האם עמוק בפנים כולנו גזענים?

מאת מייקל שרמר, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 03.10.2017

סופרים מגיעים לעיתים קרובות לתובנות על נפש האדם שנבחנות על ידי פסיכולוגים שנים רבות לאחר מכן. בספרו מ-1864, “כתבים מן המרתף”, כתב הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי: “בזכרונותיו של כל אדם ישנם עניינים, שהוא מגלה אותם לא לכל, בלתי אם לידידים. יש גם כאלה שאין הוא מגלה אף לידידים, בלתי אם לו עצמו, ואף זה בסוד. אולם ישנם, לבסוף, דברים, שהאדם ירא לגלותם אף לו גופא. ועניינים כאלה יצטברו לא מעט אצל כל אדם הגון.”*

באופן אינטואיטיבי, תובנה זו נדמית נכונה, אבל האם היא נכונה מבחינה מדעית? לפני עשרים שנה, הפסיכולוגים החברתיים אנתוני גרינוולד, מזרין בנג’י ובריאן נוסק פיתחו כלי ושמו מבחן האסוציאציות החבויות (IAT), שלטענתם יכול לקרוא את המחשבות החבויות ביותר שאנחנו מפחדים להודות בהן אפילו בפני עצמנו. ומחשבות אלו כנראה אפלות ורוויות דעות קדומות: אנחנו מעדיפים לבנים על פני שחורים, צעירים על פני זקנים, רזים על פני שמנים, סטרייטים על פני הומואים ולסביות, בריאים על פני נכים, ועוד. עשיתי את המבחן בעצמי, וגם אתם יכולים, ב-Project Implicit. במבחן הגזע יש להפריד ראשית פרצופים לבנים ושחורים לאחת משתי קטגוריות: אנשים לבנים ואנשים שחורים. פשוט. לאחר מכן אתם מתבקשים למיין רשימת מילים (שמחה, איום, אהבה, ייסורים, שלווה, נורא, מדהים, נבזה וכן הלאה) לקטגוריות של טוב או רע. קל. לאחר מכן המילים והפרצופים השחורים והלבנים מופעים על המסך כל אחד בנפרד ועליכם למיין אותם לקטגוריות אנשים שחורים/טוב או אנשים לבנים/רע. המילה “שמחה” למשל, תמוין לקטגוריה הראשונה, ואילו פרצוף לבן ימוין לקטגוריה השנייה. מטלה זו נעשית איטית באופן ניכר. לבסוף, אתם מתבקשים למיין את המילים ואת הפרצופים לקטגוריות אנשים לבנים/טוב ואנשים שחורים/רע. למרבה היגון, שייכתי מילים כמו שמחה, אהבה ועונג עם אנשים לבנים/טוב מהר בהרבה מאשר עם אנשים שחורים/טוב. ההערכה שקיבלתי לאחר ביצוע המבחן לא הייתה מעודדת: “הנתונים שלך מעידים על העדפה אוטומטית חזקה כלפי אנשים לבנים לעומת אנשים שחורים. התוצאה שלך מתוארת כ’העדפה אוטומטית כלפי אנשים שחורים לעומת אנשים לבנים’ אם ענית במהירות רבה יותר כשאנשים שחורים וטוב שויכו לאותו מקש מאשר כשאנשים לבנים וטוב שויכו לאותו מקש. התוצאה שלך מתוארת כ’העדפה אוטומטית כלפי אנשים לבנים לעומת אנשים שחורים’ אם קרה ההפך.”

האם פירוש הדבר שאני גזען בארון? ומשום שמרבית האנשים, ובכללם אפריקנים-אמריקנים, קיבלו תוצאה דומה לשלי במבחן ה-IAT, האם פירוש הדבר שכולנו גזענים? אתר האינטרנט של הפרויקט טוען שכן: “דעות קדומות חבויות יכולות לחזות התנהגות. אם אנחנו רוצים להתנהג כלפי אנשים באופן שמשקף את הערכים שלנו, חשוב לזהות דעות קדומות חבויות שעשויות להשפיע על מעשינו.” אני מטיל ספק בדבר. ראשית, ידוע שקשה ביותר להבחין במצבי תודעה שאיננו מודעים להם ויש צורך להשתמש בפרוטוקולים ניסויים מתוחכמים כדי לעורר אותם. שנית, אסוציאציות בין מילים לבין קטגוריות יכולות פשוט למדוד שילובים תרבותיים או לשוניים מוכרים. למשל שיוך מהיר יותר בין “כחול” לבין “שמיים” מאשר בין “כחול” לבין “סופגנייה” אין פירושו שתת המודע שלי מכיל דעות קדומות כלפי דברי מאפה. שלישית, למילים שליליות יש מטען רגשי גדול יותר מאשר למילים חיוביות, כך שייתכן שמבחני ה-IAT מודדים הטיה כלפי שליליות ולא דעות קדומות. רביעית, חוקרי IAT לא הצליחו לפתח כלים שיכולים להפחית את האסוציאציות המוטות לכאורה. ניתוח־על מ-2016 שנערך על ידי הפסיכולוג פטריק פורשר ועמיתיו, והתפרסם בפרסום מוקדם ב-Open Science Framework, בחן 426 מחקרים שנערכו על 72,063 משתתפים “וגילה מעט מאוד הוכחות לכך ששינויים בדעות קדומות חבויות מקדמים שינויים בדעות קדומות גלויות או בהתנהגות.” חמישית, ה-IAT אינו חוזה התנהגות מוטה. ניתוח־על מ-2013 שנערך על ידי הפסיכולוג פרדריק אוסוולד ועמיתיו והתפרסם ב-Journal of Personality and Social Psychology הסיק ש”ה-IAT מספק אך מעט תובנות כלפי מי יפלה כנגד מי.” במשך מאות שנים, קשת היקום המוסרי נטתה לכיוון הצדק כתוצאה משינוי ההתנהגות והאמונות הגלויות של אנשים, ולא על סמך ציד מכשפות של דעות קדומות חבויות בעזרת עדויות על אסוציאציות לא מודעות. אף על פי שעדיין יש דעות קדומות ואפליה, הן הרבה פחות חמורות מאשר לפני מחצית המאה, וודאי מאשר לפני מחצית האלף. אנחנו צריכים להודות בהתקדמות הזאת ולהשקיע את המרץ שלנו בהבנת מה עשינו נכון, ואז להמשיך ולעשות כן.

* כתבים מן המרתף, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1974, תרגם מ. ז. ולפובסקי., עמוד 37

על הכותב