חתן פרס ישראל במתמטיקה ומדעי המחשב – פרופ’ אלכס לובוצקי

שר החינוך, נפתלי בנט, הודיע הערב ביום שני על זכייתו של חתן פרס ישראל בתחום חקר המתמטיקה וחקר מדעי המחשב, הפרופסור אלכס לובוצקי וברך אותו על זכייתו

ועדת הפרס התכנסה בראשותו של יו”ר הוועדה, פרופ’ עפר זיתוני, כשלצדו חברי הוועדה, פרופ’ אילון לינדנשטראוס, פרופ’ יוסי עזר ופרופ’ איל קושלביץ.

בנימוקי ועדת הפרס צוין: “פרופ’ אלכס לובוצקי הוא מחשובי החוקרים בעולם בתורת החבורות. מחקריו מתפרשים על פני כל חלקיה של תורה זו: חבורות סופיות, אינסופיות, חבורות טופולוגיות, אלגבריות, אריתמטיות ועוד. לובוצקי פתר מספר נכבד של בעיות פתוחות חשובות ועבודותיו השונות פתחו מסלולי מחקר חדשים שמשכו אליהם חוקרים רבים. עבודותיו השפיעו על תחומים רבים במתמטיקה ובמדעי המחשב ובפרט על התחום של גרפים מרחיבים ושימושיהם”.

פועלו של פרופסור אלכסנדר לובוצקי

אלכסנדר (אלכס) לובוצקי נולד ברמת גן ב-1956, כבן להורים ניצולי שואה. אביו היה חבר במחתרת היהודית בגטו וילנה ופרטיזן ואמו ניצלה כנערה צעירה ולאחר טלטולים רבים העפילה לארץ דרך קפריסין.

לובוצקי השלים במהלך שירותו הצבאי את כתיבת עבודת הדוקטורט והוכתר כד”ר למתמטיקה בגיל 23. כבר עבודת הדוקטורט של אלכס שנכתבה בהדרכתו של פרופ’ הילל פורסטנברג פרצה דרך מדעית ובה נתן דוגמה נגדית להשערה של Grothendick. ב- 1982 השתחרר מצה”ל בדרגת סרן והצטרף לסגל המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית.

בשנת 1985, בהיותו בן 29, קודם לדרגת פרופסור חבר (וכך הפך לפרופסור הצעיר ביותר בארץ באותה עת). מינוי זה נעשה בעקבות שתי פריצות דרך גדולות בעבודתו המדעית של אלכס: בניית גרפי רמנוג’ן [18,26] ופתרון השערת Serre. ב-1989 נתמנה לפרופסור מן המניין. זמן קצר אחר-כך פתר לובוצקי (עם מוזס ורגונטן) השערה מרכזית של Gromov. בשנים 1994-1996 כיהן כראש המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית.

לובוצקי פעל גם בגופים ציבוריים ואקדמיים שונים ובהם “חוג תכלת”. לימים היווה חוג זה את אחד הגופים שיסדו את תנועת “הדרך השלישית” ומטעמה נבחר כחבר הכנסת ה-14. בכנסת היה חבר בועדות חוץ וביטחון, חוקה חוק ומשפט, מעמד האשה וועדת המדע. עיסוקו העיקרי בכנסת היה בנושאי דת ומדינה. יחד עם חה”כ ביילין ניסח אמנה לחיים משותפים בין דתיים וחילונים. בזמן משבר “מיהו יהודי / חוק ההמרה” בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות מילא תפקיד מרכזי בגישור ובפישור. הגם שנימנה ונחשב מבין חברי הכנסת הפעילים ביותר, המשיך גם בתקופה זו בפעילות מחקרית ואחת מעבודותיו המפורסמות והחשובות ביותר – הפרכתה של השערת Platonov, נעשתה בתקופה זו.

הוא חיבר שלושה ספרים ולמעלה מ-130 מאמרים במתמטיקה ובמדעי המחשב, זכה לפרסים ותארי כבוד ישראליים ובינלאומיים רבים ובהם פרס ארדש, פרס רוטשילד, ופרס Ferran Sunyer i Balaguer על שניים מספריו, הראשון והשלישי (יחד עם פרופ’ סגל מאוניברסיטת אוקספורד). לובוצקי הוא המדען היחידי שזכה בפרס בינלאומי זה פעמיים. ספרו הראשון Discrete groups, Expanding Graphs and Invariant Measures נחשב לספר הקלאסי שעיצב את התחום ולאחרונה יצא במהדורה מחודשת בסדרת Modern Birkhäuser Classics. חבר האקדמיה הישראלית למדעים וחבר כבוד באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. ב-2006 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת שיקגו על “תרומותיו למתמטיקה המודרנית”. שמו של פרופ’ לובוצקי מופיע מאז שנת 2003 ברשימת ISI היוקרתית של המדענים המצוטטים ביותר בעולם. פעמים רבות הופיע ברשימת המורים המצטיינים של האוניברסיטה העברית. ב-2003 עם פרישתו לגמלאות של פרופ’ הלל פורסטנברג, מונה לובוצקי לקתדרה ע”ש Weil. ב-2007 קיבל את פרס הרקטור על הצטיינות כחוקר וכמורה. בשנת 2008 זכה במענק היוקרתי לחוקרים ERC של האיחוד האירופי.

פרופ’ לובוצקי נחשב למרצה מבוקש מאד בכנסים בינלאומיים רבים והרצה בעשרות מדינות ובאוניברסיטאות מרכזיות. ב-2011 הוזמן לשאת את “הרצאות הקולוקויום” בכנס השנתי המשותף של האיגוד האמריקאי למתמטיקה (AMS) והאגודה המתמטית של אמריקה (MAA) – הרצאות אלו המהוות את שיא הכנס השנתי (שבו למעלה מ-5,000 משתתפים) הן מסורת שנתית שתחילתה בסוף המאה ה-19. רק פעמים בודדות הוזמנו לשאת הרצאות אלו נואמים שאינם אמריקאיים, ולובוצקי הוא הישראלי היחיד שזכה לכבוד זה.

שילב כל השנים פעילות מחקרית יחד עם הוראה והדרכה. היו לו עשרות תלמידי מוסמך, דוקטורט ופוסט-דוקטורנטים (ישראלים וזרים) שרבים מהם משמשים כיום כאנשי סגל בארץ ובעולם, ואחדים אף הפכו לכוכבים מובילים בפני עצמם.

לובוצקי שימש ומשמש כעורך במספר עיתונים בינלאומיים חשובים ובהם Duke Journal of Mathematics, Journal of the European Mathematical Society  ועוד. במיוחד ראויה לציון מסירותו רבת השנים ל- Israel Journal of Mathematics, הנחשב לעיתון בינלאומי חשוב. לובוצקי הוביל ומוביל אותו שנים רבות (הן מהצד המדעי והן בהיבט הכלכלי שהיה בעייתי עד לכניסתו של לובוצקי לתמונה).

לאלכס לובוצקי ואשתו ירדנה שישה ילדים ושנים עשר נכדים. בנו הבכור, עשהאל, נפצע באורח קשה במלחמת לבנון השנייה (ספרו של עשהאל “מן המדבר והלבנון” מתאר את הפציעה ותהליך השיקום, ולאורכו נפרשים קשריו האמיצים עם אביו).