חומרים נוגדי-חיידקים המכסים את משטח ההתקן הרפואי/ביולוגי מפחיתים את הסיכון לזיהום, אולם לרוב חומרים מעין אלו אינם נצמדים כהלכה למשטח
לחיידקים יש יכולת מובנית להיצמד למשטחים, הן טבעיים והן סינתטיים. מרגע היצמדותם למשטח, הם פועלים באופן משותף על-מנת ליצור בִּיּוֹפִילְמים (שכבות ביולוגיות), שכבות דקות של מושבות חיידקים המסוגלות לצפות את פני-השטח של התקן רפואי ולהגביר בכך את הסיכון לזיהום. כתוצאה מכך, שתלים אורתופדיים, צנתרים ואפילו עדשות מגע עלולים להוות מקורות להתפתחות זיהומים.
חומרים נוגדי-חיידקים המכסים את משטח ההתקן הרפואי/ביולוגי מפחיתים את הסיכון לזיהום, אולם לרוב חומרים מעין אלו אינם נצמדים כהלכה למשטח. קבוצת מחקר מאוניברסיטת דרום אוסטרליה עובדת על פיתוח שיטות לחיבור קבוע ויציב של ציפוי נוגד-חיידקים ע”ג התקנים רפואיים באמצעות חיבורם למעטה פולימרי.
החוקרים האוסטרלים החלו את מחקרם באמצעות הפעלת ציפוי פולימרי בפלסמה, שיטה המתאימה לחומרים רבים ושונים, בכללם זכוכית, מתכת, ופולימרים רבים הנפוצים בהתקנים רפואיים. מעטה דקיק ביותר זה משמש כעין פיגום שאליו מתחברים חומרים המסוגלים למנוע את היקשרותו של החיידק למשטח ע”י חסימת מנגנון החיבור של התא או שכפולו של תא זה, במידה והוא כן הצליח להתמקם על המשטח.
במחקר, המדענים השוו בין מספר חומרים אנטיביוטיים שונים שציפו את הפולימרים, בכללם תרופות אנטיביוטיות נפוצות, ננו-חלקיקי כסף ותרכובות רפואיות חדשות שמוצו מצמחי-מרפא מסורתיים באוסטרליה עצמה. לכל אחת מהגישות קיימים חסרונות ויתרונות שיש לשקול אותם לפני השימוש בהם כציפוי בהתקן רפואי המושתל בגוף האדם.
“אנו מאמינים כי לא קיים פיתרון יחיד ואוניברסאלי ולכן אנו מעוניינים לפתח אוסף של גישות מתאימות,” מסביר החוקר Hans Griesser מאוניברסיטת דרום אוסטרליה. “התרכובות החדשות שמוצו מצמחי-המרפא שונות מבנית מתרופות אנטי-חיידקיות מוכרות, והן יעילות כנגד זן העמיד בפני התרופות הנפוצות. לכן אנו כה נרגשים מהן.”
