סיקור מקיף

ההגיון של הסרט אינטלגנציה מלאכותית של סטיבן שפילברג

אמנם אין מדובר בסרט חדש, אך הניתוח, העוסק גם באינטלגנציה מלאכותית, אקטואלי תמיד

ילד רובוט-טכנולוגיה ללא אחריות
ילד רובוט-טכנולוגיה ללא אחריות

בסרטו של שפילברג מתוארת משפחה המקבלת ילד רובוט במקום ילדה החולה והמאושפז לתקופה ארוכה. בסרט זה מתואר רובוט בדמותו של ילד שהוטמעו בתוכנה שלו כלל הרגשות והתחושות של נער.מוצגת כאן אפשרות שבעתיד ניתן יהיה לפתח רובוטים עם תכונות מושלמות של בן-אדם.רובוט שיוכל להרגיש ולהתרגש ככל האדם בין שמדובר בילד, באדם מבוגר,בגבר או באשה. הילד הרובוט הוא משל לשאיפה של העוסקים בבינה מלאכותית ואין זה יותר מאשר אשליה(1). זאת מהטעם שאי אפשר לחקות מה שלא מבינים ובל נשכח שמדובר במוח האדם. ככל שהמחקרים בהבנת המוח מתקדמים יותר מתברר שהוא מורכב יותר ממה שחושבים וכך גם מראים המחקרים הפסיכולוגיים על אישיותו של האדם.

נלך עקב בצד אגודל אחר הרציונל של הסרט ונקבל לצורך הצגת הבעייתיות שבנסיונות לבנות מחשב המסוגל לחקות את מוח האדם כאפשרות מעשית,לקראת מה בעצם הולכים?לאותה יכולת לפתח ולמען הדיוק לייצר ילד-רובוט. נראה שיש לכך שני פנים. פן אחד הוא “נקודת המבט” של הילד-רובוט ופן שני של ההורים המאמצים. ילד זה לא יוכל מבחינה ביולוגית להתפתח ולהגיע לבגרות פיזית. הוא ישאר לעולם באותו גובה, הבעות הפנים תהיינה של נער וללא ההתבגרות הנפשית הנלווית לכך.הפנים נשארים אותם.לא מוטבעים בהם לא ההתבגרות הפיזית ולא ההתבגרות הנפשית הנלווים לכך.איך הוא ירגיש? כולם מתבגרים והוא לא. מבחינת בני גילו הוא נמצא בפיגור מתמיד. אין הוא מתנסה בחוויות ההתבגרות הרגשית,המינית, הזהותית, החברתית. איך הוא ירגיש עם זה? מאחר והוא נשאר באותו גיל מצטרפים לגיל שלו בני שנתון אחר. אם הוא “מיוצר” כבן 15 מצטרפים אליו בשנה הבאה בני ה-14 וחולפים על פניו.כעבור שנתיים בני ה-13 בזמן “ייצורו” וכך הלאה. והוא נשאר באותו גיל.ההרגשה שלו תהיה קשה מאוד .האם ירצה להמשיך לחיות כך?הוא אמנם יצבור חוויות, אך הן תהיינה תמיד מקובעות באותו גיל. ההרגשה תהיה קשה ובלתי נסבלת. מה הטעם בחיים כאלה?

אם ניקח את הפן השני,ההורים מה הם רואים? הילד-רובוט שלהם איננו גדל. יכול להיות שיוכל לצאת לחיים עצמאיים הודות לתוכנות שיוטבעו בו ואשר יקנו לו מיומנויות טכניות שונות. אבל הוא תמיד ישאר נער. אין הורים שאינם רוצים לראות את ילדיהם גדלים,יוצאים מהבית ומקימים משפחות. ילד זה לא יוכל להקים משפחה ולעולם לא יהיו לו ילדים ולעולם לא יהיו להם נכדים. מסתובב להם בבית מין נער שגם אם הוא רוצה הוא לא יכול להתבגר. הם מתבגרים ומזדקנים ותמיד יהיה להם בבית נער בן 16 או בכל גיל תחת 20. מה הם יעשו איתו בעוד 10 או 20 שנה וכך הלאה? מכלול היחסים בין הורים מתבגרים ומזדקנים לילדיהם שמגיעים לפרקם לא קיימים כאן.

אותם מהנדסים ומדענים על פי הסרט הגיעו להישג מדעי-טכנולוגי חסר תקדים,אבל חסר תקנה מבחינה חברתית ורגשית,הטרגדיה של ההורים המאמצים ושל הילד-הרובוט.בסרטו של שפילברג יש מסר חד-משמעי.על המהנדסים והמדענים לחשוב היטב היטב לפני שהם הולכים לקראת פיתוח ממין זה. התוצאות תהיינה עגומות ובלתי הפיכות. בפעילות מדעית וטכנולוגית זו יש משום יוהרה טכנולוגית אך ללא שום אחריות לתוצאות הנלוות לכך וחבל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.