תמסח “קיימן” בברזיל. “יש תמסחים שחיים במערכת הביוב, הם מתרגלים לכל דבר”, סיפר מומחה לתמסחים
ממירוואה, ברזיל. כשיורד הלילה, המים פה מתעוררים לחיים. התמסחים זוקפים את ראשיהם, אחד אחרי השני, מרימים אותם מעל פני המים, ותוך זמן קצר ערוץ נהר האמזונס שורץ בתמסחים, שאורכם מגיע לעיתים ליותר מ-4.5 מטרים. קולות החבטות, ההתזות והנהמות שלהם מהדהדים כל הלילה.
עד לפני כ-30 שנה, תמסח הקיימן (Caiman), בן דודו של התנין האמריקאי, היה קרוב להכחדה בשל הביקוש הגדול לעורו ולבשרו. בעקבות זאת הממשלה אסרה ציד תמסחים. אולם הפעולות שננקטו להגנת התמסח השחור והממושקף נחלו הצלחה כזאת, שאוכלוסיית התמסחים גדלה מאוד עד שהם הפכו למטרד ואפילו לאיום בעיני חלק מהאנשים.
החקלאים, שגרים לאורך הנהר, מתלוננים שהתמסחים טורפים את בעלי החיים שהם מגדלים, ותובעים להשיב להם את הזכות לצוד אותם. תמסחים שתקפו ילדים קטנים עוררו ביקורת חמורה באמצעי התקשורת המקומיים, על כך שלרשויות אין מושג על המציאות הקשה של החיים ליד הנהר.
אולם, המחאה הרמה ביותר נגד איסור הציד נשמעה מצד הדייגים באמזונס. לטענתם, התמסחים פוגעים ברשתות הדיג שלהם, שמחירן נע בין 50 ל-200 דולר, והם ניזונים מאותו סוג דגים שהם עצמם דגים ומוכרים. “כל פעם שאתה יוצא החוצה לדוג, הם מפריעים לך”, סיפר אדמאר נונס נוגירה, בן 41, שעובד כדייג מגיל 10. “אבל אם אתה הורג תמסח וארגוני איכות הסביבה תופסים אותך, אתה זה שצריך לשלם קנס”.
אפילו במנאוס, עיר של 1.5 מיליון תושבים על גדות האמזונס, נוכחות התמסחים מורגשת מאוד ורחוקה מלהיות אגדה אורבנית. “יש תמסחים שחיים במערכת הביוב של מנאוס”, אמר ויליטם מגנוסון, מומחה לתמסחים מהמכון לחקר האמזונס בעיר. “הם מתרגלים לכל דבר”.
פיצוץ האוכלוסין של התמסחים הפך גם לסוגייה פוליטית באמזונס, לאחר שפוליטיקאים המנהלים מסעות תעמולה הבטיחו להסיר את החוק נגד ציד התמסחים. “הטיעון שלהם הוא שאם צדים בארה”ב, מדוע אסור לצוד גם כאן”? הסביר רוניס דה סילווריה, מרצה לביולוגיה באוניברסיטה הפדרלית. איש לא יודע מה מספרם המדויק של התמסחים שחיים במימי האמזונס כיום, אך להערכת ממגנוסון, מדובר בעשרות מיליונים. התמסחים רבים כל כך שחלק מהדיגים החלו להשתמש בבשרם כפיתיון לתפיסת סוג מסוים של שפמנון, שמיובא לקולומביה ונחשב שם למעדן.
הממשלה, מצדה, מגנה על איסור הציד וטוענת שביטולו יחזיר את המצב לקדמותו. לטענת גורמים בממשל, התעמולה לביטול האיסור משרתת את האינטרסים של החקלאים לאורך הנהר שמעוניינים להגדיל את הכנסותיהם, ומושתתת על אמונות טפלות ופחדים עתיקים של בני האנוש מפני זוחלים.
