סיקור מקיף

חלל תקשורת תזמין את הלווין עמוס 5 ברוסיה

בכך מתנתקת חלל תקשורת מהתעשייה האווירית שבנתה את לווייני עמוס 1,עמוס 2, עמוס 3 ובונה כיום את עמוס 4

הלווין עמוס 3
הלווין עמוס 3

ברת רשטנב – אינפורמישן סאטלייט סיסטמס וחברת חלל הישראלית חתמו ביום רביעי האחרון, 30 ביולי, על הסכם, לפיו תרכוש החברה הישראלית מהספק הרוסי את הלוויין עמוס 5 .

בהודעתה לבורסה מסרה חברת חלל תקשורת  כי היא מתכננת לעשות שימוש בלוויין עמוס 5 לצורך מתן שירותי תקשורת לוויינית על ידי שיווק והחכרת מקטעי החלל שבלוויין, כשם שעושה כיום החברה בלוויינים עמוס 2 ועמוס 3. וכשם שמתעתדת החברה לעשות בלוויין עמוס 4.

בכך מתנתקת חברת חלל מהתעשייה האווירית שבתנה את לווייניה הקודמים ובונה כאמור את עמוס 4. הארץ מסר ביום חמישי כי ההצעה שקיבלה חלל תקשורת מהחברה הרוסית היתה זולה בהרבה – כמחצית – מההצעה של התעשייה האווירית.  כזכור חלל תקשורת חתמה ביולי 2007 על הסכם עם התעשייה האווירית לרכישת לוויין התקשורת עמוס 4 תמורת 365 מיליון דולר. מרבית קיבולתו של עמוס 4 מוחכרת מראש לממשלה תמורת 276 מיליון דולר. הממשלה תקבל 20% מההכנסה השנתית של הלוויין, מעל 35 מיליון דולר, ו-50% מההכנסה השנתית של הלוויין מעל 40 מיליון דולר.

הספק הרוסי ייצר עבור החברה את הלוויין עמוס 5 וימסור אותו לבעלות החברה במסלול, במיקום לאחר סיום הבדיקות במסלול, לא יאוחר מיום turn-key project שמיים חדש, על בסיס 31.3.2011 , תמורת סך של כ 157- מיליון דולר. אורך חיי הלוויין צפוי להיות 15 שנים, כאשר לפחות 14 מהן ניתנות לביטוח. בכוונת החברה לרכוש ביטוח לשיגור הלוויין ולשהותו במסלול שאינו כלול במחיר הרכישה. מקדמה בסך כ 30- מיליון דולר אמורה להשתלם עד 31.8.2008 והיתרה תשולם בהתאם לאבני דרך המותנות בביצוע הפרויקט עד להשלמתה בעת קבלתו הסופית של הלוויין במסלול. סכומים לא מהותיים, ישולמו מדי שנה תמורת התמיכה לתפעול הלוויין במסלול.  איחור במסירת הלוויין לחברה שלא עקב סיבה הנעוצה בחברה, יקנה לחברה את הזכות להפחתת מחיר בהתאם לנוסחה שנקבעה, או לביטול והשבה אם האיחור חורג מעבר למועדים שהוסכמו, כמפורט בתיאור זכות ביטול ההסכם עד למועד השיגור.

חברת חלל מתכננת לגייס את המימון הנדרש לרכישת עמוס 5 ממקורות מימון שונים, לרבות מהציבור ו/או מגופים מוסדיים ו/או מבנקים, בישראל ו/או בחו”ל, במהלך תקופת בניית הלוויין.

עד למועד השיגור, לחברה הזכות לבטל ההסכם מחמת הפרתו ע”י הספק (ואשר לא נובע מסיבה הנעוצה בחברה או בכוח עליון), בין השאר אם לצדדים יהיה ברור כי הלוויין לא יימסר לחברה לאחר השלמה מוצלחת של בדיקותיו במסלול וזאת מסיבה אשר הינה באחריות הספק, וזאת יותר מממספר חודשים שסוכם לאחר מועד המסירה המתוכנן. כמו כן, גם במקרה של ליקויים בלוויין שיתגלו בבדיקות הקרקעיות שלפני השיגור ואשר לא יתוקנו על ידי הספק, מעבר להיקף ליקויים שנקבע, וכן במקרה של איחורים באספקתו תהא החברה זכאית לבטל את ההסכם. במקרים האמורים לעיל של ביטול ההסכם עקב הפרתו, תהא החברה זכאית לקבל בחזרה את הכספים ששולמו על ידה, בצירוף ריבית.

בנוסף לזכויות החברה לביטול ההסכם עקב הפרתו עד לשיגור, לחלל תקשורת זכות לבטל את ההסכם עד למועד שהוסכם מטעמי נוחות, ובמקרה זה, בהתאם לבחירת הספק, תשלים החברה את התשלומים המגיעים לספק עבור העבודה שביצע בצירוף אחוז רווח מוסכם. למן רגע שיגור הלוויין ולאחריו, לא תהא החברה רשאית לבטל ההסכם בשל הפרתו מצד הספק, לרבות במקרה של אובדן מוחלט של הלוויין, נזק וכו' ותרופתה של החברה תהא תקבולי הביטוח.

לספק הזכות לעצור את יצור הלוויין במקרה של פיגור בתשלום עד לביצועו, וכן לבטל את ההסכם מחמת הפרתו על ידי החברה אם החברה נמצאת בפיגור של תשלום כלשהו בגין ההסכם העולה על תקופה שנקבעה וניתנה הודעה מוקדמת, והחברה לא תיקנה את ההפרה.

6 תגובות

  1. שוקי:
    יש הבדל בין יצירת לווין לבין שיגורו.
    העובדה היא שאת הלווינים הקודמים בחרו לייצר בתעשיה האוירית ואין לי כל ספק שעוד ייצרו לווינים נוספים בארץ.

  2. הניסוח ממש לא ברור! עשר פעמים חוזרים על זה ש"חלל תקשורת" מתנתקת, אבל ממי? ממה? למה קשה לפרט? למה חצאיי משפטים מעורפלים?

  3. ל-1… לישראל אין יכולת לשגר לוויני תקשורת, כי צריך להעלות אותו למסלול גיאוסטציונארי (36,000 קילומטר). הכי רחוק שהגענו אליו הוא כ-100 קילומטר (שם טסים לוויני הצילום והריגול אופק וקרובי משפחתו).
    מה עוד שלוויני צילום שוקלים מאות קילוגרמים בודדים ולוויני תקשורת שוקלים כמה טונות, בערך פי 10.
    רק ארה"ב רוסיה סין יפן צרפת (ויכול להיות שהודו, אני לא בטוח) יכולות לשגר לוויני תקשורת.

    ואם התעשייה האווירית היתה יכולה למכור את לוויני התקשורת שלה ללקוחות יותר איכותים, אז היכן הם ומדוע לא נמכרו כאלה עד עכשיו? לפי מה שאתה אומר, חטיבת לוויני התקשורת בתעשייה האווירית עבדה עד עכשיו בשיא התפוקה, ובכל פעם כשלווין היה מוכן הוא נחטף מהמדפים, ובכל המקרים היתה זאת "חלל תקשורת" משום מה שקנתה.

    אז זהו… שזה בכלל לא ככה.

    כנראה ומההתחלה הבנייה של הלווינים בארץ היתה לא כלכלית, ונעשתה ממניעים ציוניים, או ממניעים של ביטחון לאומי (חלק גדול מתעבורת התקשורת של הלווינים משמשות את המדינה).

  4. "חלל תקשורת" מחפשת "זול" ולהערכתי גם תקבל "זול". והזול הזה יעלה לה הרבה הרבה כסף. התעשיה האווירית תוכל למצוא ללווין שלה לקוחות לא פחות איכותיים מ"חלל תקשורת". היא יכולה גם ליסד חברה בת לשיגור והפעלת הלווין שלה ולאחר מיכן למכור את מניות החברה (כולן או חלקן) ברווח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.