בינה מלאכותית אמנותית מכרה ציורים ביותר ממיליון דולרים

איידה היא ציירת, שיצירותיה הן מהמבוקשות ביותר בעולם. למעשה, למרות שהחלה לצייר רק באפריל – לפני כשלושה חודשים בלבד – היא כבר הצליחה למכור את ציוריה ביותר ממיליון דולרים. זהו הישג נדיר ביותר לאמנית בתחילת דרכה, אבל אולי לא מפתיע בהתחשב בכך שאיידה היא רובוט

איידה (Ai-Da) היא ציירת, שיצירותיה הן מהמבוקשות ביותר בעולם. למעשה, למרות שהחלה לצייר רק באפריל – לפני כשלושה חודשים בלבד – היא כבר הצליחה למכור את ציוריה ביותר ממיליון דולרים. זהו הישג נדיר ביותר לאמנית בתחילת דרכה, אבל אולי לא מפתיע בהתחשב בכך שאיידה היא רובוט.

אם תגיעו לתערוכה שנפתחה לאחרונה בבריטניה , תוכלו להיחשף ליצירותיה של איידה – ותוכלו אפילו לפגוש אותה אישית. אם תעשו זאת, ראוי שתדעו שהיא תסרוק אתכם היטב באמצעות המצלמות שבעיניה, ותשלב את המידע שקלטה מכם ב- ‘מוחה’ האלקטרוני. ואז, היא תצייר, ותצייר, ותצייר. היא לא צריכה לנוח או לאכול, לטפל בילדים קטנים או לקנות אוכל בסופרמרקט. היא רק צריכה חשמל, ואת המידע שהיא קולטת מסביבה, אותו היא ממירה לציורים – יפים יותר או פחות – שהיא מעבירה לנייר באמצעות ידה הרובוטית שאוחזת בעפרון או בעט.

וכאמור, היא כבר מכרה יצירות ביותר ממיליון דולרים.

איידה נראית בעיקר כגימיק כרגע. אחרי הכל, אין באמת צורך בתחפושת המפוארת והיקרה של רובוט הנראה כמו אשה אמיתית, או אפילו ביד הרובוטית. אלגוריתמים לציור יכולים לעשות את כל העבודה שאיידה עושה בקלות, ואז להדפיס את היצירות במדפסת פשוטה. אבל יש שלושה דברים שמייחדים את איידה ומבדלים אותה מאלגורתמים פשוטים יותר.

ראשית, מפתחיה של איידה הבינו שאין שום דבר מעניין בבינה מלאכותית שפשוט מציירת את מה שהיא רואה. “לא רצינו ללכת בדרך הפשטנית.” אמר אחד היוצרים. “זהו אלגוריתם בינה מלאכותית שיצירתי לגמרי – אנחנו לא יודעים מה התוצאה תהיה.”

והנה אחד התנאים החשובים ביותר לאמנות מודרנית (ובכלל): אי-הוודאות. לא מדובר כאן במכונה שממלאת בדיוק אחר הוראותינו, או שתפיק את אותם ציורים שוב ושוב אם תקבל את אותו הקלט. האלגוריתם שמאחורי איידה (לפי המעט שמפורסם עליו) פועל באופן אקראי-למחצה. כלומר, הוא משלב את כל מה שאיידה ראתה ולמדה עד כה, ביחד עם מקור ההשראה המיידי שלה, על מנת להעלות על הנייר יצירת אמנות חדשה ומקורית.

בעצם, את המשפט האחרון אפשר לומר גם עבור אמנים אנושיים.

שנית, הציורים שיימכרו בגלריה אינם באמת של איידה. הם תוצר של שיתוף פעולה בין האדם למכונה: בני-האדם עוזרים לאיידה לבחור את הסגנון האמנותי הרצוי, איידה משתמשת באלגוריתמים היצירתיים שלה כדי לשרטט על הקנבס, ואז אמנים אנושיים מוסיפים צבע וגימורים אחרונים.

בנקודה זו אתם עשויים לתהות למה צריך בכלל את איידה, והתשובה היא שאיידה (ביחד עם עוזריה / מנהליה האנושיים) אינה רק יוצרת אמנות, אלא היא עצמה יצירת אמנות. היא גורמת לנו לתהות מה משמעותה של אמנות אמיתית, ולחשוב מחדש על כל מה שמבדל אותנו מהבינה המלאכותית ומהרובוטים. היא מכריחה אותנו לשאול האם היצירתיות באמת שמורה רק לבני-האדם, או שהיא יכולה להיות נחלתם גם של ‘מוחות’ מבוססי-סיליקון ומערכות עצבים מלאכותיות.

אבל הדבר השלישי שמייחד את איידה ומבדיל אותה מיוצרים אנושיים הוא שהרובוטית אינה חייבת למות. יצירות אמנות מזנקות בערכן לאחר שהאמן שעמד מאחוריהן נפטר, מכיוון שכולם מבינים שהוא לעולם לא יוכל לשכפל אותן, או ליצור אמנות נוספת. זו גם אחת הסיבות לכך שעשירים גדולים נוטים לאסוף יצירות אמנות – לא רק בשל ערכן האסתטי, אלא גם (ואולי בעיקר) כהשקעה לעתיד שערכה רק עולה עם הזמן. אלא שאיידה אינה חייבת למות. האלגוריתמים שמפעילים אותה יכולים להמשיך להתקיים לנצח.

וכאן נשאלת השאלה: האם איידה באמת תמשיך לפעול לאורך זמן, או שיוצריה יוציאו אותה לגמלאות בשלב מסוים? הניחוש שלי הוא שבעוד מספר שנים, כשאנשים יפסיקו להתרגש מרובוטים יצירתיים, מפתחיה של איידה יכריזו על קצה הקרב של הרובוטית. הם יניחו לה לצייר סט אחרון של יצירות, תוך שהם מטים את האלגוריתמים שמאחוריה לכיוון המשקף את הסוף הקרב, את האבדון הממשמש לבוא, את הכסף שעומד לזרום – ואז הם ינתקו אותה מהשקע וימחקו כל זכר לאלגוריתמים. הם יהרגו אותה, וגם זו תהיה אמנות.