אייזיק אסימוב – האיש והאגדה

 מחווה לאיזיק אסימוב, שמת ב-6 באפריל 1992.  

 
(הסקירה נכתבה סמוך למותו, ופורסמה רק בקרב סטודנטים בטכניון, ובאתר הידען מיד עם פתיחתו ב-1997 כמובן).
באפריל 1992 הלך לעולמו הפורה והמפורסם בסופרי המדע הבדיוני ששלושה דורות הביאה הזכרת שמו בפניהם למראות מן העתיד – מסעות בין גלקטיים, אדם-על והעולם כפי יראה בעוד 20,000 שנים מהיום. מדובר כמובן, במלך המד"ב – איזיק אסימוב. הוא התעניין בעתיד, אך היה ראליסט ותמונות העתיד שלו משליכות על ההווה ועל העבר.

אסימוב לא כתב רק מדע בדיוני. הוא כתב על פיסיקה, מתמטיקה, כימיה, בקורות ספרות, ואפילו על התנ"ך, ואפשר למצוא אפילו ספר בדיחות שאסף. אסימוב הפגין ידע נרחב בעשרות תחומים עד שנחשד כגאון, המתמצא בכל כך הרבה נושאים שונים זה מזה. אסימוב עצמו אמר בראיון ל :- CNN"אנשים קיבלו רושם כאילו שאני יודע הכל, אבל אני לא!!! יודע הכל. אך אינני רוצה להודות בכך משום שאני מתפרנס מכך שאנשים חושבים שאני יודע הכל". אחיו סטנלי, אומר שהיה לו זכרון צילומי. הוא היה זוכר כל מה שקרא, ושנים אחר כך היה יכול לתת ציטוטים מדוייקים. זהו כשרון מלידה.

הוריו של אסימוב רצו שיהיה רופא. אך לאחר שנכשל בנסיונו להתקבל לביה"ס לרפואה, הלך ללמוד כימיה. לאחר מכן אף לימד באוניברסיטת בוסטון, שם הוציא תואר ד"ר בכימיה, אבל מהר מאוד, בגיל 28 בשנת , 1948 עבר לעבודה מלאה – בכתיבה, אותה התחיל עוד קודם לכן, כאשר פרסם את סיפור המדע הבדיוני שלו בשנת ,1938 בהיותו בן 18 בלבד, אולם לא יהיה זה נכון לומר שעם הפסקת חברותו בסגל האקדמי של אוניברסיטת בוסטון הוא הפסיק ללמוד. ההפך. הוא למד מדע כל חייו. פרופ' באד פוט, מרצה לספרות אנגלית ומומחה למדע בדיוני, המעביר סמינר על אסימוב בג'ורג'יה-טק, אומר כי סופר מדע בדיוני טוב, צריך להיות סטודנט כל ימי חייו.

המדע הבדיוני הוא זה שעשה אותו מפורסם. הסיפור הראשון שלו, זה שהתפרסם באסטונדינג בשנת 38 היה "עד לכוכבים", בסיפור מנבא אסימוב שפחדי המלחמה יבלמו את הטכנולוגיה הנחוצה למסעות חלל גם כאשר זו תהיה בהשג יד. פעמים נשאל, "מאיפה אתה לוקח את הרעיונות שלך?" ואחת הדוגמאות ניתנת בספרו "אין איש פה, פרט…": "אני מתאר לעצמי שאדם השואל את השאלה משוכנע שיש מין השראה מסתורית כלשהי הבאה לעולם רק באמצעים מוזרים ואסורים, או שהסופר עורך טקס דתי, מחריד אשר ייתכן וכולל קריאה לשטן. אבל התשובה היא בסל הכל: ניתן להפיק רעיון מכל דבר אם מוכנים לחשוב די חזק ודי זמן."
אסימוב לא הכיר בגבולות שהציבו המדענים – זה לכימיה, והאחר – לפיסיקה. אצל אסימוב, כל המחשבה האנושית, כל המדעים וכל ההסטוריה האנושית היו הטריטוריה שלו. כשזכה בתואר סגן נשיא ארגון "מנזה" הבינלאומי (ארגון האנשים בעלי מנת משכל, ,IQ גבוהה) הוא כתב "אני משער שאני אינטלגנטי, אך הגעתי למסקנה שאינני יודע מה זאת אינטלגנציה". קשה לתת לדבר הזה תווית.

אסימוב נולד ברוסיה לאב חנווני, הוא נולד יהודי, ואף שהיה אתאיסט ורציונליסט הוא לא התכחש מעולם למוצאו, ואפילו טרח להדגישו מדי פעם פעם אחת הוא הופיע בתכנית טלוויזיה שצולמה ביום כיפור. למחרת התקשר אליו אדם ושאל אותו, מדוע, כיהודי הוא אינו מכבד את היום הקדוש. השיב לו אסימוב כי לא ידע מתי יום הכיפורים וגם אילו ידע, לא היה משנה את תכניתו. כשהתעקש האיש לומר לו שכיהודי הוא מייצג את העם היהודי, אמר אסימוב: "יש לך יתרון עלי, אתה יודע את שמי, אני אינני יודע את שמך, "ג'קסון דוונפורט", השיב האיש. "נו, אז מי פה מסתיר את יהדותו?" שאל אסימוב. האיש ניתק.

הוא היה המסביר הטוב ביותר של המדע, ועינו היתה רגישה. כך למשל, ניסה דווקא אחד מחברי מערכת ה"ניו-סינטיסט", שבועון בריטי המוקדש למאמרים מדעיים, להגן דווקא על עמנואל ווליקובסקי, כשכתב "במהלך מעופו בן 200 השנה הוליד המדע אי אלו תחבולות מוצלחות כגון מזון משומר ותקליטים ארוכי נגן, אך למען האמת, איזה ערך ממשי תרם המדע לשבעים שנותיו של האדם? "חיש מהר הגבתי במכתב ובו כתבתי, בין היתר:"…אחד הדברים שהינם בעלי 'ערך ממשי' הינם אותם שבעים שנות חייו של האדם… במשך מרבית ההסטוריה אורך החיים היה קרוב יותר לשלושים. האם אין אנו רשאים לצפות ממך למעט הכרת תודה על אותה תוספת של ארבעים שנות חיים שממנה הזדמן לך להנות?"
לכל אותם שטענו שאולי כדאי לוותר על מנעמי המדע ולחזור לשלוות ימי הביניים, אמר כי לפני שהומצאו המכונות, נעשה הכל בידי עבדים, ואילו היינו חוזרים לימי הביניים אולי אנחנו היינו העבדים?"

אסימוב היה מודע ליתרונות אך גם לחסרונות של המדע, אך היה אופטימי: עובדה שרוב הנזקים והזיהום באים לנו כתוצאה מהתפתחות המדע. אך למרות זאת, המדע איננו יוצר הבעיות היחיד על פני כדור הארץ, אך רק לו יש את האמצעים לפתור אותם.

לדברי מוקיריו היה אסימוב ג'נטלמן. הוא תעב את האלימות שהיה שורה בספרי מדע בדיוני רבים. לדברי פוט הוא תמיד הקדים את זמנו. בעוד שבכל הספרים הרגילים הרוסים היו תמיד הבחורים הרעים הוא תאתר שיתוף פעולה אמריקני-רוסי במבצעים שונים. הוא הבין שהמלחמה הקרה זה דבר זמני, וכמובן – זה התקיים.

הדבר ממנו חרד אסימוב יותר מכל – התפוצצות האוכלוסין. במאמרו "הסוף" (פנטסיה 2000 גליון 13) מחשב אסימוב את הקץ – אילו תמשך ההכפלה מדי35 שנה של מספר בני האדם על פני כדור הארץ – תגיע המסה הכוללת של בני האדם – בק"ג – למסה של כל החומר ביקום בתוך  4856 שנים! ברור שצריכה להיות עצירה של הגידול הזה, אבל כיצד? האם בדרך של מלחמות ורעב או בדרך של הגבלת הילודה מרצון. "ברור לכל שפיקוח ילודה כלל עולמי לא יושג בקלות. קיימים אבני נגף. קיימים גופים דתיים חשובים המתנגדים בתוקף לכך. ישנן מסורות חברתיות מושרשות הכורכות ריובי ילדים עם בטחון לאומי חזק, עם עזרה בבית ובשדה, עם בטחון לעת זקנה. קיימים גורמים פסיכולגיים עתיקי יומין, הקושרים ריבוי ילדים להפגנת און גברי וחובה נשית. ישנם גורמים לאומניים חדשים הגורמים לקבוצות מיעוט לראות בפיקוח על הילודה אמצעי להגביל את מספרם הם דוקא ולראות בילודה בלתי מוגבלת אמצעי להשתלטות על הממסד".

אסימוב היה ממציא מדע הרובוטיקה. את הסיפור הראשון שלו "ידיד משחקים מוזר" פרסם כבר ב-1940 ובו הונחו היסודות לשלושת חוקי הרובוטיקה. החוקים היו אמורים להגביל את יכולתם של הרובוטים להזיק לבני אדם אך הם למעשה שימשו כר נרחב לספקולציות באשר לקונפליקט ביניהם:

החוקים הם:

א. לעולם לא יפגע רובוט באדם, לא במעשה ולא במחדל.
ב. הרובוט ישמע תמיד להוראותיו של אדם, ובלבד שהוראות אלה אינן סותרות את החוק הראשון.
ג. הרובוט ישמור על קיומו, ובלבד שהפעולות הדרושות לשם כך אינן סותרות את החוק הראשון או השני.
ברבות הימים כ-40 שנה לאחר הפרסום הראשון של חוקי הרובוטיקה, הוסיף אסימוב את החוק שמעבר לחוקים אלה – חוק האפס הקובע: "לעולם לא יניח רובוט שיגרם נזק לאנושות, לא במעשה ולא במחדל". חוק זה נועד לאפשר לרובוטים להציל את העולם והאנושות מבני אדם מסוימים, העלולים להמיט עליהם חורבן.

במאמר פרופיל של אסימוב (פנטסיה, גליון מס' 17) כותב יוחנן נאגל שהרובוט אצל אסימוב אינו אלא צד אחד של האדם אשר אומללותו העיקרית היא שהוא חסר את הצד השני. דבר זה הוא שאיפשר לאסימוב לבנות רובוט מד"בי מסוג חדש, ולעשותו כה עשיר, פשוט ע"י שהכניסו לתוך כל הפרובלמטיקות שמטרידות את הגזע האנושי בספרות מאז בלזק. אך דבר זה עצמו הוא שמנע מדמיונו ללכת רחוק יותר. אל האזורים המשונים שמעבר לאנושי, האזורים שדווקא כלפיהם צריך, לדעתי, להיות מכוון מד"ב טוב."

אגב הפעם היחידה שבה היה אסימוב עניו, היתה כאשר ייחס את ניסוח חוקי הרובוטיקה לקמפבל, אך קמפבל טען שהם היו מקופלים בתוך סיפוריו של אסימוב. קמפבל גם נתן לו את הרעיון לסיפור המוצלח ביותר שלו לדעת רבים – שקיעה. הוא ציטט בפני אסימוב את השערתו של אמרסון: "אם יופיעו הכוכבים פעם באלף שנה – מה רבה תהיה מידת תמהונם של בני האדם, מה תעצום הערצתם שישמרוה דורות רבים, לעיר האלוהים".

ההצלחה הבאה שלו היתה סדרת המוסד בה הוא מנסה לשחזר עולם עתידני שאיננו אלא השלכה של העבר (האימפריה הרומית). היסוד לכך הונח כבר בספר "קץ כלזמן" שגם לדעת נאגל וגם לדעתי הוא אחד מספריו הארוכים הטובים של אסימוב.

את סיפורו הראשון מכר אסימוב, כאמור, בשנת 1938 לעורך "אסטאונדינג סטוריס" הוגו גרנסבק. ומאז לא הפסיק לכתוב במשך 53שנים. הוא לא הפסיק לכתוב בחופשות, בנסיעות. הדבר היחיד ששימח אותו היה לשבת ליד מכונת הכתיבה ולכתוב. כשנשאל האם לכתוב זה קל? הוא אמר: "כן, זה קל מאוד. זה התחביב שלי כמו לשחק גולף לאנשים שאוהבים גולף. הבעיה היחידה היא שאני מקבל על זה כסף, אז אנשים רבים קוראים לזה "עבודה".

האם היה אסימוב סופר טוב? האם הכמות מקנה איכות. אסימוב קיווה שכן, שמתוך כמות יתנשאו גם סיפורים איכותיים. פרופ' באד פוט אומר "ישנו לסוג של שירה ביקום, והיתה לו היכולת לתקשר איתה." יוחנן נאגל כותב על אסימוב כי הוא (בינתיים היה) גרוע כסופר, אך טוב כסופר מדע בדיוני, ואחד המוחות השיטתיים ביותר בהסטוריה של המדע הבדיוני. באחד הראיונות נשאל אסימוב מה היה עושה אילו ידע שנותרו לו רק שישה חודשים לחיות. תשובתו היתה: "מדפיס יותר מהר".

מה ישאר על המדפים מיצירתו של אסימוב בעוד מאה שנה מהיום? אולי ארבעה או חמישה ספרים, אבל פוט בטוח שלא יהיו אלה רומנים. כשנשאל אסימוב מה דעתו על המאה ה-21 המתקרבת ענה: "דבר מיוחד לא יקרה, כי ההסטוריה אינה עובדת בקפיצות, אך אם נגיע, מדע לפחות שעברנו בשלום את המאה העשרים האיומה, ויהיה עלינו למצוא פתרונות לרבות מהבעיות שנוצרו בה. אני אישית אהיה שמח אם אזכה לחיות באחד בינואר ,2000 משום שהיום שלמחרת יהיה יום הולדתי השמונים.

איזיק אסימוב, .1920 – 1992

אסימוב על:

* האבולוציה: "אני חושד שאילו ניתן היה שלא להכליל את האדם בעניין זה, לא היתה מעולם כל בעיה לקבל בהסכמה את תורת האבולוציה הביולוגית."

* על האמונה באלוהים: "האמונה אינה משנה ולא כלום. כל מאות מיליוני האנשים שהאמינו בזמנם שהארץ שטוחה, לא הצליחו ליישר את כדוריותה אפילו בסנטימטר. מה שדרוש הוא איזה קו הגיוני של הנמקות, רצוי כזה שמתחיל בעובדות נצפות…" "…אם אשאל האם אני מאמין באלוהים, אני מניח שתשובתי חייבת להיות שברגע שבו תוצג לפני ראייה לקיומו שאין עליה עוררין – אקבל אותה.

* האסטרולוגיה: "לקראת סוף המאה ה,-17 עם ביסוסה של תמונה נאמנה של מערכת שמש הליוצנטרית, הפכה האסטרולוגיה בסופו של דבר לפסאודו מדע. אין אדם יכול להעלות על הדעת שכל היקום הכביר המוכר לנו כיום מאורגן רק כדי לשמש מפתח לגורלו של פרור האבק הבלתי משמעותי שלנו. זה שכה הרבה גברים ונשים מאמינים בזה, למרות זאת, הינו ביטוי ראוי לציון לאופן שבו אווילות אנושית יכולה לחגוג את נצחונה."

* על החיים לאחר המוות: אף אחד מהרעיונות ששמעתי, לא על השאול ולא על גן העדן, לא נראו לי כמניחים את דעתו של מוח רציונלי בעל תרבות, ועל פניהם אני מעדיף את הלא כלום.

* על תכנית מושבות החלל של אוניל: "נאסא מעריכה שהמושבה הראשונה תעלה כמאה מיליארד דולר שיתפרשו על פני חמישים שנה. כלומר שני מיליארד דולר לשנה. האמריקנים מוציאים הרבה יותר על סיגריות ומשקאות חריפים, וזאת עוד מבלי לחשב את הנזק הכספי של האנשים שנפגעו על ידי נהגים שתויים? מה בדבר שווים הכספי של הבניינים שעלו באש והאנשים שנהרגו בשריפות שנגרמו מסגריות? מה בנוגע לסרטן הריאות והתקפות הלב הנגרמים כתוצאה מעישון?

* על התגליות החדשות במערכת השמש: בשלושים (הדבר נכתב בשנות השמונים) השנים שחלפו מאז ייסודו של המגזין למדע בדיוני ופנטסיה איבדנו את הצד האפל והצד המואר של מרקורי, את קיומם של החיים על פני כוכב לכת אחר מלבד כדור הארץ, זכינו בסיבוב המהיר יותר של מרקורי ובסיבוב איטי יותר של נוגה, בטיבו הנוזלי של צדק, בטבעותיהם של צדק ואורנוס (ובינתיים גם נפטון), במכתשים על פני מרקורי, מאדים, פובוס, דמוס, גנימד וקליסטו, בלוחות טקטוניי על פני כדור הארץ ואולי גם הירח אירופה, בפעילות וולקנית על פני איו, בירחים נוספים לצדק ושבתאי (וגם אורנוס ונפטון) ובלווין חדש לפלוטו המצומק. רק שלושים שנה, מה יגלו לנו שלושים השנים הבאות?"

* על גודל מערכת השמש: כשיגיע הזמן ונוכל להקים תחנות חלל אסטרונומיות בקצה מערכת השמש, יתכן ונגלה כמה וכמה כוכבי לכת עבר פלוטוניים, ומערכת השמש תגיע לממדים הכבירים שבודאי יש לה.

* על המדע הבדיוני: "המדע הבדיוני, כמובן, איננו מדע, לכל היותר יש בו תבלין של מדע, המהווה רק חלק משני מכל השלמות, שכן העניין בכל סיפור חייב להיות מרוכז באנשים שבו, במעשיהם ובתגובותיהם. יתר על כן, המדע הכלול או הנידון בסיפורי מדע בדיוני, עשוי להיות פשטני, מתוקן' או אף מעוות, לפי צרכי העלילה. על כן עלול המדע שבסיפור (אוי לקלות הדעת האנושית!) להיות מוטעה לחלוטין, עקב בורותו של הכותב – שרק לעיתים רחוקות הוא מדען בעצמו. אולם המדע, כפי שהוא מתגלה בסיפורי המד"ב, אם מוטעה ואם נכון, פונה אל סקרנותנו לדעת לאן מוביל אותנו קצב התמורות המואץ, קצב שהפיתוח המדעי עשהו לאפשרי ולבלתי נמנע.

* עוד על המדע הבדיוני: אינני בטוח שהייתי מסוגל לפרוץ אל תוך עולם המדע הבדיוני של שנת 1979 בעזרת אותו הכשרון בלבד שעזר לי לפרוץ אל התחום בשנת ,1939 אך עובדה זו איננה צריכה לרפות את ידיהם של סופרים חדשים – הם לומדים בבתי ספר טובים יותר בשנת 1979 מאשר אני למדתי בשנת ..1939

* על עבמ"ים: "יום אחד קיבלתי בדואר משהו הקרוי 'סימפוזיון בנושא עב"מ – ,'1973 ובו מאמר מאת אחד ט.ס. פרידמן וקטע ממנו נשא את הכותרת "מדע בדיוני לעומת עבמולוגיה". המתחיל במילים
הבאים: 'אנשים רבים מופתעים כשאני מציין ששניים מגדולי סופרי המדע הבדיוני – ארתור קלארק ואיזיק אסימוב, שניהם תקיפים ביותר בדעותיהם נגד העב"מ. העובדה שפרידמן פוגש אנשים שמופתעים מכך, מצביעה, כך מניח, על רמת החוגים בהם הוא מסתובב. סוף סוף, מדוע העובדה שאנחנו סופרי מדע בדיוני, גורמת לאנשים להניח שאיבדנו את תבונתנו ושאנו חייבים להאמין בכל אמונה מיסטית, שיש בה אי אלו אלמנטים קרובים לנושאי המדע הבדיוני? העדויות של עדי ראיה בודדים בחושך על העב"מים מזכירות לי את הבדיחה על האיש שבקושי זוכר את מה שבקושי ראה.

* על התועלת מגילוי אינטלגנציה חוץ ארצית: "אני סבור שתהיה תועלת מכך. דוגמא אחת של תועלת אפשרית. עצם העובדה שקיימת ציוויליזציה כזו, וביחוד אם נגלה שהיא מתקדמת בהרבה מזו שלנו, תוכיח לנו שניתן לפתח ציוילזציה מתקדמת מבלי להתאבד.

* על תוספת אסימוב לחוק פרקינסון: לזמן מה נראה היה לי שללא כל התפקידים האקדמאיים למעשה, וכאשר עיתותי פנויות בידי, אוכל סוף סוף לכתוב את כל מה שהיה עלי לכתוב ועוד יוותר לי זמן רב למשחקים ושעשועים. זה לא פעל כך. אחד מחוקי פרקינסון הוא: "העבודה מתפשטת כדי למלא את הזמן הפנוי".כך היה במקרה שלי . תוך זמן קצר ביותר גיליתי שבמשרה מלאה אין פריון העבודה שלי גדול מכפי שהיה בחצי משרה, ומהר מאוד ניסחתי את תוספת אסימוב לחוק פרקינסון: "בעשר שעות ביום יש לך פנאי לפגר פי שניים אחר התחייבויותיך מאשר בחמש שעות ביום."

* על הספקו בכתיבה: בספרו "אופוס "200 שנכתב בשנת '79(בינתיים הספיק לכתוב למעלה ממאתיים ספרים נוספים): "על פי ספר השיאים של גינס, אנגלי בשם צ'רלס המילטון ואמריקני בשם צ'רלס אנדרוס, פירסמו, כל אחד לחוד, כמאה מיליון מילה, בעוד שתפוקתי עד עתה מגיעה לחמישה עשר מיליון מילה בלבד… בן הסופר הבריטי ג'והן קרייזר והן הסופר הבלגי ג'ורג' סימנון פירסמו, כל אחד לחוד, בימי חייהם, חמש מאות ספר, ואין זה סביר כלל וכלל שאפילו חיים ארוכים וכתיבה מתמדת יביאו אותי אל מעבר לגבול -ה-.-400 למרות כל זאת, אינני עובד בהרגשה של כשלון. הללו שעברו אותי מבחינת כמות הם (ככל שאני יודע) בעלי אפקים מוגבלים. תחומם הוא הסיפורת, ובדרך כלל רק סוג אחד או שניים בו, כך שאת מהירותם הם משיגים על ידי נסיעה על גבי פסים משומנים היטב. אני מצד שני כותב לא רק סיפורת אלא גם ספרי עיון. אני כותב סוגים מגוונים של ספרות עיונית המיועדים למגוון רחב של קוראים."

* על הסנוביות של המדענים: אין זה מפתיע שמדענים רואים עצמם כמשתייכים לאריסטוקרטיה האינטלקטואלית. כדי להגיע לדרגת מקצועיות גבוהה במדע יש צורך באינטלגנציה, סקרנות, מסירות ואימון סבלני, שאינם תכונות נפוצות, ומכיוון שאינם נפוצים, יש החושבים אותם לעליונים.

מקורות

כל מאמריו של אסימוב שפורסמו ב"פנטסיה "2000 וב"קוסמוס – המבחר של אסימוב".

מאמר על אסימוב מאת יוחנן נאגל – פנטסיה 2000 גליון .17

"אופוס "200 מאת איזיק אסימוב. הוצאת היפריון .1981

"אין איש פה פרט" מאת איזיק אסימוב. – הוצ' מסדה .1980

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

6 תגובות

  1. אסימוב כמו סןפרי מדע בדיוני אחרים ידע לתעל את ההיסטוריה לתוך סיפריו. אבל אסימוב אופטמסט נגיד שה…, בטרילוגיות המוסד הנפלאה אסימוב כרגיל נאלץ לגייס םרהפסיכולוגיה ואת ר. דניל הכל יכול על מנת להציל את האנושות מעצמה. כאשר דנים בסופר הכל אהוב עלי אייזיק אסימוב יש לדעתי לזכור שאסימוב היה יהודי מוצא רוסי בן המאה העשרים הקטלנית ולכן דואלי לחלוטין ביחס לטבע האנושי לכן יש צורך ברובוטים שינהלו את האנושות ובפה פסיכולוגיה שהיא בעצם בריחה של אסימוב לתחום מסטי למרות היותו אטאיסט.
    אסימוב לא סמך על בני אדם ראה בהם יצורים אגוצנטרים ואולי אומללים שרק המדע באופן לא מכוון בעצם יציל אותם מעצמם.
    והערה אחרונה כל מה שיכתב יוסרט או יומצא בעתידנות שייך ומצוי בספריו אין על אסימוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן