האירועים האנטישמיים בעולם במגמת עלייה בעשור האחרון

2010 – שקטה משמעותית מ-2009, ועדיין השלישית בחומרתה ב-20 השנים האחרונות * מעקב שוטף של חוקרי המכון לחקר האנטישמיות והגזענות ע”ש סטפן רוט ומרכז קנטור לחקר יהדות אירופה בימינו באוניברסיטת תל אביב לקראת יום הזכרון לשואה ולגבורה החל היום

הדוח השנתי של המכון לחקר האנטישמיות והגזענות ע”ש סטפן רוט ומרכז קנטור לחקר יהדות אירופה בימינו באוניברסיטת תל אביב לשנת 2010, מלמד על מגמה מובהקת של עלייה במספר האירועים האנטישמיים שנרשמו ברחבי העולם בעשור האחרון.  עם זאת, 2010 הייתה שקטה באופן משמעותי מ-2009 – שהתאפיינה בגל אירועים אנטישמיים בעקבות מבצע ‘עופרת יצוקה’.  באנגליה, צרפת וקנדה נרשם המספר הגבוה ביותר של אירועים אנטישמיים אלימים ב-2010.  האינטרנט והתקשורת מתגלים כבמה יעילה להפצת מסרים אנטישמיים.

למעלה מ-20 שנות תיעוד
חוקרים באוניברסיטת תל אביב אוספים נתונים על אירועים אנטישמיים בעולם כבר יותר
מ-20 שנה – החל מסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת. המידע שנאסף כולל מקרים בולטים של אלימות: פגיעות פיזיות, ונדליזם ואיומים ישירים על רקע אנטישמי. עם זאת, יש להדגיש שקשה מאוד לאמוד את מספר ההטרדות שאינן אלימות במובהק, כגון איומים מילוליים, עלבונות, גידופים, צעקות ברחובות, אתרים עוינים ברשת וכד’ – אך ברור שהוא עלה באופן דרמטי בשנים האחרונות. בשורה התחתונה מעידים הנתונים כי סך כל האירועים האנטישמיים בכל שנה בעשור האחרון היה גבוה בכמה עשרות אחוזים בהשוואה למספרים שנרשמו במהלך שנות ה-90.

2009 – שנת שיא באירועי אנטישמית אלימים

שנת 2009 הייתה שנה יוצאת דופן מבחינת מספרם של האירועים האנטישמיים, משום שמבצע “עופרת יצוקה”, שהתרחש בתחילתה, גרם לפעילות אנטישמית חסרת תקדים ברחבי העולם. זו כוונה נגד יהודים במקומות מושבם, מאחר שיהודים וישראלים נתפסים כציבור אחד. בסך הכול נרשמו 1129 אירועים אנטישמיים אלימים בעולם ב- 2009.

2010 – ירידה משמעותית לעומת 2009
בשנת 2010 ירד היקף האירועים האנטישמיים האלימים בעולם ב-46% לעומת 2009, והסתכם ב-614 מקרים. אך למרות הירידה המשמעותית, 2010 היא עדיין השלישית בחומרתה, מאז החל איסוף הנתונים. ההשתלטות על המשט שהיה בדרכו לעזה בחודש מאי נחשבה אמנם לאירוע מרכזי, ועוררה תגובות אנטישמיות, אך האירוע נמשך זמן קצר, ומספר הנפגעים בו היה נמוך יחסית – בהשוואה למבצע ‘עופרת יצוקה’. לכן גם הגל האנטישמי היה קטן יותר.

אנגליה, צרפת וקנדה – עלייה חדה באנטישמיות האלימה
המספר הגבוה ביותר של אירועים אנטישמיים אלימים ב-2010 נרשם באנגליה, צרפת וקנדה – והוא מהווה כ-60% מכלל האירועים הללו בעולם. בארצות אלה הייתה רמת האלימות גבוהה במיוחד, גם בהשוואה לשנת 2009 – בעיקר כשמדובר באלימות רחוב אקראית כלפי אנשים שאפשר לזהותם כיהודים. גם באוסטרליה בלט מאוד היקף אלימות הרחוב – עם עלייה דרמטית של 60% לעומת 2009. עם זאת, כשכוללים במניין האירועים גם אנטישמיות שאינה אלימה, ניכרה דווקא ירידה משמעותית בין 2009 ל-2010, באותן מדינות עצמן. גם בארצות אחרות במערב אירופה – שהיא הזירה המרכזית לאירועים אנטישמיים בעשור האחרון, נרשמה תמונה דומה.

עלייה במספר ההתקפות על אתרים יהודיים ניכרה באמריקה הלטינית ובעיקר בצ’ילה, שם חיה הקהילה הפלסטינית הרביעית בגודלה בעולם. בוונצואלה המשיכו חוגים ממקורבי השלטון להפנות אצבע מאשימה כלפי הקהילה היהודית. לעומת זאת בארצות חבר המדינות, ובמיוחד ברוסיה, נמשכה מגמת ירידה, במיוחד בהתקפות פיזיות על אנשים, ובמידה פחותה גם בהתקפות נגד מתקנים קהילתיים. ייתכן כי זוהי תוצאה של אכיפת חוק מוגברת, בעיקר ברוסיה.

התקשורת והאינטרנט – במה לשנאת יהודים
התקשורת והאינטרנט מהוות במה רבת עוצמה להפצת תעמולה אנטישמית. המוטיבים המרכזיים בהטרדות באמצעי התקשורת וברשת בשנת 2010 היו: הקשר היהודי-ציוני וכוחו בעולם; דמוניזציה ודה-לגיטימציה של ישראל באמצעות השוואתה לגרמניה הנאצית או הוקעתה כמדינת אפרטהייד; והדרישה שקהילות יהודיות יגנו את מדינת ישראל ויתנערו ממנה.

מובילי האנטישמיות הגוברת: ארגוני שמאל קיצוניים, מוסלמים רדיקליים ותנועות הימין הקיצוני

פעילים יהודים חוששים כיום שהאווירה האנטי-יהודית מתחזקת עקב תעמולה אנטי-ישראלית חסרת רסן של גורמי שמאל קיצוניים, בשיתוף עם חוגי מוסלמים רדיקליים. בהפגנות של חוגים אלה נשמעות סיסמאות כמו “מוות לישראל”, “ישראלים = נאצים”, או “יהודים רוצחים”. ברוב הארצות, בייחוד במערב אירופה, בוצעו רבים מאירועי אלימות הרחוב על ידי מוסלמים צעירים, אך גם על ידי חברי תנועות ומפלגות ימניות קיצוניות.

בשורה התחתונה: מה גורם לעלייה באנטישמיות?
למרות הקשר הקיים לעתים בין עימותים במזרח התיכון, כמו מבצע ‘עופרת יצוקה’, לבין עלייה במספר מקרי האנטישמיות, הרי שהעלייה באנטישמיות מתקיימת גם ללא קשר לאירועים מסוימים. גורמי היסוד לאנטישמיות בכלל ולעלייתה בפרט הם עדיין: אנטישמיות מסורתית שבמרכזה סטריאוטיפ יהודי שלילי; ראייתה של מדינת ישראל, המזוהה עם העם היהודי, כבעלת תכונות יהודיות שליליות; ואימוץ הסטריאוטיפים האנטישמיים – לא רק על ידי ניאו-נאצים וקבוצות ימין קיצוניות, אלא גם על ידי מוסלמים רדיקליים, כשכולם נלחמים כביכול נגד אויב אחד משותף: העם היהודי באשר הוא.

עד כאן הודעתה של אוניברסיטת תל אביב
בהמשך: ידיעה מעניינת שהביא המכון למעקב אחר התקשורת הפלסטינית:

עובדי אונר”א בבתי הספר הפלסטיניים “מתנגדים בנחרצות” ללימודי שואה אשר יגרמו ל”בלבול החשיבה” של הילדים

מאת איתמר מרכוס

לידיעה באתר המכון

עובדי בתי הספר הפלסטיניים של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו”ם לפליטים פלסטינים (אונר”א) הצהירו על “התנגדותם הנחרצת” ללימוד השואה לתלמידים פלסטינים. הדברים נמסרו במסגרת הודעת התאחדות העובדים של אונר”א, בתגובה להחלטת הנהלת אונר”א לכלול את לימודי השואה בתכנית הלימודים, כחלק מנושא זכויות האדם. לפי התאחדות העובדים של אונר”א, הוראת השואה לילדים פלסטינים תגרום ל”בלבול החשיבה” של הילדים הפלסטיניים.

מכון “מבט לתקשורת פלסטינית” דיווח לאחרונה על ההתנגדות ברשות הפלסטינית ללימוד נושא השואה לתלמידים פלסטינים.

להלן תרגום ידיעה בנושא שהתפרסמה בעיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית:

כותרת: “התאחדותם הדגישה את התנגדותה ללימוד שואת היהודים במסגרת תוכנית הלימודים של בתי הספר של הסוכנות [אונר”א]…”
“…התאחדות העובדים [של אונר”א] הדגישה את התנגדותה הנחרצת ללימוד שואת היהודים במסגרת תוכנית הלימודים של בתי הספר של אונר”א, כחלק מנושא זכויות האדם. ההתאחדות אמרה: ‘אנו מדגישים את התנגדותנו הנחרצת לבלבול חשיבתם של תלמידינו באמצעות לימוד השואה בתוכנית הלימודים של זכויות האדם, וכן מדגישים את לימוד ההיסטוריה של פלסטין ומעשי הטבח שבוצעו נגד הפלסטינים, שהאחרון שבהם היה המלחמה נגד עזה.’
[יו”ר ההתאחדות, סוהיל] אל-הינדי, הבהיר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי אונר”א ‘אישרה את לימוד השואה …’ אך טרם החלה בכך.
[אל-חיאת אל-ג’דידה, 14/04/2011]