ובחלום ראיתי

למה אנחנו חולמים? האם חלומות חוזים את העתיד? איך נשמרים מחלומות רעים? שאלות אלה ורבות אחרות סִקרנו את האדם מאז ומעולם. תרבּויות עתיקוֹת פיתחו אמונות שונות בנוגע לחלומות, וגם פסיכולוגים ואמנים עסקו במשך השנים בחלומות. אל תפסיקו לחלום!

אילוסטרציה: pixabay.
אילוסטרציה: pixabay.

כתבה: שרית אליהו

הכתבה פורסמה בגליליאו צעיר – הירחון לילדים סקרנים. לקבלת גיליון דיגיטלי מתנה הקליקו

החלום הוא פעילות נפשית שמתרחשת בעת השינה. עלילת החלום כוללת מראות, מחשבות, רגשות ותחושות. בחלום הכול אפשרי. אנחנו יכולים להסתכן, לאבד שליטה ולהיות כל דבר, לבקר במקומות רחוקים, אמִתיים ודמיוניים, לעוף מעל הרים, ליפול למעמקים, להילחם בשדים ולחוות כל מיני חוויות, לפעמים משונות למדי. אף שהחלום הוא חוויה אישית מאוד, הוא גם הִתנסוּת אנושית אוניברסלית.

אנשים מחפשים משמעות לקיוּמם בעולם. בכל תרבות, גם בתרבויות קדוּמוֹת מאוד, עסקו בנושא החלומות. אולי חשבו שימצאו בהם את המפתח לחידת משמעוּת הקיום. כשבוחנים את היחס לחלומות, אפשר לראות שתי תפיסות עיקריות בנוגע לשאלות המרכזיות: מהיכן החלומות מַגיעים? והאם לחלומות יש משמעות? התפיסה העממית נשענה על אמונות, על כישופים ועל דברי נבואה, והתפיסה הרַציוֹנלית־המדעית מבוססת על שימוש בכלי המדע לחֵקר החלום.

מפרשי החלומות

לפני אלפי שנים האמינו שהחלומות מַגיעים מבחוץ, ולא מתוך האדם החולם. בעת העתיקה ביוון וברומא חשבו שהשדים והרוחות באים אל האדם בלילה, עומדים סמוך למיטתו ולוחשים לו בחלום. לכן ראו בחלומות מסרים שיכולים לנַבּא את העתיד. כזה הוא חלום "אמִתי" – חלום בעל ערך שנשלח אל החולם כדי להזהיר אותו או כדי לנבא את העתיד שלו; לעומת "חלום שווא" – חלום חסר ערך שמטרתו להטעות את החולם או לשלוח אותו לאבדון. התפיסה העממית, שלפיה החלום הוא דרכם של האלים להתקשר עם בני האדם ולהעביר להם מסרים, רווחה במשך אלפי שנים.

ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס סיפר על חלום שחלם אלכסנדר מוֹקדוֹן בזמן ששהה בהוֹדוּ. כמה מחייליו וקציניו נפגעו מנשקו המורעל של האויב וגססו. אלכסנדר ראה בחלומו נחש שאוחז בפיו צמח. אלכסנדר התעורר משנתו, מצא את הצמח והֵכין תרופה; זוֹ ריפאה את אנשיו.

ביוון העתיקה היו אנשים חולים ישֵׁנים במקדשים של אסקלפיוס, אל הרפואה, מתוך אמונה שיחלמו חלום אשר יעזור לרַפּא אותם; אנשים שהיו להם שאלות קיומיות הִגיעו לאזור המקדש עם מתנות לאל, אכלו מעט, התרחצו ונרגעו לפני שהלכו לישון. ביום המחרת היו כוהני הדת מפרשים את חלומותיהם.

בתרבויות העתיקות, ובהן מצרים העתיקה, ניתן מקום רב לפירוש חלומות, ומילונים לפירוש חלומות היו נפוצים מאוד. היו מצרים שנקבּרו עם מילוני החלומות שלהם. בעולם זה זכו כוהנים ומפענחי חלומות לכבוד רב. המצרים נהגו לחלום במקדשים מיוחדים מתוך אמונה שכך יקבלו מענה מהאלים. כשהֵקיצו משנתם תיעדו את חלומותיהם בכתב על פַּפּירוּסים.

לפי המיתוֹלוֹגיה המִצרית, חורוס, בנהּ של האלה איזיס, ביקש מאִמו שתגרש את חלומותיו המפחידים. איזיס לימדה את בנהּ לחש שמגרש חלומות רעים ומזמין במקומם חלומות טובים. המצרים הִציבו במִקדשיהם לוחות אבן ועליהם דמותו של חורוס דורך באומץ על גב תנינים ואוחז נחשים; דמותו של חורוס מתנוססת גם על קמֵעות עתיקים שמגִנים על מי שנושא אותם.

שומר החלומות

גם היַפּנים האמינו באלים – קאמי ביפנית. הם האמינו שהאלים יכולים להיטיב עם בני האדם וגם עלולים לפגוע בהם. לכן יצרו קמעות וסמלים שיגנו עליהם מפני הפּגיעוֹת הרעות ויזמנו את הטוב. באקו הוא אַחד הסמלים האלה. יש לו גוף של דוב, חדק של פיל, כפות רגליים של נמר, רעמה של אריה, עיניים של קרנף וזנב של שור, ובכוחו לשנות חלום רע לחלום טוב ולהעניק מזל ושלווה. מקורו של באקו בפוֹלקְלוֹר ובמיתולוגיה הסיניים מן המאות ה־14 וה־15. לפי האגדה, באקו נוצר לאחר שכל החיות כבר נוצרו, ולכן הוא עשוי משאריות של בעלי חיים שונים.

כשהיו יורדי הים בסכנה מפני שודדי הים, הם הניחו קמע של באקו מתחת לראשם לפני השינה כי האמינו שהוא יאכל את חלומותיהם הרעים ויגן עליהם בדרכם הביתה. ביפן נוהגים עד היום לישון על כרית שדמותו של באקו מתנוססת עליה, ובחדרי ילדים רבים דמותו מצוירת על הקירות. על פי האגדה, אם יגיד ילד שלוש פעמים "באקו, בוא תאכל את החלום הרע שלי", מיד יופיע באקו, ישאב את הרוח הרעה ויעניק לו חלום טוב.

איש החול (אולה־לוק־אוי) הוא דמות בפולקלור המערבי וגם באגדות אנדרסן; תפקידו להביא לילדים הישֵׁנים חלומות טובים. הוא עושה זאת באמצעות פיזור עדין של חול או אבק על עיניהם העצומות של הילדים בלילה.

לוכְדי חלומות

שבטי האינדיאנים בצפון אָמֵריקה יצרו את לוכד החלומות הרעים, המסייע ליהָנות מלילה של חלומות נעימים. לוכדי החלומות הקדומים נִתלו מעל עריסות התינוקות, ולימים – מעל מיטת הילד או המבוגר כהגנה מפני סיוטי לילה. לוכד החלומות מעוצב כרשת (כמו קורי עכביש, שמשמשים ללכידת חרקים), ומאמינים שהיא לוכֶדת חלומות רעים ומונעת מהם כניסה בלילה אל ראשו של הישן. לפי אגדה אינדיאנית עתיקה, באוויר הלילה מסתובבים חלומות טובים וחלומות רעים. החלומות הטובים עוברים דרך הרשת ונכנסים לראשו של הישן, אך החלומות הרעים נתפּסים בקוריה ללא יכולת להיחלץ, ומתים עם אור השחר הראשון.

אנשי החלום

בג'וּנגל בהרים הגבוהים של מָלזיה התגלה בשנת 1934 שבט קטן. בשל חשיבוּתוֹ המרכזית של החלום בחיי בני השבט, כּוּנו אנשי שבט זה "אנשי החלום". אנשי החלום חשבו שאפשר לשלוט בחלומות ולעצב אותם באמצעות שיתוף, קודם כול במעגל המשפחתי ולפעמים גם במעגל המורחב של השבט. השיתוף הוא חלק בלתי נפרד מסדר היום: בכל בוקר, לפני היציאה לעבודה בשדות ולדיג בנהרות ישבו כל בני המשפחה יחד וסיפרו את חלומותיהם. מי שסיפר כי לא הִספיק לעשות את כל מה שרצה בחלום – נשלח להמשיך לחלום. מי שחלם חלום רע ונקלע לסכנה – היה יכול לזמן חבר לחלום שיעזור לו. לעִתים הם בחרו לשנות את סוף החלום. הסיום המוצלח ביותר בעיניהם היה כשהחולם מצא מתנה. המתנה העניקה לו השראה ליצור ציור, פסל, שיר או ריקוד. בזכות יחסם של בני השבט לחלומות, הם זכו לחיי שלווה ואושר.

חלומות על פי פְרוֹיד

עם זאת, עוד בספרות היוונית והרומית של העת העתיקה נמצאו גם תפיסות אחרות, המתנגדות לאמונות העממיות. אָריסְטוֹ, מבְּכירי חוקרי הטבע והפילוֹסוֹפים של העת העתיקה ומאבות הפילוסופיה המערבית, טען כי החלום הוא תוֹצָר פיזיוֹלוֹגי מוּבהק של מערכת הדם, מעין מערכת מורכבת שמעבֶּדת את חוויות היום החולף אשר שרדו במוח, וכי השכל והידע המדעי אינם מאפשרים לקבל את האמונה שאפשר לקבל דרך החלום מידע על העתיד.

בחלוף השנים החלו לבחון את החלום בחינה מעמיקה, ולא רק דרך עיניו של החולם, והֵבינו כי החלום מַגיע מהאדם עצמו וכי צִביונו של החלום תלוי בנסיבות חייו של החולם. אריטמדרוס איש אפסוס, גֵאוֹגרף יווני מהמאה השנייה לספירה שערך מסעות דרך יוון, איטליה ואסיה, ציין שנושא החלום נתון לפרשנויות בהתאם לגיל החולם ולמעמדו. זוֹ הייתה דרך חדשה להסתכל על החלום.

במאות ה־17 וה־18 החלו כוהני הדת לאבד לאט־לאט מחשיבותם, ואת מקומם התחילו לתפּוס אנשי המדע והפילוסופיה. אז גם החלו לחקור את החלומות מחקר מובנה יותר.

המאה ה־19 הייתה תקופה של מהפכה רעיונית. זיגְמוֹנד פרויד, אבי הפסיכוֹאנליזה, חולל מהפכה בתפיסת החלום. הוא טען כי החלום עשוי ממשמעויות שיכולות לעזור לנו במימוש עצמנו וכי הוא "דרך המלך להבנת הלא מודע בחיי הנפש".

פרויד הִבחין בין המודע ללא מודע, ואמר שכששקועים בשינה עמוקה גם ה"שומרים" נרדמים (ה"שומרים" מגִנים עלינו מפני כל מה שאיננו יכולים להתמודד אִתו) ומאפשרים לתֵאטרון הדִמיוני שלנו להוציא לחופשי את התשוּקוֹת ואת הפחדים שלנו ולהגשים בחלום את המשאלות שלנו. לדבריו, בכל חלום מצויה נקודת מגע עם אירועי היום שקדם לו, והבנה זוֹ היא גישה קלה לפרשנות החלום. בשנת 1899 פרסם פרויד את ספרו "פשר החלומות"; הוא כתב בו על שיטתו לניתוח חלומות ותיאר ניתוחי חלומות של מטופליו.

קרל גוסטב יוּנג היה תלמידו של פרויד. הוא חקר את הקשר בין חולמים ברחבי תבל וטען שכל בני האדם הם כמו משפחה אחת שמפוזרת בעולם, ושיש מאגר של חוויות, זיכרונות ומיתוֹסים שהשתמרו מדור לדור. הוא מצא קשר בין הנושאים והדימויים שעלו בחלומות של אנשים שחיו בזמנו ובין מיתוסים מתרבויות עתיקות. הוא הִסיק שלכל בני האדם סמלים משותפים, אף שבכל מדינה חולמים וחושבים בשפה שונה. כך יצר יונג מילון לשפת החלום. הוא האמין כי החלומות מראים לחולם את דרכו, וכי אם נקשיב להם, נלמד על עצמנו.

יצירות מחלומות

בשנת 1924 קמה בפריז, בירת צרפת, תנועת אמנות שנקראה סוּרֵאָליזם (בצרפתית: סור = מעל, רֵאליה = מציאוּת; כלומר מעל המציאות). הסוראליזם עוסק ביחסים בין העולם האמִתי, הדמיון והתת־מודע, שהוא החלק בתוֹדעה שפעיל בזמן חלימה. האמנים המשתייכים לזרם זה (ובהם ציירים, סופרים ומשוררים, אנשי קולנוע ומוזיקאים) הושפעו מרעיונותיו של פרויד. הם חתרו להיות חופשיים באמנות ממש כמו בחלום.

ואכן, כשמסתכלים בציורים בסגנון סוראליסטי מרגישים כמו בחלום: הרקע והחפצים מצוירים בסגנון מציאותי, אולם הם מסודרים בדרך לא הגיונית ולא אפשרית. בדיוק כמו בחלומות, בהם דמויות נראות מציאותיות אבל התנהגותן מוזרה ואינה צפויה, וחפצים ואיתני הטבע מואנשים. הסוראליסטים ראו בחלום יצירה אמנותית שהכול מותר בה: השמש זורחת בלילה, חפצים יכולים לנוע, והאדם יכול לעוף. הם נהגו להזמין אנשים שיספרו להם את חלומותיהם, ואז יצרו בהשראת  החלומות הללו יצירות אמנות עשירות ומפתיעות.

גם אחרי אלפי שנים של חקר החלומות, בעידן הטֶכנוֹלוגי המפוּתח של ימינו, החידה מדוע ואיך אנחנו חולמים טרם נפתרה. אף שאיננו מְבינים לגמרי את אופן פעולת החלום, אנחנו יכולים ליהָנות מהשפעתו החיובית על חיינו ולהשתמש בכוחם של החלומות לטובתנו. אנשים רבים חלמו על רעיונות חדשים שהובילו אותם ליצור יצירות נפלאות: אלברט איינשטיין למשל אמר שההשראה לתורת היחסות הכללית הִגיעה אליו בחלום בנעוריו; הכּימאי הרוסי דימיטרי מנדלייב הֵבין בחלום שהיסודות הכּימיים מתקשרים זה לזה ממש כמו הצלילים במוזיקה. כשהתעורר, התיישב והִתווה את הטבלה המחזוֹרית של היסודות. גם אתם יכולים לחלום ולממֵש את הרעיונות והיצירות הייחודיות שלכם.

* הכותבת היא מטפלת בדרמה ובפסיכותרפיה ומחברת "ספר החלומות שלי", שראה אור בהוצאת עם עובד

ספר החלומות שלי, כתבה: שרית אליהו, איירה: לנה גוברמן, הוצאת עם עובד

"ספר החלומות שלי" הוא לא רק ספר, הוא יצירה ייחודית מרהיבה, שמזמינה את הקוראים לחוויה של שיתוף, דמיון ויצירה. הספר מציג את יחסן של תרבויות שונות לנושא החלומות, ומשובצות בו גם "מחשבות חלום", אשר מעוררות השראה בקוראים לתיעוד החלומות שלהם. בזכות איוריה המַרהיבים של לנה גוברמן (זוכת פרס מוזאון ישראל) הספר הוא יצירת אמנות קסומה, שמעוררת סקרנות ומפעילה את הדמיון.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן