אפולו 17- הטיסה האחרונה לירח

השהות הארוכה ביותר על הירח, הנסיעות המרוחקות ביותר ברכב השטח, איש לא האמין שעשרות שנים לאחריה עדיין לא חזרו בני אדם לירח

חברי צוות אפולו 17 כמה ימים לפני השיגור. מתוך ויקיפדיה
חברי צוות אפולו 17 כמה ימים לפני השיגור. מתוך ויקיפדיה

 

עם שיגורה של אפולו 17 ירד המסך זמנית על שיגורים אמריקאים מאוישים לירח והסתיימה תוכנית נוספת במסגרת תוכנית החלל האמריקאית. שיגורה של אפולו 17 הביא לסיומה של תקופה שהחלה ב- 5.5.1961. עם שיגורו של אלן שאפרד האסטרונאוט האמריקאי הראשון. צוות אפולו 17 כלל את יוג'ין סרנאן, רונלד אוונס ומדען אסטרונאוט – הגיאולוג ד"ר הריסון שמיט. תפקידם של שמיט וסרנאן היה לחקור את פני השטח בעוד. אוונס נשאר בתא הפיקוד. שמו של תא הפיקוד היה. אמריקה ושל הנחתת צ'לנג'אר.

זמן הטיסה היה 12 יום, 16 שעות ו-31 דקות מתוכם 6 ימים ו- 4 שעות פעילות ירחית. השהייה על פני הירח תוכננה ל–75. שעות כש-21 שעות מוקדשות לסיורים, כל סיור 7 שעות. על. סרנאן ושמיט לאסוף 100 ק"ג מדגמי קרקע בתוואי שאורכו 37 ק"מ. על אוונס היה למדוד ולצלם את הירח מתא הפיקוד כאשר הקיף. את הירח לבדו,. שעה שחבריו מסיירים באזור טאורוס ליטרוב. החוקרים רצו להכין מפות חדשות של הירח על פי תצלומים אלה.

אתר הנחיתה שנבחר הוא גיא טאורוס ליטרוב. זהו גיא עמוק הנמצא בקצה הצפוני מזרחי של פני הירח ליד הקצה הדרומי מזרחי של ים השלווה. הגיא מוקף בהרים תלולים מ -3 עברים וממערב חוסם אותו צוק בגובה 90 מטר. אתר קשה במיוחד לנחיתה.. ההרים מדרום ומצפון על פי אחת ההשערות הם ערמות של רסיסי סלעים מהקדומים ביותר(. 4.6 – 4 מיליארד שנה). בבסיס ההר הדרומי נראית ערמה גדולה שנוצרה אולי בשל. מפולת. רצפת הגיא מכוסה בסלעים שחורים ומעטה כהה שעל פי בדיקות מכ"מ הועלתה סברה כי הם אבקה ולא חלקיקי אבנים. מספר המכתשים קטן יותר מאשר בשטחים הסובבים אותה. האבק מכסה גם חלק מהסלעים אשר גילם נאמד – 3 מיליארד שנה. רוב הגיאולוגים היו משוכנעים שאפר וולקני אשר עלה מעלה בתקופות שבין 1-3 מיליארד שנה מכסה את אתר הנחיתה. המחשבה שהטרידה את החוקרים בטיסה זו היתה היכן למצוא את הסלעים הראשוניים על הירח. בנוסף לכך התגלו בטיסות קודמות סימנים של מים על פני הירח. מטרה. נוספת היתה חיפוש מים.

זווית הנטייה הנמוכה של חלליות אפולו הקודמות לא אפשרה מדידות יסודיות של קרקע הירח צפונה ודרומה לקווי הרוחב.. S 0 25 , N 0 25. הועלתה הצעה להכניס את אפולו 17 למסלול קוטבי, כך שתתאפשר סקירה מקפת של פני הירח במשך 27 ימים, אך מבצע זה דרש אנרגיות גבוהות תוך ויתור על נחתת הירח על כל המשתמע מכך. תא המחקר צויד במכשירי מחקר חדשים והם:

1. מכ"מ פולסים – מכשיר זה. משדר גלי רדיו אל השכבות העליונות של קרום הירח כדי לגלות ממה הן מורכבות ואולי מצויים מים מתחת לקרום. המכשיר מורכב מ- 3 משדרים. מקלטים נפרדים השולחים גלים באורכים שונים לעומקים. שונים. ההדים המוחזרים נקלטים על ידי מכשיר המנתח אותם. באם מצויים סלעים המכילים תרכובות המאפשרות את הפיכתם למים או אם מצויים מקורות מים אחרים. קיוו לקלוט הדים אופייניים להם. גלי המכ"מ מסוגלים לחדור לעומק של 1.3 ק"מ. מכ"ם זה נועד גם לקבוע את התכונות של האזורים שמעליהם חולפת החללית.

2. רדיומטר אינפרה אדום – מכשיר המודד את השינויים בחומו של קרום הירח. מטרתן של מדידות אלה היא לחקור את מוליכות החום ותכונות אחרות של החומרים המרכיבים את מעטפת הירח גם בצידו הנסתר.

5. עכברים זעירים צורפו למסע. בראשם הושתל מכשיר זעיר לגילוי אותם הבזקים מסתוריים שצוותי אפולו הקודמים הבחינו בהם. רופאי החלל רצו לעמוד על השפעתם של הבזקים אלה. ניסוי ביולוגי אחר תוכנן על. ידי הוועדה האירופית למחקרים ביופיזיים. מטרת הניסוי היתה לחקור את השפעתה של הקרינה הקוסמית על סוגי בעלי חיים שונים. למטרה זו הוכנה תיבה ביולוגית, גובהה 10 ס"מ, 10 ס"מ קוטרה. לתוכה הוכנסו 200 לוחות עם בעלי חיים וצמחים כמו בקטריות חד – תאיות, גרגרי שעועית גדולים, זרעי צמחים, אבקת ביצים חמה וכו'. תגובותיהם של בעלי חיים אלה לקרינה קוסמית היתה ידועה ובשל כך רצו רופאי החלל לדעת מה הן התוצאות הביולוגיות לתגובות אלה. גלאים שונים הוצמדו ללוחות כדי לעקוב אחרי ההפצצה של הקרינה הקוסמית.

על אוונס הוטל תפקיד איסוף. בדרכם של האסטרונאוטים חזרה לכדור. הארץ, על אוונס היה לצאת מהחללית ולהסיר ממצלמות תא השירותים סרטי הצילום. מכיון שטיסת אפולו 17 היתה הטיסה האחרונה במסגרת תוכנית אפולו, הועלתה הצעה לצייד את ה"רובר" בציוד מתאים כדי שיוכל להמשיך לחקור את הירח לאחר שהאסטרונאוטים שבים ארצה. הצעה זו הוסרה ולא באה לידי מימוש.

לראשונה השיגור היה לילי. זה היה מחויב המציאות בגלל המצב היחסי שבין כדור הארץ לירח (אתר הנחיתה הנבחר) והצורך בתיאום שעת ההמראה נובע מכך שאתר הנחיתה חייב להיות מואר על ידי השמש ברגע ובשעה הנוחים. אור השמש והצללים משמשים לעזר בשעת הנחיתה..

שביתה של קבוצת טכנאים קטנה ב – 4.12.1972 איימה על טיסת אפולו 17. הטכנאים איימו בכך שאם במהלך אותו יום לא יגיעו איתם להסכם הם ישבתו. השביתה כשלעצמה לא היה בה משום איום על גורל הטיסה. הבעיה היתה שמא שאר העובדים יפסיקו את העבודה לאות הזדהות עימם, אך באותו יום הגיעו השובתים להסכם עם החברה המעסיקה אותם ובכך בוטל החשש למועד שיגורה של החללית.

יום לפני השיגור התעורר שוב חשש לגורל הטיסה בגלל מזג אוויר. חזית קרה התקרבה לכיף קנדי. חזית זאת יכולה ליצור ענני כפור בגובה רב כדוגמת העננים שגרמו למכת הברק שפגעה באפולו. 12 כאשר שוגרה. 3 שבועות לפני השיגור נכנסו האסטרונאוטים לתקופת. בידוד של 3 שבועות. אפולו 17 שוגרה ב –. 7.12.1972 וחזרה ב – 19.12.

7.12 – היום הראשון לטיסה..

רכב הירח של אפולו 17. צילום: נאס"א
רכב הירח של אפולו 17. צילום: נאס"א

השיגור נדחה. ב -2 שעות ו – 40 דקות בשל תקלות של הרגע האחרון. תקלה אחת היתה ביחידת ביקורת המפקחת על. הפעולות המסובכות שלפני השיגור והשניה במנגנון הלחץ של החמצן בשלב השלישי של רכב השיגור. עם תיקונן של התקלות החללית שוגרה בהצלחה ונכנסה למסלול ארצי. במסלול זה שנמשך 2 הקפות נבדקו כרגיל מערכות החללית. משנמצא הכול כשורה ניתקה עצמה החללית ממסלולה הארצי ועברה לנתיב ירחי. זמן קצר אחרי כן התחברה עם. נחתת הירח. השלב השלישי רכב השיגור כוון לעבר התנגשות ירחית.

5 השעות הראשונות בכל זאת לא היו מושלמות מבחינת התקלות. מערכת האזעקה. החלה לפעול באופן פתאומי והתעורר חשש רציני לגורל הטיסה, אך התברר שמקור התקלה הוא במערכת האזעקה עצמה ולא בשום מערכת אחרת. האסטרונאוטים הבחינו ב"סופת שלג" של ניצוצות אש מחוץ לחללית. לאחר בדיקה מדוקדקת התברר שמה שהם ראו אינם אלא פתיתי צבע שהתקלפו מהשלב השלישי של רכב השיגור.

8.12 -. היום השני לטיסה

מהירות החללית הוגדלה כדי להדביק את הפיגור שנוצר בזמן השיגור. האסטרונאוטים התלוננו על רעש מוזר באוזניות המפריע להם בתקשורת. הם ישנו 3 שעות.

9.12 – היום השלישי לטיסה

בקפיצים המחברים את הנחתת לתא הפיקוד נמצאה תקלה, אך היא לא יצרה בעיות. האסטרונאוטים החלו בבדיקת החללית לקראת כניסתה למסלול ירחי. במהלך הבדיקות ערכו סרנאן ושמיט בדיקה גם בנחתת. לאחר מכן הם נטלו כדורי שינה ונרדמו. אוונס שהיה צריך להישאר ער נרדם גם הוא. השינה שלהם היתה כה עמוקה עד כי בקושי העירו אותם.. שנתם היתה ארוכה בשעה וחצי מעבר למתוכנן. לאחר שהתעוררו ביצעו בדיקה שניה. בנחתת והתקלה היחידה שנמצאה היתה קפיץ מנותק.

10.12 -. היום הרביעי לטיסה

מהירות החללית הוגדלה פעם נוספת ובכל הודבק סופית הפיגור שנבע מהאיחור בשיגורה של אפולו 17. האסטרונאוטים. ערכו את הבדיקות האחרונות לקראת כניסתה של החללית למסלול ירחי. ונרדמו ל – 8 שעות. לאחר שהתעוררו נכנסו סרנאן ושמיט לנחתת ובדקו אותה פעם שלישית. שוב קרתה תקלה. הפעם במערכת החימום של מיכל חמצן המספק דלק לחללית. תקלה זו אינה רצינית מאחר ואפשר להפעיל את מערכת החימום ידנית במקרה הצורך.

אפולו 17 נכנסה למסלול ירחי אליפטי שמרחקיו. מהקרקע. 316 – 94.. ק"מ. תיקון הנתיב שתוכנן ליום זה בוטל בשל הדיוק הרב בו היתה החללית כאשר טסה לעבר הירח. מכל 4 התיקונים המתוכננים עד לאותו יום רק אחד יצא לפועל. השלב השלישי של רכב השיגור התרסק במרחק 200 ק"מ מאתר הנחיתה של אפולו 14.

11.12 – היום החמישי לטיסה, היום הראשון על הירח

3 שעות ומחצה לאחר כניסתה של החללית למסלול הירחי שונו נקודות הפרסלניון והאפסלניון. המרחקים מהקרקע לאחר שינוי זה היו.. 109 – 25. ק"מ. בטיסת אפולו 16 הפרסלניון היה 17 ק"מ. השינוי בטיסה הנוכחית נבע. מבעיות הניווט שהיו לאפולו 16. פרסלניון נמוך עלול להיות קריטי במקרה בו מערכת הניווט מתקלקלת או שחל אפילו אי דיוק קל בהצתת המנועים.

שמיט הבחין בהבהק מסתורי קלוש מצפון למכתש גרימדלי שבצד הנסתר. ניתנו שני הסברים. להבהק זה.. על פי הסבר אחד המקור הוא געשי ועל פי ההסבר השני. מדובר בפגיעת מטאוריט.

האסטרונאוטים נחו 8 שעות ולאחר מכן ביצעו את ההכנות האחרונות לקראת הנחיתה. שמיט התלונן על. מיחושי קיבה ונאסר עליו לאכול מאכלים מסוימים. בתום הבדיקות ניתקו עצמם סרנאן ושמיט מתא הפיקוד, טסו בקרבה אליו כ – 20 דקות וביצעו הקפה אחת סביב הירח. אחר כך ירדו למסלול נמוך מאוד שמרחקו מהקרקע 12 ק"מ וביצעו הקפה אחת סביב הירח. תא הפיקוד ובו האסטרונאוט אוונס עלה למסלול שמרחקו מהקרקע 96 ק"מ. הניתוק מתא הפיקוד נעשה בצד הנסתר. שעתיים ו – 35 דקות לאחר הניתוק התבצעה הנחיתה בטאורוס ליטרוב.. בשקע ענקי דמוי קערה כשהיא נוטה קצת על. צידה. הנטייה אינה רצינית ואין בה כדי. להשפיע במאומה על ההמראה מפני הירח.. כל זאת במרחק של 100 מטר צפונה מיעדה המתוכנן. זהו המקום היחידי בו אפשר לנחות בלי להיתקע במכתשים. המקום הרבה יותר סלעי ממה שחשבו. במהלך. הנחיתה הדופק של שמיט עלה ל- 128 פעימות בדקה. 12 שעות אחרי הניתוק תא הפיקוד עלה למסלול שמרחקיו מהקרקע הם 130 – 100…… ק"מ.

12.12 -. היום השישי לטיסה היום השני על הירח

סליל טיסת אפולו 17
סליל טיסת אפולו 17

באיחור של 12 דקות וכ – 4 שעות לאחר הנחיתה יצאו סרנאן ושמיט לסיורם הראשון. ראשון יצא סרנאן ו – 5 דקות דקות אחריו שמיט. בצאתו התלהב שמיט עד כי השתובבותו גרמה לחימום יתר של מי הקירור בחליפה שלו. במרכז הבקרה העירו לו על כך והוא צינן את התלהבותו. בראשית צעדיהן מעדו שמיט וסרנאן אך הם קמו במהירות והחלו בעבודתם. הפעולה הראשונה אותה ביצעו היתה הצבת הדגל האמריקאי. רופאי החלל הבחינו שסרנאן צורך כמות רבה מדי של חמצן והורו לו לנהוג בזהירות ולא להתעייף. לאחר מכן הציבו את תחנת המחקר הגרעינית על מכשיריה. תחנת. מחקר זו מסוגלת לעבוד מספר שנים. מכשירי המדידה דומים בחלקם לאלה שהוצבו על הירח בטיסות קודמות.

1. גרבימטר – מכשיר הצמוד לדופן האחורי של ה"רובר" והוטלו עליו 3 משימות.

א. לבדוק את השפעת המשיכה הארצית ושל הכוכבים על הירח.

ב. לגלות גלי כבידה. ב- 1916 העלה איינשטיין בתורת. היחסות את רעיון קיומם של גלי כבידה. פרופסור דרור שדה מאוניברסיטת תל – אביב טען ב -1972 כי הצליח להוכיח את קיומם של גלים אלה. טענות דומות הועלו על ידי פרופסור וובר מאוניברסיטת מרילנד(ארה"ב) מספר שנים לפני כן. עתה מדעני החלל קיוו לאשר תיאוריות אלה באמצעות הגרבימטר.

ג. לבדוק שינויים תת-קרקעיים במבנה הסטרוקטורלי של הרי טאורוס ליטרוב.. אולי הם דומים להרים ארציים או שהם תוצאה של חומר שהושקע בקרקע.

2. ספקטרומטר למדידת החלקיקים הנפלטים מפני הירח ועוטפים אותו בשכבה דלילה.

3. ספקטרומטר מסות- מכשיר למדידת האבק הקוסמי ומיקרומטאוריטים המגיעים לירח.

4. מד חום למדידת כמות החום הבוקעת מקרום הירח ומהחלל. מכשירים אלה מוצבים בתוך חורים אותם קודחים האסטרונאוטים.

5. ניסויי נייטרונים. ב – 3 הסיורים על האסטרונאוטים למדוד תנועות מקומיות בשדה המגנטי של הירח מתוך מגמה להכיר את צפיפותו ואת השכבות שמתחת לקרום.

6. גיאופונים למדידת הפיצוצים המתוכננים לאחר המראתה של אפולו 17 מהירח.

7. מכשיר רדיו לגלים קצרים- גם מכשיר זה הוצמד לדופן האחורי של הרכב. ממכשיר זה משודרים גלי רדיו לתוך הקרקע כדי לגלות מים בירח עד לעומק של 1.6 ק"מ. המכשיר היה קשור בכבל למערכת הניווט כדי לאפשר שחזור המקומות שבהם נעשו המדידות לאחר השיבה ארצה.

8. מצפה אסטרופיזי – מצלמה באולטרה סגול לצילום גרמי השמים. המצפה הוחזר לחללית לאחר השהות על הירח והובא לידי שימוש במסע סביב הירח. כדי לקבוע את הרכב "האטמוספירה" ובעת השיבה ארצה למדוד את אופן חלוקת אטומי גז המימן בחלל וצפיפות ענני המימן בשביל החלב.

בטיסת אפולו 16 קרע ג'ון יאנג בשוגג את אחד הכבלים. כדי למנוע תקלות מסוג זה צופו הכבלים בסופגי זעזועים. הכבלים מצופים בקפלים מיוחדים המשתחררים כאשר הכבל נמתח יתר על המידה. סרנאן ושמיט נתקלו בקשיים כאשר הציבו את מכשירי המחקר וקדחו 3 חורים בגלל קשיותה של הקרקע. הקרקע קשה יותר ממה שחשבו ובשל כך הואט קצב העבודה. האסטרונאוטים נאלצו להשקיע זמן רב יותר בהצבת המכשירים ובקידוחים. העיכוב בלוח הזמנים הגיע ל-. 30-40 דקות. בשל כך ובגלל הצריכה הרבה של חמצן קוצר מסעם הראשון של שמיט וסרנאן ברבע שעה. קצב פעימות הלב של סרנאן הגיע בזמן הקידוחים ל -120 ולפעמים עלה. 150 -. 140 בדקה.

הקרקע הנחפרת דומה מאוד לחומר הבא מהתפרצויות געשיות. עם סיום הצבתם של המכשירים החלו סרנאן ושמיט את סיורם. הם טעו במקצת בדרכם והתגברו על כך. כל צעד שלהם העלה כמויות גדולות של אבק אשר כיסה את חליפות החלל שלהם. והגביל את הראות. סרנאן היכה בטעות עם פטישו על המגן הימים האחורי של ה"רובר". המגן נקרע והחל להעלות בזמן הנסיעה אבק שהגביל את הראות וכיסה את המחוונים. סרנאן ושמיט התקשו בקריאת המחוונים. הם ניסו להחזיר את הכנף למקומה אך לא הצליחו בכך. הם ניסו להגן על המחוונים באמצעות כרטיס מחשב אך גם זה לא עזר. תיקונה של הכנף נדחה ליום השני.

שמיט וסרנאן סיירו על פני הירח 7 שעות ו – 12 דקות כשהם עוברים דרך של 2.8 ק"מ. עם סיומו של הסיור חזרו לנחתת למנוחה. הם ישנו 8 שעות. בשעה שסרנאן ביצע את הקידוחים, אוונס דיווח מתא הפיקוד על תקלה קלה שהביא לשינוי. מסוים בהתחברות עם הנחתת לאחר שזו המריאה מהירח. כ- 24 שעות לאחר דיווחו של שמיט על הבהקים מסתוריים על פני הירח, דיווח אוונס על תופעה דומה.

12. 13 –היום השביעי לטיסה, היום השלישי על הירח

סרנאן ושמיט יוצאים מהנחתת לסיורם השני, אך לפני כן עליהם לתקן את הכנף של ה"רובר" והם מצליחים בכך. את הכנף השבורה. החליפו ב- 4 מפות ירחיות והצמידו אותן ב – 4 מהדקים משרדיים. שמיט הטמין בקרקע 4 מטעני חומר נפץ ליצירת רעידות אדמה. על ידי כך קיוו החוקרים לקבוע את הפרופיל הסייסמי של הירח. מטענים אלה מופעלים לאחר שהאסטרונאוטים עוזבים את הירח.

בשעה החמישית לסיורם הבחינו שמיט וסרנאן בסלעים צבעוניים וברצועה מוזהבים. הסלעים הם בצבע כתום, אפור, שחור וכחול. האסטרונאוטים גילו מרבץ כתום בעובי 5 ס"מ. בתוך שכבת העפר השחור ליד מכתש שורטי. ד"ר שמיט אמר שמראה העפר הכתום נראה כמו אדמת מדבר מחומצנת. זה יכול להעיד על כך שבעבר נמצאו במקום חמצן ומים. בקרב החוקרים היתה ודאות כמעט מוחלטת שחומר נוצר בעקבות פליטת חומרים נדיפים המגיעים מתוך הירח.

אימות רשמיהם הראשונים של המדענים בבדיקות מעבדתיות יכול להוכיח. כי לפני מיליארד שנים היתה פעילות געשית על הירח. בכוחו של אימות זה לבטל את התיאוריה כי על הירח לא קיימת פעילות געשית זה 3 מיליארד שנים.

שמיט וסרנאן רצו להתעכב עוד זמן מה ליד מכתש שורטי, אך ממרכז הבקרה האיצו בהם להמשיך בעבודתם, שמא לא יספיק להם החמצן במקרה חירום.. הם טיפסו לצוק שגובהו 100 מטר. במהלך עבודתם השתררה מתיחות מסוימת כאשר שמיט הגיב בחריפות לבקשה של מרכז הבקרה לעלות. על מדרון תלול. בדרכם חזרה לנחתת ניסה שמיט לשווא לתקן את הגרבימטר. החוקרים שיערו שהמכשיר אינו פועל מכיון שאינו מאוזן.

אחרי שהייה של 7 שעות ומחצה על פני הירח ועשיית דרך של 19 ק"מ חזרו סרנאן ושמיט לנחתת. לחץ החמצן בתא עלה למידה גבוהה. ברגע הראשון לא ידעו מה פשר הדבר והתעורר חשש לגורל האסטרונאוטים. בדיקה יסודית של התא גילתה שהשסתום דלף מעט. השסתום נסגר ובכך תוקנה התקלה. עם גמר הסידורים האסטרונאוטים נרדמו. אוונס הבחין מתא. הפיקוד בשני הבהקים מסתוריים אחד מזרחית לים אוריינטליס והשני ליד. מכתש ארטוסטנס. הבהקים אלה הם כנראה תוצאה של פעילות געשית על הירח. בצד הנסתר הוא גילה קבוצות של כיפות הרי געש. הרדיומטר האינפרה אדום גילה מקומות חמים וקרים על פני הירח, חלקם בקוטר 24 ק"מ.

14.2 – היום השמיני לטיסה, היום הרביעי על הירח

בסיורם השלישי עשו סרנאן ושמיט דרך של 14 ק"מ. הם התעכבו מעט בדרכם, במיוחד שמיט שהתעכב ליד לוע של הר געש. החוקרים נאלצו לזרז אותם. האסטרונאוטים טיפסו על צוק שגובהו 100 מטר. מכתש ון ברג שקוטרו 780 מטר דומה למכתש שורטי. נדמה. היה כי צבע הקרקע בו הוא כתום. מבט מקרוב אכזב הן את טייסי אפולו והן את החוקרים. בכל זאת קיומן של שכבות קלות בקרקעית המכתש דרשה חקירה של שעות, פי 2 יותר מהמתוכנן. החומר ממנו עשוי ה-. Massif. North. נראה כתוצר של התקררות חומר מותך בהשוואה לסלעים שנמצאו ב-. Massif. South. ביום הקודם ואשר נוצרו על ידי התחברות סלעים כתוצאה מלחץ.

התחנה האחרונה היתה במדרונות. Hills. Sculptured. עד לתחנה זו, המעטה החיצוני של כפפות האסטרונאוטים התבלה לגמרי. הידית של הפטיש בו השתמש שמיט יצאה מכלל פעולה וגם התעוררו בעיות עם הקסדה שלו. המגן נשרט וכל פעם ששמיט ניסה להפעילו הוא נתקל בבעיות בגלל זוהר השמש.

הסיור בכללותו היה חסר מאורעות, להוציא מספר תופעות מעניינות כמו סלע ענק המכיל מינרלים רבים. סרנאן ושמיט סיירו כ -7 שעות ומחצה וחזרו לנחתת. לפני כן פרקו ממנה את הציוד המיותר וכיוונו את מצלמת ה"רובר" לעברה , כך שיתאפשר שידור חי של ההמראה מהירח. הם הציבו על הירח לוח זיכרון לסיום מבצע אפולו ובו נראים שני חצאי כדור הארץ ובאמצע מפת הירח ומצוינים בו כל אתרי הנחיתה של טיסות אפולו.. על הלוח היה כתוב: "יהיה רצון ורוח השלום. שהביאה אותנו עד הלום, תשתקף בחיי כל בני המין האנושי. כאן השלים האדם את מסעותיו הראשונים לסקר הירח בדצמבר 1972". חתומים על הלוח שלושת טייסי אפולו 17 ונשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון.

בתום סיומן של הפעולות האחרונות נכנסו שמיט וסרנאן לנחתת ונרדמו. לאחר שהתעוררו ביצעו את כל הדרוש לקראת ההמראה מפני הירח. סמוך להתעוררותם הנמיך אוונס את מסלול טיסתו של תא הפיקוד לגובה המאפשר הצמדות. סך הכול סיירו סרנאן ושמיט על הירח כ -22 שעות ו -5 דקות.

15.12 – היום התשיעי לטיסה

ביום זה שהו סרנאן ושמיט על הירח 55 דקות בלבד ולאחר מכן המריאו. 7 דקות לאחר ההמראה נכנסה הנחתת למסלול יריח וכעבור שעה ו -53 דקות התחברה עם תא הפיקוד. מסלול החללית היה עתה 100 ק"מ. סרנאן ושמיט המריאו עם מטען של 117 ק"ג מדגמי קרקע למעלה מהמתוכנן. למרות עומס היתר לא היה חשש שהדלק יאזל ולא יספיק להביאם למסלול הירחי. ההצמדות לא היתה מושלמת והיא הצליחה רק בניסיון השלישי. בניסיון השני שתי החלליות אמנם נפגשו, אך התפסים המהדקים אותם לא נאחזו זה בזה.

לאחר ההתחברות העבירו האסטרונאוטים את כל המדגמים וכל הציוד לתא – הפיקוד. לאחר ההעברה גם הם עברו לתא הפיקוד. הנחתת נותקה מתא הפיקוד. כעבור שעה וחצי הופעלו מנועיה והיא כוונה לעבר הירח. המצלמה אשר היתה על הירח אמורה היתה לצלם את התרסקותה של הנחתת לא פעלה משום מה. מעבדת הירח המוצבת התא השירותים הופעלה והחלה לסרוק את הירח.

16.12 – היום העשירי לטיסה

מטעני הנפץ שהושארו על הירח הופעלו אך מצלמת הטלוויזיה שהיתה על הירח לא הצליחה להנציח את הפיצוצים. זוג מספריים ריחף בתא הפיקוד. על האסטרונאוטים היה לחפש אותם בקפדנות יתרה. היה חשש שבקרבת כדור הארץ עם גבור כוח המשיכה, המספריים יקבלו תנופה חזקה מאוד וכוח הפגיעה שלהם יהיה כמו של גרזן. מכה בעוצמה כזו עלולה להיות קטלנית. גם מגובה של 100 ק"מ מהקרקע הבחינו טייסי אפולו במכתשים כתומים. הספקטרומטר האולטרה סגול שבתא השירותים הראה כי הירח פולט גזים. קודם לכן החוקרים סברו שקיימת פליטה קלה. של גזים.

17.12 – היום האחד עשר לטיסה.

טייסי אפולו 17 הציתו את מנוע החללית, ניתקו עצמם ממסלולם הירחי והחלו בדרכם חזרה לכדור הארץ. מצלמות החללית כוונו בפעם האחרונה לירח לצלמו תוך כדי התרחקות ממנו. עם גמר הצילומים נרדמו האסטרונאוטים למספר שעות.. במהלך עבודתו התלונן אוונס על שלשול. הוא נטל תרופות והוטב לו. מסלול החללית נמצא כה מדויק עד כי תיקונו המתוכנן לאותו יום בוטל.

לאחר שהתעוררו לבש אוונס את חליפת החלל שלו ויצא מהחללית לעבר תא השירותים.. משם הוא החזיר סרטי צילום. לצורך זה ריחף מחוץ לחללית במשך 35 דקות. כשהוא מחובר אליה בכבל שאורכו 8 מטר. אוונס ניצל את שהייתו מחוץ לחללית לבדיקת פגם בציפוי של החללית.. החיפושים אחרי המספריים נמשכו ולא נמצאו. במהלך דרכם חזרה לכדור הארץ האסטרונאוטים הפעילו את המצפה האסטרופיזי וצילמו את גוש כוכבי "קומה".

18.12 – היום השנים עשר לטיסה

האסטרונאוטים החלו בהכנות לקראת הנחיתה על כדור הארץ. תוך כדי כך המשיכו בחיפושיהם אחרי המספרים. פותחה שיטה חדשה. לשם כך וגם היא לא עזרה.

19.12 – היום השלושה עשר לטיסה

טייסי אפולו 17 קיימו מסיבת עיתונאים בת. חצי שעה ובה סיפרו על מהלך טיסתם וחשיבות הממצאים הגיאולוגיים אותם הם מביאים ארצה. בדו"ח שפורסם באותו יום על ידי סוכנות החלל נאמר שכבר בטיסת אפולו 14 הבחין רוזה סטיוארט בצבע כתום אבל לא ידעו מה לעשות איתו. מהממצאים הראשונים של אפולו 17 התברר כי הירח הומוגני, אינו בדיוק עגול, עובי הקרום משתנה ובצד הנסתר ההרים מתנשאים לגובה 9.5 ק"מ. 3 שעות לפני הנחיתה בוצע תיקון קל בנתיב הטיסה. עד לרגע האחרון לא נמצאו המספריים.

לאחר שהייה של 300 שעות פחות 6 דקות בחלל חזרה אפולו 17 ונחתה נחיתה מדויקת באוקיינוס השקט. בשונה מהטיסות הקודמות. בנחיתה החללית לא התהפכה על צידה. במגעה עם המים. הנחיתה התבצעה 640. ק"מ דרומית מזרחית לאיי פאגו פאגו שבסמואה.

זו היתה הטיסה האחרונה של אפולו לירח, אך הסדרה לא תמה, בפעם הבאה נספר על ההסטוריה של טיסת המפגש אפולו-סויוז, ברגע של הפוגה במלחמה הקרה

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן