המשטרה מבקשת את עזרת הרוחות

השימוש במיסטיקנים לאיתור נעדרים, שהגיע לשיא בפרשת הודיה קדם, הוא נוהל מקובל גם במשטרה וגם בצה”ל. מעולם לא הצליח ידעוני בישראל לאתר נעדר, אבל שוטרים וחיילים נשלחים שוב ושוב למשימות חיפוש על חושיות. המשפחות לוחצות, וביננו, לך תדע

מאת: מאת שרה ליבוביץ-דר. איור: אפרת בלוססקי פורסם ב”הארץ” *

השימוש במיסטיקנים לאיתור נעדרים, שהגיע לשיא בפרשת הודיה קדם, הוא נוהל מקובל גם במשטרה וגם בצה”ל. מעולם לא הצליח ידעוני בישראל לאתר נעדר, אבל שוטרים וחיילים נשלחים שוב ושוב למשימות חיפוש על חושיות. המשפחות לוחצות, וביננו, לך תדע

המיסטיקנית שהתקשרה למשטרה היתה נחרצת. אני רואה את הודיה קדם בדירת מגורים ברמת גן, היא אמרה. בדירה נמצאות שתי נשים, אחת כהת עור האחרת בהירה, המשיכה. הן מתקוטטות ומאשימות זו את זו בחטיפתה של התינוקת. מהרו לרמת גן לפני שיהיה מאוחר, התריעה. שוטרים נשלחו למקום. הדירה היתה ריקה.

כ-100 מיסטיקנים התקשרו למשפחת קדם ולמשטרה במהלך שלושת ימי החיפושים אחרי הודיה. כל פנייה נבדקה. בעקבות מידע שהגיע ממיסטיקנים נשלחו שוטרים למחסנים נטושים, לדירות מגורים, לבורות ולנקיקים. “המשטרה תמיד משתמשת בהם”, אומר מפכ”ל המשטרה לשעבר אסף חפץ, “תמיד שואלים אותם, מתייעצים איתם. זה היה בתקופתי, זה היה לפני והמשיך גם אחרי. בכל מקרה של היעדרות הכי קטנה מיד מגיעים אליהם”.

גם הצבא נעזר במיסטיקנים כדי לאתר נעדרים ואף פועל על פי הנחיותיהם. כפי שמתפרסם כאן לראשונה, נשלחו חיילים לשטחים כדי לחפש אחרי נחשון וקסמן שנחטף באוקטובר '94 ואחרי החייל שרון אדרי, שנחטף ונרצח בספטמבר ,'96 בעקבות מידע שהגיע ממיסטיקנים. “חיילים הסתכנו על כלום”, אומר שלומי אדרי, אחיו של שרון. מיסטיקנים גם השתתפו בעצמם בחיפושים אחרי נעדרי צה”ל. הם הורו לחיילים היכן לחפש גופות, פיקחו על החפירות אבל לא מצאו דבר.

בדפוס שהשתרש ונעשה כעין נוהל מבקרים קציני צבא, כשהם לבושים בבגדים אזרחיים, אצל מיסטיקנים ומקובלים. הם מגיעים עם מפות ומבקשים מהמיסטיקן שיצביע על המקום שבו לדעתו נמצאים הנעדרים. קצין צבא התייעץ עם הבאבא סאלי בשאלת איתורו של זכריה באומל, שנעדר מאז יוני' 82 אחרי הקרב בסולטאן יעקוב. קצינים התייעצו עם מיסטיקניות בניסיון לאתר את צבי פלדמן, אף הוא מנעדרי הקרב בסולטאן יעקוב, ואת יוסף פינק, שנחטף על ידי החיזבאללה בפברואר .'86 הצבא התייעץ עם הרב יעקב איפרגן, המכונה “הרנטגן”, בנסיון למצוא נעדרים נוספים. אפילו קציני חיל הים שחיפשו ב-'68 את הצוללת דקר התייעצו עם כמה מיסטיקנים. “עשינו את זה כדי להרגיע את הלחץ של המשפחות ולנקות רעשים”, אומרת אופירה רותם, לשעבר ראש מדור נפגעים בצה”ל.

לא יכולנו לסרב

“שטף כזה של מיסטיקנים כמו בימי החיפושים אחרי הודיה מעולם לא היה לנו”, אומר קצין משטרה שהיה מעורב בחיפושים. רובם היו נחרצים מאוד, אמרו שהם יודעים היכן אפשר למצוא אותה וטענו שהיא חיה. חלקם, עקשנים במיוחד, לא התרשמו מכישלונותיהם וטענו שהם רואים שהודיה הועברה למקום אחר ודרשו לחפש אחריה שוב במהירות. את האשה הצעירה שהגיעה בשעת בוקר מוקדמת וגשומה, עם תינוקה בזרועותיה, לאוהל החפ”ק של המשטרה בשכונת קרית יובל בירושלים, השוטרים לא ישכחו.
האשה טענה שאחותה, מיסטיקנית עם קבלות, יודעת היכן הודיה נמצאת. “אחותי מכוונת אותי למבנה קטן מעבר לרחוב”, היא אמרה לשוטרים, וביקשה ששניים יתלוו אליה. תוך כמה דקות, הבטיחה, נמצא את הודיה. בגשם השוטף יצאו שני שוטרים מהאוהל והתלוו לאשה עם התינוק. היא שוחחה בטלפון הנייד עם אחותה שכיוונה אותה למחסן של עגלות אשפה. הודיה כידוע לא נמצאה שם. האשה היתה המומה. “אנחנו משפחת מיסטיקנים ותיקה”, אמרה, “אנחנו אף פעם לא טועים”.

ניחושי הסרק של מומחי החוש השישי לא נגמרו בזה. מיסטיקנית אחת התקשרה למשטרה ואמרה שהיא רואה אדם שמחזיק את הודיה בקרוואן באזור ירושלים. שוטרים נשלחו לאזור ומצאו קרוואן ובו משפחה תמימה שלא הבינה מה רוצים ממנה. מיסטיקן אחר הוביל את השוטרים למקלט ריק ברחוב סמוך לבית אביה של התינוקת. הוא תיאר את המקלט בפרטי פרטים. הכל היה שם, רק לא הודיה.

מיסטיקנית נוספת הגיעה לאוהל החפ”ק ובקול דרמטי תיארה מחסן עם דלת לבנה באזור עין כרם בירושלים. היא עמדה מול השוטרים ההמומים, התרכזה בעיניים עצומות במראה שעלה בראשה והודיעה לשוטרים שדלת המחסן לא נעולה, רק צריך לבעוט בה והיא תיפתח “ושם תמצאו את הודיה”. השוטרים שנשלחו לעין כרם מצאו את המחסן עם הדלת הלבנה שאכן לא היתה נעולה, אבל לא את הודיה.

כמה שוטרים אף נשלחו לבתי משפחות בקרית יובל שעל פי תיאורי מיסטיקנים שונים החזיקו בהודיה. “ביקשנו רשות להיכנס לבתים”, אומר קצין משטרה שהיה מעורב בחיפושים. “רוב המשפחות הבינו את מצוקת המשפחה והרשו לנו לערוך חיפוש”. כמה מיסטיקנים הגיעו לחפ”ק עם ספרי קודש וטענו שעל פי קריאה בספרים, הם יודעים שהודיה נפלה לבורות ולנקיקים באזור מגוריו של אביה. אנשי יחידות חילוץ נשלחו לבורות ולא מצאו דבר.

גל רובין, מיסטיקנית מכפר סבא, היתה בין העשרות שפנו למשטרה. “אמרתי להם מה שעלה לי באותו רגע”, היא אומרת. “זה דבר שבא ממני ואין לי שליטה עליו. אני בעצמי לא יודעת מאין זה בא לי. בקשר להודיה ראיתי בבירור יער וזהו, לא יכולתי להגיד שום דבר מעבר לזה. לא ידעתי אם היא חיה או מתה, רק ראיתי יער, ואפילו לא ידעתי איזה יער מפני שאני לא ירושלמית”.

לא היה אכפת לך להטריד את המשטרה שהיתה עסוקה בחיפושים?

“מה שקורה לי זה יותר חזק ממני, אין לי שליטה על זה, גם הקול שלי משתנה פלאים. ראיתי תמונה מאוד ברורה וחשבתי שזה דבר שהם צריכים לדעת”.

מיסטיקנית אחרת טענה שהיא רואה את הודיה באזור ליפתא. אנשי זק”א ויחידת חילוץ שהתנדבה לסייע בחיפושים מיהרו לליפתא. במשטרה השתדלו להצניע את חלקם של המיסטיקנים בחיפושים ובעיתונים פורסם שהמחפשים הגיעו לליפתא, “שם נראתה הפעוטה בפעם האחרונה”, בלי להזכיר את העובדה שמי שראה את הפעוטה בליפתא היתה מיסטיקנית שראתה אותה בעיני רוחה.

“בדרך כלל המקומות שהמיסטיקנים שלחו אותנו אליהם היו בתאי שטח שממילא סרקנו”, אומר שמואל בן רובי, דובר מחוז ירושלים של המשטרה. “רק בשניים-שלושה מקרים הלכנו למקומות שהיו מחוץ לאזור החיפושים, וגם אז הם לא שלחו אותנו למקומות לא הגיוניים. עשינו את זה מפני שלא יכולנו לסרב לבני המשפחה שהתייחסו לעניין הזה כמו אל קרש הצלה”. משפחת קדם סירבה להגיב. “אנחנו רוצים להישאר לבד באבלנו”, אומר ד”ר אריה קדם, סבה של הודיה.

קשקוש מקושקש

המשטרה לא דוחה את המיסטיקנים על הסף מתוך מחשבה שאולי אפשר להוציא מהם משהו, אומר חפץ, שהיה מפכ”ל בין .'98-'94″אני זוכר היעלמות של אדם באזור ירושלים בתחילת שנות ה-.90 התייעצנו עם מיסטיקנים והם נתנו סימנים כאלה ואחרים, ומיסטיקן אחד במיוחד שיחק מאוד חזק. לא מתעלמים מהם, מייחסים למה שהם אומרים משקל. מהניסיון שלי לא היה אף פעם שום דבר מציאותי במה שהם אומרים, אבל לאורך כל הקריירה שלי לא פסלו אותם. לפחות שמענו והכנסנו למאגר הידע גם את מה שיש למיסטיקנים לומר”.
הם מתקשרים למשטרה ואומרים לנו שזה על מצפוננו אם לא נשתף איתם פעולה, אומר אבי כהן, שהיה ראש אגף מודיעין במשטרה בין .'98-'96″ומאחר שהמשטרה חייבת לקבל כל מידע שמגיע אליה, הקשבנו גם להם. אם מיסטיקן אמר לי שהוא דיבר עם הקדוש ברוך הוא לא התייחסתי לזה, אבל אם הוא אמר שהוא עשה מפה אסטרולוגית וזה השתלב לי עם מידע אחר, התייחסתי גם למידע הזה”. ככלל הוא ספקן מאוד בקשר ליכולתם של מיסטיקנים. “הם מעולם לא הצביעו על כיוון אמיתי. היה לי רק מקרה אחד שמיסטיקן הגיע עם מידע אמיתי על מקום הגופה של אדם שנרצח. חיפשנו במקום שהוא הצביע עליו ומצאנו את הגופה, אבל אחרי חקירה קצרה התברר לנו שהוא קיבל את המידע מאדם שהיה מעורב ברצח ורצה שנמצא את הגופה”.

יעקב גרוסמן, שהיה סגן ראש אגף החקירות במשטרה ('98-'96), אומר ש”בשביל המצפון הנקי של כולם יוצא בדרך כלל בלש למקום שמיסטיקן הצביע עליו, אבל לרוב זה קשקוש מקושקש. מקשיבים להם כי זה פורק מתחים. אני זוכר מקרה של אשה שהתקשרה אלינו כדי לסייע לנו למצוא ילד נעדר. היא עשתה רושם חיובי ביותר ואמרה שראתה את הילד בחלון. רצנו לשם כמו משוגעים ואז התברר שהיא מיסטיקנית שראתה את הילד בחלום. פשוט לא שמענו אותה טוב”.

במשטרה כולם אפוא עונים סרה במיסטיקנים, אבל אף אחד לא חולם להתעלם מהם. אורון ירדן נחטף ממרכז סביון ביוני .'80 שלושה שבועות אחר כך נעצר צבי גור, הודה ברציחתו והוביל את השוטרים לגופה. במהלך שלושת השבועות של החיפושים, אומר אביו, עמוס ירדן, השתמשו בכל מה שהיה אפשר כדי לנסות ולמצוא אותו. “בשלב מסוים המשטרה כל כך התייאשה מהבילוש הרגיל שלא הביא בשבועיים הראשונים לתוצאות, שהם היו מוכנים לשבת עם כל קצה חוט. הם שמעו על אחת בפתח תקוה שקוראת בקפה. שוטר נסע לשבת איתה. בסוף הכל היה בולשיט וניחושים. אף אחד לא היה קרוב לאמת”.

גם במקרה העלמותה של הנערה עדי יעקבי השתמשה המשטרה במיסטיקנים. יעקבי נעלמה בדצמבר '96 כשהיתה בדרכה לבית חברתה בנתניה. אביה, יוסי יעקבי, אומר שכשהמשטרה לא הצליחה להגיע באמצעים שלה לתוצאה, היא התחילה לנסות גם אמצעים אחרים. “זמן קצר לפני האינתיפאדה נוצר קשר עם מתקשר רוסי שידוע כמי שמסוגל לזהות שדות נפט. תמונתה של עדי נשלחה אליו והוא אמר שהיא נמצאת בטול כרם. נסענו לשם עם המשטרה ובאמת היתה באותו בית בחורה יהודייה, אבל זו לא היתה עדי. אם מישהו באמת היה יודע איפה היא הוא כבר היה מכוון אותנו אליה”.

המיסטיקנית ריקי פיטרו הלכה עם משפחת יעקבי ועם שוטרים לשדה באזור הדרום, שם, הבטיחה, אפשר יהיה למצוא את גופתה. “במשך חודש ימים חיפשנו שם”, אומרת פיטרו, ומדגימה על זרועותיה איך נדקרה בקוצים במהלך החיפושים. זה היה לשווא. “כולם טועים”, היא אומרת. “רופאים טועים, עורכי דין טועים, גם אני יכולה לטעות”.

כאמא זו היתה חוויה קשה, אומרת בטי יעקבי, שהיתה נוכחת בחיפושים. “את מנסה כל דבר, את לא יודעת למי ללכת, למי לא. בדרום לא הייתי פעם אחת אלא הרבה פעמים, לפעמים שוטרים התלוו אלי, תלוי איך אני מבקשת את הדברים ואיך אני מסבירה להם. אני רוצה להאמין למישהו. אני אאמין גם לבובה שתגיד לי איפה הבת שלי”.

כוח מיסטיקה

גם הצבא נעזר במיסטיקנים ברוב מקרי ההעלמות, אלא שבצבא משתדלים להסתיר זאת. דובר צה”ל מכחיש את השימוש במיסטיקנים ואל”מ צילה נוימן, ראש האגף לאיתור נעדרים, מסרבת להתראיין בנושא. קצינים הולכים למיסטיקנים כשהם לבושים בבגדים אזרחיים. בעבר נהגו קציני האגף לאיתור נעדרים להיפגש עם מיסטיקנים כשהם לבושים במדים, אולם לא מכבר הגיעה אחת הקצינות לפגישה עם מיסטיקן לבושה במדים ומעוטרת בדרגות. המיסטיקן, שרצה שהממתינים יווכחו שקצינה בכירה נכנסת לחדרו להתייעצות, נעמד בפתח החדר והכריז על שמה ודרגתה בקול רם. מאז הולכים למפגשים על אזרחי.

קצין כזה, לבוש בבגדים אזרחיים, ניסה לבדוק את מהימנותה של מיסטיקנית מסוימת. הוא הראה לה תצלום שלו בצעירותו. היא אמרה לו שהבחור נרצח. באגף הנעדרים מספרים את הסיפור למשפחות הנעדרים שמבקשות את סיוע הצבא בארגון פגישות עם מיסטיקנים, אבל גם מפנים משפחות למיסטיקנים שונים.
משפחה אחת הופנתה לאדם בארה”ב. הוא עבד עם המשטרה, אמרו בצבא למשפחת הנעדר, יש לו הצלחות רבות. בני המשפחה מיהרו להתקשר אליו. הוא אמר להם שהוא מרפא הוליסטי שמרפא בעיות גב וכי מעולם לא עסק באיתור נעדרים.

משפחת אחרת יצאה למסע חיפושים אחרי גופת בן המשפחה הנעדר. בראש המשלחת עמדה מיסטיקנית ידועה ואליה התלוו כמה חיילים. במשך יום שלם הם חפרו בשדה קוצים כשהמיסטיקנית מפקחת על העבודות ושולחת את החיילים למשימות חפירה שונות. בסוף היום, כשהגופה לא נמצאה, הסבירה המיסטיקנית לחיילים שהם כנראה התרשלו בעבודתם, מפני שלפי כל תחזיותיה חייבת הגופה להימצא בשדה.

“אם הצבא לא היה מסוגל למצוא נעדר באמצעים מדויקים ומדעיים והמשפחה נואשת, היינו מוכנים לחפש גם במקומות שמיסטיקנים הצביעו עליהם”, אומרת רותם, שהיתה ראש מדור נפגעים בין .2000-'95″מיסטיקנים לא שלחו אותי למקומות מטורפים. מה אכפת לנו ללכת לבדוק? זה עולה רק כמה חיילים עם מעדרים או איש מקצוע שמרחרח”.

אלא שלא תמיד מסתכמת ההרפתקה בכמה חיילים מרחרחים. נחשון וקסמן נחטף ביום ראשון, 9 באוקטובר .'94 חמישה ימים נערכו החיפושים אחריו. ביום שישי הצבא ניסה לחלצו מבית בביר נבאללה ובמהלך הפעולה נהרגו וקסמן וקצין מהכוח הפורץ, ניר פורז. אבל עוד לפני כן נשלחו חיילים לפרוץ לבית בעזה, בעקבות הוראות מפורטות של מקובל שטען שהוא מוחזק שם.

בימים שבהם נערכו החיפושים, אומרת אסתר וקסמן, אמו של נחשון, פנו אליהם מיסטיקנים רבים שאמרו שהם יודעים היכן נחשון נמצא. “היו כאלה שביקשו שניתן להם בגד של נחשון ולפי זה הם יקבלו ויברציות ויוכלו לאתר אותו. אפילו לא דיברתי איתם, פשוט סגרתי את הטלפון. אנחנו אנשים דתיים ומבחינתנו זו עבודה זרה. אבל באחד מימי החיפושים לחצו עלינו לפנות למקובל שנחשב לרב גדול מאוד. כשאת נמצאת במצב שאנחנו נמצאנו בו את עושה גם דברים שלא נראים לך. המקובל היה בארה”ב, שוחחנו איתו בטלפון. הוא תיאר מקום מדויק על יד עזה, הסביר איך להגיע לשם, תיאר ממש את הרחוב ואת הבית. בצבא לקחו את המידע בשיא הרצינות ומיהרו לשם מפני שגם הם חשבו אז שהוא נמצא בעזה. כשחיילים הגיעו למקום התברר שלא היה שם בכלל בית ובסופו של דבר נחשון הוחזק בביר נבאללה ולא בעזה”.

אבל היא לא כועסת. “באיזשהו רובד שלי, לא ברובד השכלי, אני חושבת שאולי יש אנשים עם כוחות מיוחדים. אבל יש בתחום הזה גם הרבה שרלטנים. המקובל הזה לא היה שרלטן, הוא היה אחד מהתמימים. אני מאמינה שבאמת יש לו ידע מעבר לשכלי, אבל לא תמיד הוא מצליח לעזור”.

לא נראה לך מוזר שהצבא פעל על פי הנחיות של מקובל?

“זה לא בדיוק מסתדר עם התדמית של הצבא ולכן דווקא הערכתי את העובדה שהצבא בדק את ההנחיות שלו. התפעלתי מזה שהם לא מלגלגים או בזים, אלא מוכנים לבדוק כל דבר ולעשות הכל, גם דבר כזה”.

גם במהלך החיפושים אחרי שרון אדרי פעל הצבא על פי הנחיות של מיסטיקן. אדרי נחטף בספטמבר '96 כשעלה על טרמפ סמוך לבסיס הצבאי בצריפין. הוא נרצח במהלך הנסיעה ונקבר בשדה ליד הכפר צוריף. גופתו התגלתה כעבור חצי שנה, באפריל .'97″בשבעת חודשי החיפושים נפגשנו עם עשרות מיסטיקנים”, אומר אחיו שלומי. “אף אחד לא דרש כסף אבל כולם אמרו שתרומה לא תזיק ובסופו של דבר תרמנו להם הרבה כסף. בצבא נטו להאמין למיסטיקנים, אם כי אנחנו השתדלנו לא לשגע אותם עם כל מיסטיקן”.

אבל אחד מהם היה משכנע במיוחד. “הוא היה אדם זקן מירושלים. הגענו אליו עם קצינה מהצבא שבאה עם מפות. הוא עבד עם מטוטלת שהוא החזיק מעל למפות והוא אמר לנו ששרון נמצא במרפאה בכפר בידו. זה היה נראה כאילו עלינו בול על המקום ששרון נמצא בו. אחרי לחץ שלנו הצבא הסתכן על כלום ונכנס לכפר בידו. התיאור של המקום היה מדויק אבל שרון לא היה שם. הם פשוט היו אובדי עצות ונטו להפצרות שלנו להשמע לידוענים האלה”.

פגישה עם הרב כדורי הולידה אכזבה דומה. “הוא אמר ששרון חי ויחזור בעוד חודש. אבי תלה הר של תקוה בתאריך הזה ואחרי חודש, כששרון לא חזר, הוא שוב הלך לרב כדורי שאמר שהוא יחזור עוד חודשיים. כשהוא לא חזר גם אחרי חודשיים כבר לא הלכנו יותר לרב כדורי. אני דווקא חושב שהמקובלים עצמם הם אנשים טובים, רק שיש מסביבם תעשייה שלמה של מאכערים. אני בכלל לא בטוח שהרב כדורי הבין את השאלה”.

אורי גלר לא רק שהבין את השאלה, אלא גם היתה לו תשובה ברורה. “גלר אמר ששרון מת והגופה נמצאת בבית ג'וברין. יש שם באזור בסיס צבאי. הסברנו לחיילים מי אנחנו והם עזרו לנו לחפור. הפכנו כל אבן. מצאנו שם נבלה אבל לא את הגופה של שרון. הרגשנו שאנחנו כבר לא יכולים להאמין לאף אחד. הרי על אורי גלר היו כל כך הרבה סיפורים, זה לא איזה זקן שקורא בכוס שמן. חשבנו שהמידע שלו יותר אמין”.

“כל צבאות העולם וכל המשטרות עובדים עם אנשים כמוני”, אומר גלר, “והרבה פעמים אנשים מצליחים למצוא. אני עזרתי לסי-איי-אי להקים רשת של 'רימוט ויוארס' באוניברסיטת סטנפורד. בארה”ב גיליתי גופות כשהאף-בי-איי לא הצליח”.

את שרון אדרי לא הצלחת למצוא.

“פונים אלי כל כך הרבה אנשים שאני לא זוכר את המקרה הזה. אבל לא תמיד אני מצליח”.

היחיד שצדק היה בחור עם תסמונת דאון במושב שלהם, מסכם שלומי. “יום אחד ישבתי במרפסת עם אמא שלי והוא עבר על יד הבית שלנו. שאלנו אותו מתי ימצאו את שרון. הוא אמר בפורים ואחר כך תיקן את עצמו ואמר בפסח. ובאמת בפורים נחשפה החוליה שרצחה את שרון והגופה שלו נמצאה שבוע לפני פסח. והוא לא ביקש כסף”.

לא מנענו מאומה

להדסה פינק, אמו של יוסף פינק, סייע הצבא להגיע למיסטיקנית. פינק נחטף ביחד עם רחמים אלשיך בפברואר '86 בדרום לבנון. גופתו הוחזרה ביולי .'97 באחת הפגישות של הדסה עם הרמטכ”ל היא אמרה שהיא רוצה ללכת למיסטיקנית, אומר יונה טילמן, שהיה ראש האגף לאיתור נעדרים ('90-'86). “הרמטכ”ל אמר לה שמבחינתו אין בעיה ושאם היא רוצה אני אצטרף אליה. הגענו למיסטיקנית שהיתה מאוד אופטימית, אמרה שהוא חי ושהוא יחזור. היא אמרה שהוא נמצא על יד נהר ותיארה את המקום ואת הבית הגדול, התיאור שלה היה מאוד צבעוני. חזרתי אליה פעם נוספת לבד והיא הוסיפה עוד קצת צבע ואמרה שאנשים מחזיקים אותו, שהוא לא חופשי אבל מצבו הבריאותי תקין. היתה לי הרגשה שהיא טוחנת מים”.

אז למה הלכת?

“כדי לתת למשפחה הרגשה טובה. במצוקה הנוראית שההורים נמצאים הם נאחזים בכל זיז, ואם תגיד להם לא הם ירגישו שנגוז הסיכוי שלהם לראות את בנם. לא מנענו מהם מאומה גם כשזה עלה אלפי דולרים”.

הפראפסיכולוג חנן אברהם אומר שאחד משרי הממשלה שאל אותו אם יש טעם לבצע פעולת חילוץ כדי לשחרר את פינק ואלשיך. “אמרתי להם שאין טעם, הם כבר מתים. אבל על זכריה באומל אמרתי שהוא חי, ישבתי גם עם קצינה מהיחידה לאיתור נעדרים וגם במטכ”ל וגם עם המשפחה. אמרתי שהוא מחזיק את הידיים על החזה ובקושי נושם והוא באמת היה חולה באסתמה. כשאני קולט אז אני קולט. אני יוצא מתוך עצמי ועף אחרי האדם”.

יונה באומל, אביו של זכריה, זוכר את הפגישה. באומל נעדר מאז ה-12 ביוני ,'82 אחרי הקרב בסולטאן יעקוב. “היה דבר אחד שלא נתן לנו מנוחה. ברגע מסוים חנן נכנס לטראנס ואחרי כן כביכול חזר ואמר שהרוח יצאה מהגוף ומצאה את זכריה בדמשק והוא תיאר איך שזכריה ישן. זה היה מדהים. בדברים האלה אני אפיקורוס, אבל הוא תיאר ב-%100 איך שזכריה ישן”.

באומל גם נפגש עם מגדת עתידות פאריסאית ידועה. “אחרי 'בדיקה' היא אמרה שזכריה בחיים. זה לא דיבר אלי. הגישה שלי קרה ומרובעת, אני לא מאמין בעולם הנסתר, אם כי יותר טוב לשמוע שהוא בחיים מלשמוע שהוא מת”. לפגישה עם הבאבא סאלי הוא כבר שלח קצין. “נפגשתי עם הבאבא סאלי פעם אחת בערוב ימיו. הוא לא היה במצב הכי טוב ואי אפשר היה לדבר איתו. אחרי זמן מה התקשרו אלי ואמרו לי שהיום הוא צלול ושאגיע מיד. לא רציתי ללכת שוב. הצבא הלך במקומי. הבאבא סאלי אמר שזכריה בחיים”.

בצורה דומה גם סייע הצבא לפנינה פלדמן, אמו של צבי פלדמן, אף הוא מנעדרי הקרב בסולטאן יעקוב. “הייתי אצל הרבה מאוד מיסטיקנים”, היא אומרת, “רובם אמרו שהוא חי. לא מתוך תקווה הלכתי אליהם אלא מתוך יאוש, כמו בן אדם שטובע בים ומחזיק בחוט חיפשתי אצלם ניחומים. אני אשה מסכנה, אין לי קבר ואין לי כלום, אני לא יודעת שום דבר על גורלו של בני”.

כשהתעייפה הלכו קצינים מהאגף לאיתור נעדרים למיסטיקנית ערביה מיפו. “הם רצו לבדוק את האמינות שלה ובאו עם מפות. היא הצביעה להם על סולטאן יעקוב”. לפלדמן אמרה אותה מיסטיקנית שבנה חי אבל “זה יקח הרבה זמן”. עכשיו היא מאמינה רק לחלומות שלה. “חלמתי שרחל אמנו אומרת לי שגורלי כגורלה. אני מקווה שבעוד שנה וחצי, כשיעברו 22 שנים להעדרותו של בני, ימצאו אותו”.

עוד וי ביומן

יעל ארצי לא זקוקה למיסטיקנים. היא בעצמה מיסטיקנית. בעלה, הטייס יצחק (אקי) ארצי, נעלם ב-1 בדצמבר '67 כשטס בשמי מצרים במשימת צילום. מטוסו נפגע מאש מצרית והתפוצץ באוויר מעל תעלת סואץ. ארצי והנווט, אלחנן רז, צנחו לים. הקסדה של ארצי נמצאה סמוך לאוניה יוונית ששטה באזור. גופותיהם לא נמצאו עד היום. “כמה דקות אחרי שהוא נפל לים הוא תיקשר אתי, אמר לי שהוא נפל ותיאר את המקום שבו הוא נמצא”, אומרת אשתו. היא למדה תקשור מרופא אליל אפריקאי בסוף שנות ה-50 כששהתה בגאנה עם אביה, איש משרד החוץ. “בעלי מופיע בצורת פרפר וכל השנים הוא אומר לי שהוא עדיין נמצא במקום העגינה של אוניות שנכנסות לתעלת סואץ מדרום, בעומק של 30 מטרים”.

ארצי מתקשרת גם עם רוחו של השחקן ג'וני וייסמילר (טרזן). “כשהייתי ילדה גרתי שנתיים בניו יורק והתאמנתי בשחייה. המאמן שלי היה גם המאמן של וייסמילר. נפגשנו בבריכה והתאהבנו. כל פעם שוייסמילר היה מגיע לניו יורק הוא היה לוקח אותי לסרטים ולהצגות. מאז שהוא מת אני מתקשרת איתו ושואלת אותו על בעלי המת. הוא מופיע לי תמיד כשאני בשפת הים מפני שהוא מתקשר אצלי למים. הוא אומר שבעלי שם, היכן שאני חושבת שהוא נמצא, ומעודד אותי להמשיך ולחפש אותו”.

הצבא, היא אומרת, סירב לחפש במקום שבו נמצא בעלה, למרות שהיא מדברת על שטח מצומצם של עשרה מיילים ימיים. “לא הסתרתי שאני מסתמכת על תקשור, אבל גם על עדי ראייה. בצבא לא רצו לשמוע ממני, אבל לפני שנתיים החליטו לחפש שם. אז פרצה האינתיפאדה והמקום נעשה מסוכן. בכל מקרה ברור לי מתקשור עם אקי שגם היום, 35 שנים אחרי שהוא נעלם, שעדיין אפשר למצוא את שרידי גופתו”.

פרופ' נחום מגד מהחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית מחפש את אחיו הנעדר, יעקב מיגובסקי, בעזרת מיסטיקנית תל אביבית. הצבא מסייע לו לחפש את הגופה במקום שעליו הצביעה המיסטיקנית כעל מקום קבורתו של מיגובסקי. יעקב מיגובסקי, חייל נח”ל, נעלם באוקטובר '55 כשיצא לצוד חזירים על יד קיבוץ גונן. על יד הקיבוץ התגלו סימני דם וגרירה אבל גופתו לא נמצאה מעולם. מסמכים סוריים שנחשפו ב-'67 גילו שישראלי שחצה את הגבול באותו יום נורה.

מגד פנה לפני כמה שנים למיסטיקנית. “לפעמים הבלתי אפשרי הוא האפשרי היחיד”, הוא אומר. “המיסטיקנית נראתה לי אמינה, היא לא ידעה שום דבר אבל קלעה לגבי האזור הגיאוגרפי וסימנה את המוצב הסורי שממנו ירדו האנשים שחטפו אותו. היא ראתה שביל וגג אזבסט וזה מה שהיה שם”. קציני צבא הצטרפו אליו כשנפגש עם המיסטיקנית. “הם הביאו איתם מפה והיא סימנה בדיוק את המקום שבו הוא נמצא. בצבא בהתחלה לא התייחסו אליה ברצינות, אבל כשהם שמעו מה היא אומרת הם התייחסו לזה אחרת”.

לפני כשנה נשלחו חיילים לחפור במקום שעליו הצביעה המיסטיקנית, אולם לא מצאו את גופתו של מיגובסקי. מגד לא מתייאש. “עוד לא הגענו לרצפה שהיתה לפני 47 שנים. הצבא מסכים לחפור שוב באזור. היינו אמורים לחזור לחפירות בשבוע שעבר, בגלל הגשם והבוץ זה נדחה. אני לא בוחל בשום צורת בדיקה. אולי קיים בעולם ידע שאני לא מכיר, אולי יש בנפש האדם תחומים שלא מוכרים לי. יש לי תחושה שאני חייב לנסות את זה. זו לא גישה נכונה לא לנסות, מתוך עמדה מקדמית שהדברים האלה לא נכונים”.

לחיים אברהם מסייע הצבא לאסוף נתונים על מיסטיקנים. “כשאני מבקש מהם מידע על מיסטיקן מסוים הם מעבירים לי עליו נתונים”, הוא אומר. בנו, בני, נחטף ביחד עם עומר סועאד ועדי אביטן באוקטובר 2000 בהר דב. שנה אחר כך, באוקטובר ,2001 הודיע הצבא ש”יש סבירות גבוהה ששלושת החיילים מתים”. אברהם נפגש עם עשרות מיסטיקנים, “בלי שום תוצאה. מתקשר מקליפורניה שהצבא מסר לי עליו פרטים הופיע יום אחד בביתי ורק אחרי שנתתי לו 400 שקל הצלחתי להיפטר ממנו. הרב כדורי אמר לי שלוש פעמים 'בחיים', אחרי כמה חודשים הצבא הודיע לי שבני מת. מיסטיקן מאשקלון לקח אלפי שקלים ואמר לי דברים שהוא קרא בעיתון. מיסטיקנית אמרה לי שהוא נמצא במקום חשוך, הוא פגוע ברגל ולפני חג החנוכה הראשון הוא יחזור. כשהתקרב חג החנוכה היינו כולנו בציפייה דרוכה, האמנו לה בלב שלם. זה יצר אצלי נקודה של אור, זה היה נראה לי כמו תאריך קובע שבו חיי ישתנו. כשזה לא קרה היה ממש דאון במשפחה. היא המשיכה לגלגל עוד תאריך ובסוף הודיעה לנו שהיא כבר לא מתקשרת איתו”. פיטרו, שניבאה את חזרתו של אברהם בחנוכה, אומרת ש”מה שקיבלתי זה מה שאמרתי”.

*

זה נורא נוח לצבא להתרוצץ איתי בכל רחבי הארץ ממיסטיקן למיסטיקן, אומר אב שבנו נעדר לפני שנים רבות. “זה לא מצריך חשיבה יצירתית או עבודה קשה. הם באים איתנו למיסטיקנים, עושים עוד וי אצלם ביומן ומרגישים שהנה, הם עשו מעשה למעננו. הרבה יותר נוח לרוץ איתי למיסטיקנים מאשר לחפש ברצינות את בני”. *

אתר הידען היה עד סוף 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ