מתי היה הג'נוסייד הראשון ועל-ידי מי בוצע? לא תאמינו, אבל אבות אבותינו התברכו בראשוניות זו במחתם את זכר עמלק. נכון שסיפור היציאה ממצרים מצוץ מן האצבע, אלא שהיתה כוונת-מכוון לממציאיו ומגבשי הנראטיב שלו, לגולל את פרשיית הנדודים במדבר
ד”ר יחיעם שורק
לקראת יום השואה במיוחד צפים ועולים הרהורים שונים, היישר מחדרי הבטן, חלקם מבקש לנכס את התופעה של ג'נוסייד – השמדת עם – לאירועי השואה בלבד וחלקם מבקש, ולא בלי אומץ, לבחון את תופעת הג'נוסייד לאורך ההיסטוריה, ללא כחל וסרק, ולהתמודד אף עם שאלות נוקבות באמת.
כידוע, בשנת 1915 התחולל מין ג'נוסייד ארמני שבוצע על-ידי התורכים, ובאכזריות נוראה. למעלה ממיליון ארמנים נרצחו במיתות משונות והאשמה בכך מוטלת בכבדות על כתפיה של תורכיה. מדינת ישראל לדורותיה סרבה ועדיין מסרבת להכיר מחד באשמת התורכים ומאידך בשיוך תו ההיכר של הג'נוסייד לאותו אירוע דרמטי, כמו מין פחד גלותי שהכרה ממין זו עלולה לכרסם בעוצמת הדרמה של השואה, וגרוע מכך – הרצון שלא להסתבך ולהסתכסך דיפלומטית עם ממשלת תורכיה. מהלך זה, אגב, מצביע על הכחשת ג'נוסייד.
הג'נוסייד לא הומצא על-ידי הנאצים ואף לא הסתיים באמצע שנות הארבעים של המאה החולפת – מאה שבמהלכה נרצחו ברחבי תבל כ-160 מיליון בני אדם כתוצאה מפעולות ג'נוסייד.
מתי היה הג'נוסייד הראשון ועל-ידי מי בוצע? לא תאמינו, אבל אבות אבותינו התברכו בראשוניות זו. נכון שסיפור היציאה ממצרים מצוץ מן האצבע, אלא שהיתה כוונת-מכוון לממציאיו ומגבשי הנראטיב שלו, לגולל את פרשיית הנדודים במדבר, ומתוך זו עולה, הפלא-ופלא, הג'נוסייד הראשון בהיסטוריה הכתובה הידועה לנו והוא סיפורו של עמלק. מדובר בשבט מדברי אשר התמודד עם בני ישראל במקום שנקרא בשם רפידים. נצחון בני ישראל הושג, כידוע במיתוס המופלג על משה שניצב בראש גבעה ושתי ידיו מונפות אל-על, ובשעה שכבדו ידיו נתמך משה על-ידי חור ואהרון, וכך הובסו העמלקים. בתום סיפור הקרב מצויין במקרא כי “ויאמר יהוה אל משה: כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה נסי. ויאמר כי יד על כס יה. מלחמה ליהוה בעמלק מדור דור” (שמות יז, 14-16). איך שלא נהפוך פסוקים אלה וננסה לרככם, עולה מהם תמונה ברורה של מלחמת שמד תמידית בעמלק, וכי העם לא ינוח ולא ישקוט עד אשר יסופו כל העמלקים מעל פני האדמה. מוכר לנו מאיזה שהוא מקום? (חפשו במרכז אירופה של שנות ה-30).
מי הוא אותו עמלק? ובכן, בספר בראשית נזכר ראשון העמלקים כבנם של אליפז ופילגשו תמנע. ומיהו אותו אליפז? בנו של עשו. הנה-כי-כן נפרמת הפקעת: עשו, אחיו למחצה של יעקב, האנטיתזה למי שנחשב לאבי העם, למי שנעטר בתואר הראשוני של ישראל (“כי שרית עם אנשים ואלוהים ותוכל”) ולאויבו המושבע, השטני, הנורא מכל, הוא-הוא אבי-אבות הטומאה, ואשר-על-כן, מזומנת לעם מלוא הלגיטימציה לפגוע בו ולשרש את תשתיתו, ממש כמצווה ההרצחה כלפי קין. בשום עם קדמון, בשום חברה וציביליזציה, לא תמצאו את הפנמת השנאה היוקדת כלפי אתנוס כזה או אחר, עד כדי התרת דמו. לפנינו איפוא גזענות לשמה אשר התפתחה בחברה הישראלית הקדומה: ראשיתה בדמוניזציה של עשו והמשכה במלחמת השמד בעמלק, ואם זו איננה ראשית שואה, איני יודע שואה מהי?
איזכורו הבא של עמלק מופיע בסיפור המרגלים שלח משה לתור את הארץ. בספר במדבר (יג, 29) מספרים צמד המרגלים, לאחר העצמת טוב הארץ (“וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה”) מגיע קטע ההפחדה על אודות עוז העמים היושבים וחוסן ביצוריהם וכן על ענקי המקום תוך כדי דיווח גיאוגרפי: “עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן”.
המשך ביצוע המשימה ההשמדתית אינו מאחר לבוא ובפרק יד מוכים העמלקים והכנענים “עד החורמה”, כלומר עד האחרון שבהם. למה תקפו אותם בני ישראל? הסיבה אינה נזכרת מן-הסתם, אלא מוזהר העם לא להתנפל על ה”אויבים” רק לאחר שהאל יתן לכך את הסכמתו, והוא נתן. מה-זה-נתן. באבוה נתן.
המיפגש הבא שלנו עם העמלקים מתרחש בנבואתו של בלעם. בפרק כד, פסוק 20 מנבא בלעם כדלקמן: “וישא משלו ויאמר: ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד”. הנה-כי-כן מתנסחת במקרא אמירה, כביכול בשמה של נבואה, הבאה לחרוץ שוב ושוב את דינו של עמלק להשמדה. למה? ככה!
ושוב להדגשה: אין כמעט ספק בכך, שסיפור יציאת מצרים מצוץ מן האצבע, ואינו אלא תולדת מוחן הקודח של מספר משפחות ביהודה אשר בנו סיפור כיסוי המבקש להצדיק את עצם ישיבתם בכנען – “הארץ המובטחת”, ובכלל הנראטיב המיתולוגי הזה משתלבת כל פרשת עמלק, שהיא תשתית לגיטימית להכריז מלחמת שמד ועקירה כנגד כל “אויבי” ישראל, כגון שבעת עממי כנען. המלחמה הטוטלית, ההשמדתית, בעמלק, היא-היא ראשיתו של הג'נוסייד, והוא מתעצם בוודאי לאור “הצו האלוהי” – השמד! השמד! השמד! את המחיר המלא שילמו הפריזים, הגרגשים, הייבוסים ובעצם מי לא?!
התחנה הבאה – ספר דברים, שכידוע התחבר לא לפני המאה השמינית לפנה”ס, כלומר כאלף ומאתיים שנה לאחר תיארוך האירועים המופיעים בספרות המקראית הדאוטורונומית. בסיום פרק כה, אשר דן בעניינים משפטיים ואישיים, מופיע מן קטע, כמנטרה גזענית, out of the blue, ללא הקשר לנושא הדבור, בנוסח זה: “זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרא בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוהים (כלומר כמעין עונש שמיימי “מוצדק”). והיה בהניח יהוה אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר יהוה אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח”.
איך שלא נהפוך את המקור הנידון, יהיה הוא משול לדרישה אלוהית להשמדת עם, לג'נוסייד, לשואה! הבה ונצא מנקודת הנחה, נראטיבית-מדומיינת, שאכן נתקל העם ב”מסעו המדברי” באויבים כאלה ואחרים, חלקם פשוט מכיוון שבני-ישראל בקשו לחצות את תחומם הטריטוריאלי. אבל קללת ההכחדה כנגד העמלקים ומחוייבות המירדף ההיסטורי אחריהם, בבחינת צו אלוהי, אמור להותיר אותנו גם כיום, מתוך ראיה היסטורית לאחור, בפיות מאוד פעורים.
זאת ועוד, לא בכדי נזכרת השמדת העמלקים בהקשר לירושת הארץ ולהתנחלות בה. העמלקים אכן הפריעו לבני ישראל לרשת את יהודה, ובגלל הטעם המוזר והאווילי, שהם ישבו במקום וסרבו להתפנות. ממש חוצפנים!
יתירה מזו, ספר דברים נכתב, כך דומה, בימי המלך היהודאי יאשיהו, אשר ביקש לאחד את ממלכת יהודה עם שרידי ממלכת ישראל/שומרון, ועל כן רווי הספר בדרישות מיתולוגיות, כביכול קדומות, לרשת את הארץ ולהתנחל בה. זוהי לגיטימציה מעוותת על יסודות של דמוניזציה כלפי עמים אחרים.
את שרידי העמלקים אנו מוצאים כחוברים יחד לבני מדין ובני קדם נגדם נלחם גדעון השופט.
גם שאול היכה בעמלקים. למה? הסכיתו ושמעו. בראשית פרק טו של ספר שמואל א', מורה שמואל לשאול ממש ערב משיחתו למלך ישראל להאמין ביהוה ולשמוע את דבריו (אגב, כבר אז אנו עדים למעורבות הדת בפוליטיקה) ואז הוא מצוהו: “כה אמר יהוה צבאות: פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור”.
אתם קולטים, חברים יקרים? השמדה טוטלית של העמלקים ובכללה גם בקרם וצאנם וכן רכושם. שאול לא שואל, לא מתעניין לדעת, לא מסתייג, לא מעלה כתפיו ולא מוריד גבותיו. גורנישט. נאדה. המלוכה יקרה לו ולמענה הוא גם ישמיד את אוכלוסיית האסקימואים רק אם יצטווה על ידי שלוחי יהוה צבאות. מחריד!
ושאול ממלא, קטנה כגדולה, את המשימה המקודשת שהוטלה עליו. גדולה – אולי, אך לא קטנה. בטפשותו ובאיוולתו כי רבה חס שאול ועימו העם על הצאן והבקר של העמלקים. ויוודע הדבר לשמואל, ויזדעק, ויזדקרו פיוזיו, ועד כדי כך ששקל אם לא להעביר את שאול ממושב כס מלכותו, שהרי ביזה את צו יהוה צבאות.
שמואל חוזר על מצוות יהוה, הטוב והמיטיב: “הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך יהוה למלך על ישראל. וישלחך יהוה בדרך ויאמר: לך והחרמתה את החטאים – את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אותם”. ומה עלה בגורלו של אגג המלך העמלקי, עליו חס שאול? שמואל תפשו וישסף את צווארו – “לפני יהוה בגלגל” – האל צמא הדם.
סיפור פשלתו הנוראה של שאול, שגילה מעט רחמים כלפי המלך העמלקי, היתה העילה למריבה הקשה, ה”ברוגז”, בין שמואל לבינו, והיא מזדעקת שוב במיפגש הדרמטי-מקברי בין שאול לבין רוחו של שמואל אצל בעלת האוב, ערב הקרב מול הפלישתים בגלבוע. שמואל, בעל הזיכרון הפנומנאלי, מזכיר שוב ושוב לשאול הנחרד מדוע רוגז הוא עליו ומדוע הסיר יהוה את התמיכה משאול. מדוע באמת? וכך מתבטא שמואל בזעמו כי רב: “כאשר לא שמעת בקול יהוה ולא עשית חרון אפו בעמלק. על כן הדבר הזה עשה לך יהוה היום הזה”.
יש לנו את כל ההצדקה להניח כי סיכויי התרחשותו של האירוע, כפי שהוא מסופר באופן דרמטי במקרא, הינם קלושים ואף מגוחכים. חשוב, עם זאת, להדגיש כי עצם ההתנסחות הזאת בכתבי המקרא מעניקה למירדף ההשמדתי אחר העמלקים העצמה רבה, כמעט אמונתית-ריטואלית, ולמאמין בבחינת כזאת ראה וקדש. לפנינו, איפוא, כמו גם בפסוקים הקודמים, משנה סדורה, פרוטו-גזענית, המספרת לנו כיצד יש לרדוף אחר עם מסויים ולעקרו מן השורש.
דויד אף הוא נלחם בעמלקים, וכנראה שבימיו הסתיימה מלחמת השמד בעמלקים והם נעקרו מכל מושבותיהם, וכדבר אחד הכתובים: “ויכו את שארית הפליטה לעמלק (בכוח של חמש מאות איש) וישבו שם עד היום הזה” (דברי-הימים א' ד' 43) (ומעניין, אגב, שהמושג “שארית הפליטה” שויך בתקופת השואה לניצולים מן התופת). כלומר בבחינת רצחת-וירשת. העמלקים אינם נזכרים בתולדות המלכים שירשו את דויד, למעט התייחסות מאוד מעורפלת בימי חזקיהו מלך יהודה.
החבר'ה עמדו אם-כן, ב”גבורה”, ב”אומץ” וב”מסירות קודש” במשימת ההשמדה, ואגב, גורל זהה היה מנת חלקם של כל אותם שבעה עממים אשר חיו בארץ כנעו הגדולה כמו היבוסי, הגרגשי, החיוי, הפריזי ועוד. אף הם, כך דומה, הושמדו לפי חרב.
יצויין כי העמלקים הפכו במסורת ישראל לדימוי של כל אויב ועוין למטרותיו ולמשימותיו של העם. הדה-לגיטימציה והדמוניזציה כלפי גורמים “מעומלקים” לא הסתיימו אף בימינו אנו, בבחינת מתן לגיטימציה ל”כוחותינו” להכות ולכלות, לעקור ולאבד. אכן עם סגולה במיטבו.
והיה כי ישאלך בנך ביום ההוא: היכן החלו מעשי הכחדה והשמדה בעולם? תדע להישיר אליו מבטך ולדווח לו אמת.
הערת העורך: גם אם השואה שלנו לא היתה יחידה, ואף לא היחידה במאה ה-20, זה לא מפחית מחומרתה ואני אומר זאת כבן לניצולת שואה. וחוץ מזה, גם בלי קשר לשואה צריך להתמודד עם הפרשה התמוהה הזו של מחיית עם שלם בציווי דתי (אבי בליזובסקי).
16 תגובות
הד”ר שורק מתמחה בכתיבת עשרות אלפי מילים שכל קשר ביניהם למציאות הוא מקרי לגמרי.
אם יציאת מצרים מצוץ מן האצבע – קיומו של שכל בקודקוד הד”ר מוטל בספק עד לא קיים. תנו לי הוכחה שנוכל למששה בידיים…
הד”ר מאידך חיזק כאן את התיאוריה שמוצאו הן הקוף.
חג חירות שמח.
עשיו ויעקב היו תאומים ולא חצי אחים
לשפוט לפי חוקי ההומניות של המאה עשרים ואחת ארועים שארעו לפני אלפי שנים זו אפילו לא בדיחה, זה בורות לשמה.
זה דומה לאמריקאים מילאניאלס ששוברים פסלים של קולומבוס כי הוא הוא האחראי להשמדת האינדיאנים.
ולגבי האגדה על יציאת מצרים – לך חפש קצת על ג’בל אל לואז ותראה ראיות חותכות על כמה אתה בור.
אה בעצם גם אם תראה משהו מדהים באמת, אפשר לסמוך שתמצא איזה פסילה ותצעק ‘לא אמיתי’
אלי
כתבת “…למרות שלא טבחו באף עם, או יותר נכון טבחו כמו כולם בהתאם לרוח התקופה”.
כשזה נוח לך, טבח זה בסדר…
שטויות במיץ אוטואנטישמיות. נכון שצווינו למחות את זכר עמלק אך מצווה זו מעולם לא היתה אבן היסוד של העם היהודיולמען האמת בהעדר עמלקים היא גם לא תהיה. כבודו שכח לציין שישנן מצוות רבות שכתובות בתורה שאינן מעניינות כלל את העם היהודי כמו בן סורר ומורה ועוד… חומר שצווינו על מצווה זו ולכן זהו הגנוסייד הראשון זוהי גם שטות המנסה לסלף את פני ההיסטוריה ולהציג את היהודים שלא טבחו מעולם בשום עם כרוצחים, רוצחים שלא רצחו אל עדיין רוצחים. הכותב צריך לעשות בדק בית בתוך נפשו לשאול את עצמו מדוע כל כך חשוב לו לדחוף עובדה זו בפרצופם של היהודים למרות שלא טבחו באף עם, או יותר נכון טבחו כמו כולם בהתאם לרוח התקופה. כתבה עלובה וריח באושים של שנאה עצמית עולה ממנה, שנאת חינםש
פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
מה שמאפיין כל ימנון ישראלי מצוי זה שנאת האמת ושנאת האדם.
את שנאת האדם ראינו לאחרונה בדמותו החובטת של אייזנר הסגן אלוף. את שנאת האמת אנו רואים בכל התגובות הימנוניות שלמעלה. את המחקר הרפואי הימנונים לא יכולים להכחיש, אבל את המחקר ההסטורי הם מכחישים כי את המילים הריקות שלהם אי אפשר למנוע. כל הסיפורים המכוננים של הדת היהודית הם בדיות. די לקרוא את סיפור יציאת מצרים על 600 אלף גברים וכל משפחותיהם כלומר 2.5 מיליון אנשים שיוצאים בלילה אחד מארץ מצרים שבה חיו אותו זמן אולי מיליון אנשים כדי לדעת שזה בדיה.
והסיינס פיקשן על קבלת תורה, אפילו הקיקלופ היווני וחומבבא העירקית לא עומדים ברמה שלו. וכל שאר הסיפורים, לא נופלים ממידת הבדיה שהושקעה בדת הנוצרית ובדת המוסלמית.
סמאלנים ארורים לא תזכור את אשר עמלק עשה לך, כי אולי יש בך זרע עמלק!
פנחס נשלח לשחוט את בני מדיין את הנשים והילדים הביא למחנה. משה יצא אליו כועס לקח סכין קרא לבני הלוי ושחט את הנשים והילדים על מנת שעם ישראל לא התערבב איתם .גברים מהמחנה היו פוזלים לנשים של מדיין. למה הוא עשה את זה ? למה לשחוט את עמלק? אנחנו העם הנבחר בעיני השם זאת אומרת עצם זה שאנחנו יהודים אנחנו גזענים. עם נבחר? אז כן היה שואה השם נתן ציוי לשחוט את בני עמלק וכול מי שחי באזור הליבנט על תשכח שליהודי יש נשמה לגוי יש רוח הוא בן אדם? כן. בשר כמוך? כן. בפנים לא אותו דבר בשביל שנשאר עם נבחר ונשרוד לאורך ההיסטוריה נעשינו גזענים רוצחים שוחטים וזה בסדר גמור אחרי המוות, עמלק וגרמני ורוסי לא עולים לתת דין למעלה רק יהודי. רוצה הוכחה חכה אחרי המוות תקבל בנתיים שרדנו ואנחנו פה עם התורה ביד בארץ ישראל תראה לי עם כזה בכול הכדור.ןציווי להשמיד את עמלק ניתן כי היתה שנאה גדולה בליבו על עם ישראל הקם להורגך השקם להורגו (אני בעד פינוי של עוד כמה עמים שרוצים אותי מת)אל תפגע בישראל ישראל לא יפגע בך .תפגע בישראל כן נעשה רצח עם בציוי אלוהי. מה נתן לנו ארץ כנען 2 על 2 מטר אל תרצח רשום בתורה הכוונה לרצח סתם על קנאה יריבות עיסקית לא אל תרצח מי שבא לפגוע בך עמלק תקפו אותנו שיצאנו ממצרים אז קיבלו ויקבלו
הנה לכם דוגמא לכל המרצים מהסמול איך מעוותים את ההסטוריה. לפעמים להשתמש בכלים של המאה עשרים ואחת לא יצליח לנתח ארועים של המאה העשירית לפני הספירה. עצם הרמיזה, שאנו עושים זאת היום היא המקוממת לכן כדאי שהכותב יעבור למחלקת ההסטוריה של הפלסטינים-הם מחפשים אישוש להיותם עם קדום ואלי לפי דרך חשיבתו של הנ”ל ימצא להם קשר לפלישתים או לכנענים. מעניין שבנושא הזה מקבל הכותב את התנ”ך כספר היסטורי לחלוטין.כל הכתוב הוא “תורה מסיני” תרתי משמע. מכיוון שזה אינו המצב כנראה לפני 3000שנה זה בכלל לא היה המצב וגם הקביעה -שימו לב – “התנחלו ביהודה” נישמע מוכר יותר מתאים ל 2010 מאשר ללפני 3000 שנה. אי ןיודעים את מוצא העם העברי שכנראה התגבש ממס’ שבטים ומעממי הארץ, שהשתלטו על שטחי מחיה באזור ועמים- שבטים שהיו חלשים יותר נטמעו בהם, זה הסוד של העלמות עמלק ושאר העמים. אם תוציאו את אלוהים מהמשוואה תבינו שכל הנאמר הוא מעשה אדם.לגבי השואה-הנאצים הגיעו גם לאלה שנטמעו בתוך העם הגרמני ולכן היא אינה ברת השוואה לשום אמירה או ציווי הסטורי כל שהוא. מעניין שהכותב הנכבד רוצה להשתייך למדינה ולעם שיש לו ציווי להשמיד עמים אחרים ועוד גר ועובד כאן.
עמלק הוא סמל האכזריות כמו שאמרו חכמינו “טוב שבטבחים (-שוחטים) שותפו של עמלק”
[המשנה דברת על הסכנה שיש בלהיות שוחט – זה היה הרבה לפני האגודה של תנו לחיות לחיות]
כמו שהתורה אומרת “ואתה עייף ויגע ולא ירא (-עמלק) אלוהים” עבדים שיצאו לחרות ועם שמיושב על אדמתו מזנב בהם – זאת לא מלחמת הגנה, זאת סתם התנכלות, רצח בשביל הספורט… הנאצים אכן מזכירים את עמלק המיתולוגי
הזילות בחיי אדם שהוא חוסר האנושיות הבסיסית כשהיא מוטבעת באופי של עם זה עם שאכן “מלחמה לה’ בעמלק מדור דור” “אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק
אדם שגדל בין טורפים יטרוף כשיזדמן לו
עמלק ודוגמתו הופכים את העולם [של ה’] לגן חיות
עם כ”כ הרבה ספקולציות אז בוא נניח שהצווי למחות את זכר עמלק הוא פשוט בגלל רצונם של העמלקים לערוך שואה בעברים. עדיף שואה עמלקית מאשר שואה עברית. כמו שבשמחה רבה הייתי מעדיף שואה גרמנית על פני השואה שאירעה לעמנו
מאמר דמגוגי שכל הנחות היסוד שבו מופרכות.
כמו שאתה יודע התורה אינה באה לספר לנו סיפור היסטורי אלא ללמדנו מסר
ההצגה של סיפור מחיית עמלק בצורה כל כך חד צדדית בלי השתמשות במפרשים היא אינה מקובלת
ישנם הרבה פירושים והסברים על מצוות מחיית עמלק וכמובן שלא נבוא ללמוד תורה שלמה ממאמר
למי שלא יודע מצוות מחיית זכירת עמלק אינה חלה היום יותר אי אפשר לקיים מצווה זו מכון שאין אפשרות לזהות מישהו כחלק מעמלק לכן המצווה אינה חלה יותר
בתקופות קדומות זו הייתה דרך הלחימה בין העמים- עם משמיד עם עד כלות! ככה נלחמו כל העמים בעם ישראל ובעולם שבו כך מתנהלות מלחמות אין לצפות מעם ישראל לשבת בחיבוק ידיים בזמן ששוחטים את נשיו ילדיו וזקניו.
הקב”ה שנתן את ההוראה לביצוע פעולה שכזו של “השמדת עם” הוא שהוביל את ההיסטוריה לכך שלא נצטרך לקיים מצווה זו יותר כיוון שדרך הלחימה אינה רלוונטית יותר.
דבר נוסף הוא שגם במצוות מחיית עמלק אנו מצווים קודם לקרוא להם לשלום ורק אם לא יסכימו אז למחות את שמם. לא זכור לי שהגרמנים קראו לנו לשלום לפני או כל אומה אחרת שמנסה להשמיד אומה אחרת.
אתה מציין מספר מקורות שישראל נלחמו בעמלק מה שאומר שבאמת עמלק רודף את ישראל מדור דור.
צאצאו המוכר ביותר של אגג הוא מי אם לא עמלק בן המדתא האגגי- שוב עמלקי שניסה בתחבולות להשמיד את עם ישראל כליל, ושוב, הוא הולך על החלשים!
מעבר לזה הרבה מן המפרשים מדברים על מצווה זו כמצווה שמייצגת משהו אחר, לחימה בעם שנלחם בצורה כזאת, עם שמזדנב והורג נשים ילדים וזקנים אשר לא יכולים להגן על עצמם.
הרבה מן המפרשים גם משווים את עמלק ליצר הרע ולא מדברים על עמלק כמצווה של מחיית עם בצורה הפיזית אלא מלחמה ביצר שבא ופוגע במקומות שהאדם הכי פחות מוכן בהם- מזנב.
אם אתה טוען שההשמדה של עמלק היא מצווה שמדברת על השמדה של עם ספציפי איך יכול להיות שעשרות שנים אחרי ששאול השמיד את כל עם עמלק חוץ מאגג כבר שיקם עמלק את עצמו ובנה עם כדי שדוד יוכל להלחם איתו בדברי הימים א’?
בכל מקרה אין להשות בין המקרה הזה לאירועים נוראיים וחסרי כל אנושיות כמו השואה וכו’
חיים,
עם חזרת עם ישראל למולדתו, הבנו היטב את מה שמשה ויהושוע בן נון לא הבינו:
שאנחנו לא חיות טרף (זוכר: מותר האדם מן הבהמה?), שהשמדת עם אחר בגלל זה שהוא שונה ממך הוא דבר מחריד, ויש דרכים אחרות נאורות יותר, אנושיות יותר לפתור עימותים בין עמים.
לשיטתך, הגרמנים הבינו את יהושוע בן נון ואת משה היטב, ולכן רצחו 6 מיליון מאיתנו.
הלו, אנחנו חיים במאה ה-21 (נכון לא כולם…)
להזכיר לכותב הניכבד כי ההחלטה לחסל את עמלק נבעה משיקולים ברורים של הישרדות.
העמלקים היו עושי צרות מקדמת דנה. משה ויהושע הבינו כבר אז, כי שאריות של עם שנכבש הנמצא בטריטוריה הנכבשת זה מקור לצרות.
המשפט:זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרא בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע… אומר הכל.
לא היתה לו ברירה אלא להסיר כל זכר או סימן לנוכחות ישות שונה בטריטוריה הנכבשת.
היום, אנו רואים כאן בארץ, צומחת ישות זרה נוספת, המוסתת ע"י אידאולוגיה איסלמית נאצית, המטיפה להשמדת עם (ישראל). עם חזרת עם ישראל לארצו בתחילת המאה הקודמת, לא הבנו את מה שמשה ויהושע בן נון הבינו היטב לפני 3400 שנה, כי אין מקום לשתי ישויות באותה טריטוריה.
אגב, הסתכלו בסרטי טבע ותבינו יותר טוב מהי טריטוריה וכיצד שומרים עליה.
אז שהכותב הנכבד יפסיק להתיפיף. השמדת עם הבאה תהיה כאן. לצערי, הכותב הנכבד לא יזכה לראותה, למרות שיהיה שותף בה כתלוי בכיכר העיר ע"י הפלסטינאצים החיים כעמלק בתוכנו.