכלי הדם נובע מכושרו למנוע היווצרות קרישי דם בכלי הדם כשהוא ניתן במינון נמוך של 81 מיליגרם. ועם זאת, מחקר שנעשה ב-325 אנשים העלה שלאספירין אין השפעה כלשהי על תהליכי הקרישה של 5% מן הנבדקים הנוטלים את התרופה, וב-24% נוספים השפעתו מצומצמת. יתר על כן, חלק מן האנשים עלולים לסבול מתופעות לוואי חמורות, כגון דימומים. לכן שום רופא אחראי לא יציע לכל המטופלים ליטול אספירין על בסיס יומי.

לפי שעה, הדרך היחידה לברר אם אדם מגיב לפעילות נוגדת הקרישה של אספירין היא לעשות למטופל בדיקת דם ישירה לאחר כמה שבועות של טיפול ולראות אם זמן הקרישה שלו לאחר טיפול מתארך במידה ניכרת בהשוואה לזמן הקרישה שלו טרם הטיפול: שיטה יקרה שאיננה מעשית. ייתכן שבדיקות גנטיות יהיו פחות יקרות, אבל הן עדיין רחוקות ממימוש. "השאיפה לפתח בדיקה מולקולרית יחידה, שתאפשר לקבוע אם אדם מגיב לטיפול [באספירין], מסתמנת כחסרת סיכוי מאחר שכבר ברור לנו שאין לאספירין מסלול תגובה יחיד," אומר אנדרו צ'אן, אפידמיולוג בבית הספר לרפואה של הרווארד. במילים אחרות, החוקרים והרופאים יצטרכו לבחון גנים רבים, ואת תגובות הגומלין המורכבות המתרחשות ביניהם, כדי לקבוע מה הסיכויים של מטופל להפיק תועלת מטיפול באספירין, בין אם הוא סובל ממחלת לב או מסרטן.

עד אז, צוות משימה של שירותי הרפואה המונעת של ארה"ב, פאנל ארצי של מומחי בריאות עצמאיים, ממליץ על אספירין במינון נמוך כאמצעי מניעה של מחלות לב וסרטן המעי הגס ופי הטבעת, ורק לקבוצה מצומצמת מאוד של אנשים. לפי הראיות שבנמצא, מי שעשויים להפיק את מרב התועלת מן הטיפול הם מבוגרים בקבוצת הגיל שבין 50 ל-59 מפני שמרבית הסיכויים שיש להם לפחות עוד עשור אחד לפחות לחיות, המצויים בסיכון של יותר מ-10% ללקות בהתקף לב או בשבץ בפרק הזמן הזה, אינם חשופים לסיכון לדימומים (עקב שימוש בתרופות אחרות, למשל) ומוכנים ליטול אספירין במינון נמוך מדי יום במשך עשר שנים לפחות. בעבור מבוגרים בני 60-69, צוות המשימה ממליץ להציע אספירין באופן בררני בהתאם לנסיבות האישיות של כל מטופל. באשר למבוגרים מתחת לגיל 50 או מעל גיל 70, הצוות קבע שאין די ראיות כדי לשקול את התועלת הפוטנציאלית לעומת הנזקים האפשריים של טיפול יומי באספירין.

עם זאת, לדבריו של פול גרבל מנהל מרכז אינווה לחקר תרומבוזה ורפואה יישומית בעיר פולס צ'רץ' שבווירג'יניה, רוב המטופלים שכבר עברו התקף לב או שבץ, נשכרים מטיפול קבוע באספירין בלי קשר לגילם. ואם נדמה לכם שאתם עוברים התקף לב ברגע זה, רופאים רבים ממליצים ללעוס כדור אספירין של 325 מ"ג מיד לאחר שהזעקתם אמבולנס, כדי למנוע נזק מקריש דם שעלול להיווצר.

ועם זאת, אספירין אינו יכול לפצות על מנהגים לא בריאים לאורך החיים. הימנעות מעישון ומאכילה מוגזמת והקפדה על פעילות גופנית עשויים להיות יעילים לא פחות, ואולי אפילו יותר, מנטילת אספירין מדי יום, כאמצעי למניעת בעיות רפואיות שונות, לרבות מחלות לב וסרטן. אספירין הוא אולי תרופה מופלאה, אבל הוא אינו יכול לרפא כל דבר שמזיק לבריאותכם.

על הכותבים

ויויאן קולייר – כתבת מדעים עצמאית שעובדת בנורת' בת'סדה שבמרילנד.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן