תשובות פשוטות פחות

סטיוון ספילברג, שביים את “”A.I כמחווה לסטנלי קובריק, מתחבר הפעם לרגשות אפלים יותר. הביקורות בארצות הברית מתפעלות מאת ריק ליימן

ג'וד לואו והיילי ג'ואל אוסמנט ב””A.I

כבר יותר מרבע מאה ניצב סטיוון ספילברג, בן ,53 בפסגת הקולנוע
האמריקאי, כבמאי בעל השם ובעל ההצלחה העקביים ביותר בהוליווד.
הוא התחיל כילד פלא מגודל שיער, בראשית שנות ה-,70 עם קבוצה של
חולמים כמוהו מבית הספר לקולנוע, חולל מהפכה בעשייה הקולנועית
וריענן את החלוקה ההוליוודית הקלאסית לז'אנרים. הוא גדל והיה
לבמאי שמצד אחד מנצל את ההנאה הייצרית מקולנוע טהור ועצום
ממדים, בסרטים כמו “פארק היורה” או סדרת “אינדיאנה ג'ונס”,
ומצד שני פורץ לעתים את גבולות הממסד הקולנועי בסרטים נועזים
יותר, כמו “רשימת שינדלר” או “להציל את הטוראי ריאן”.

עכשיו, אחרי שגזר על עצמו שלוש שנות הפוגה, הוא חוזר, לאחר
שהשלים את הסרט A.Iפרויקט שהחל עם הבמאי סטנלי קובריק ממשיך בו
לאחר מותו של קובריק ב.1999 ההפתעה הגדולה היא שהסרט, העוסק
בתחום המוכר מסרטים שעשה ספילברג לפני שני עשורים – עולם של
מדע בדיוני חיובי כפי שהוא נתפש בעיני ילד – מתחבר הפעם לזרמים
הרגשיים האפלים יותר, שרחשו בסרטיו המאוחרים. לעבודה הממושכת
על הסרט עם קובריק יש בוודאי חלק בכך שהפעם התשובות פשוטות
פחות.

ב””A.I המוות אמיתי, העולם אכזר, חפים מפשע נפגעים אנושות,
לאגדות יש פן אכזרי ואנשים חוזרים לחיים בדרך קסם רק במחיר כבד
ומר. ,Report” “Minority סרט מדע בדיוני נוסף שאת צילומיו
משלים ספילברג בימים אלה, עשוי להמשיך את הכיוון האפל הזה.

“עשיתי רבים מהסרטים שרציתי לעשות ב-25 השנים האחרונות”, אומר
ספילברג. “בשלב זה בחיי, אני מעוניין במידה מסוימת לחזור קצת
לעברי, לספר סיפורים שהייתי רוצה שהילדים שלי יראו: בין
'שינדלר' ל'להציל את טוראי ריאן' שמעתי מהם הרבה תלונות שאני
כבר לא עושה סרטים בשבילם”.

אבל “”A.I אינו סרט נוער קל לעיכול. על פני השטח הוא אמנם
מזכיר סרטים מוקדמים של ספילברג. קשה, לדוגמה, להימנע מהשוואות
ל”אי-טי” (1982): בשני הסרטים הדמות הראשית היא ילד ושניהם
מתרחשים בעולם של מדע בדיוני, פנטסיה ופלא. אבל תהום פעורה
ביניהם: ב””A.I ספילברג מנסה לגרום לקהל, ואפילו לקהל הצעיר,
להתמודד עם אמיתות קשות יותר ורגשות עמוקים יותר. הוא מסביר
שלפני שני עשורים לא היה מעז לעשות סרט כזה.

הסרט מתרחש בעתיד הרחוק, לאחר שהתחממות כדור הארץ גרמה להצפת
ערי החוף ואת שרידי החברה משרתים רובוטים דמויי אדם המספקים
שירותים כמו ניקיון הבית, טיפול בילדים, ובאופן גלוי להדהים
לגבי סרט של ספילברג, גם סיפוק מיני (ג'אד לאו מופיע בתפקיד
משני כרובוט, ג'יגולו-ג'ו, הנפגש עם נשים בודדות בחדרי מלון
עלובים ומפתה אותן בהתפארויות על אונו המיני). הסרט מספר על
מדענים הבונים רובוט-ילד (בגילומו של היילי ג'ואל אוסמנט),
המסוגל לאהוב, כדי להקל על בדידותם של הורים עריריים. מה יקרה,
שואל ספילברג, אם איש לא ישיב אהבה ליצור האוהב הסינתטי הזה?

ספילברג אומר שהוא אף פעם אינו חושב על ההשלכות התרבותיות
הרחבות יותר של סרטים שהוא מחליט לעשות. הוא אמנם קיווה
ש”רשימת שינדלר” יגביר את המודעות לשואה, אבל לא זאת היתה
הסיבה שעשה אותו. “כשאני עושה סרט, אני לא מנסה לשנות את
התרבות”, הוא אומר. “אני יודע שזה נשמע פשטני, אבל אני פשוט
מנסה להעלות על הבד סיפור שאפשר להבין, ולפעמים הוא מספק
ולפעמים הוא מעורר מחלוקת”. בבסיסו של דבר, אין לו, לדבריו, די
ביטחון עצמי, גם אחרי כל הצלחותיו. “התגובה הבולטת ביותר שלי
לסרט שמתקבל יפה ומצליח כשהוא יוצא לקולנועים היא תחושת הקלה.
אני לא חוגג. אני לא מארגן מסיבות ניצחון”.

ספילברג שומר תמיד על חשאיות בכל הנוגע לסרטים שעליהם הוא
עובד, וגם סרטו “,”Minority Report שבין כוכביו טום קרוז,
סמנתה מורטון וקולין פארל, אינו יוצא מכלל זה. אבל מכיוון
שהסרט מבוסס על ספר מדע בדיוני של פיליפ ק' דיק, ועוסק בחברה
עתידית שבה מותר לסוכנים פדרליים להרוג רוצחים-בכוח לפני
שיספיקו לבצע את פשעם, אפשר לנחש שגם הפעם עוסק ספילברג בפן
האפל החדש אצלו (הסרט עתיד לצאת לבתי הקולנוע ביוני 2002).

לדבריו, בשנה שעברה, כשהיסס בבחירה בין פרויקטים שונים, סירב
לביים את העיבוד הקולנועי של “הארי פוטר ואבן החכמים”, באולפני
האחים וורנר. “כל ילד בעולם יחכה לראות עד כמה 'הארי פוטר'
דומה לספרים”, הוא אומר. “ואם יעשו את הסרט הזה באדיקות וכולם
ייצמדו לספר, השמחה תהיה גדולה”. אבל זה לא משאיר הרבה מקום
לאמן יוצר שרוצה לספר סיפורים בדרכו שלו, בלי להיכנע לעריצות
של טקסט מקודש.

זה אולי הזמן המתאים לבדוק את דעותיו של ספילברג, בן ,53 על
רבע המאה שבה היה הדמות הבולטת בקולנוע ההוליוודי, ועל הישגיו
האחרונים, אם יש כאלה, של דור הבמאים שהגיע עמו לבגרות
מקצועית, בשנות ה-70 הפוריות.
“אני לא זוכר שאמרנו אז אחד לשני, 'קדימה, בואו נפיל את
השערים ונשתלט על הוליווד'”, אומר ספילברג. “אני הייתי הרבה
יותר אנוכי. כשהתחלתי, התעניינתי בעיקר בלהשיג עבודה, להצליח
לספר את הסיפורים שלי. צריך לזכור שגדלתי בקולנוע הממסדי. כבר
בסוף התיכון הסתובבתי באולפני יוניוורסל וזה נמשך בשלוש השנים
הראשונות של הקולג'. אף פעם לא ראיתי את עצמי מציל את הוליווד.
למען האמת לא ידעתי אם צריך להציל שם משהו. היה לי חשוב יותר
לשכנע מישהו לאשר את הסרטים שרציתי לעשות”.

לכן, לדבריו, אין לו פרספקטיווה בכל הנוגע לתור הזהב, לכאורה,
של הקולנוע בשנות ה- .70″אני נוטה להשאיר את זה לאנשים שכותבים
את הספר על הדור שלנו”, הוא אומר. “אני רק זוכר קומץ סרטים
שהיו פרשת דרכים בסוף שנות ה-,60 החל בסרט של פרנסיס קופולה
'אתה כבר ילד גדול', ואחר כך 'אדם בעקבות גורלו' של דניס הופר
ו''THX 1138 של ג'ורג' לוקאס, שבעקבותיהם התחלתי לקוות שאשיג
עבודה. פתאום היתה הרגשה שהשומרים בשערי האולפנים קיבלו הוראה
שאם הילדים ההיפים עם השיער הארוך ינסו להיכנס, צריך להכניס
אותם. שאפשר לעשות באמצעותם הרבה כסף”.

אבל לדברי ספילברג, כאמור, הדור שהביא לחזית העשייה במאים
כמוהו וכמו קופולה, לוקאס, דה פלמה, סקורסזי, טרנס מאליק
ואחרים, לא התכוון להשתלט על הממסד הקולנועי; והוא ושאר הבמאים
הצעירים של שנות ה-70 היו שונים מאוד אלה מאלה. “כשאני עשיתי
את 'מלתעות', מרטי ידע שזה דבר שהוא לא ירצה לעשות אף פעם.
כשהוא עשה את 'נהג מונית', אני ידעתי – אז, לפחות – שזה לא
ז'אנר שאני רוצה לעסוק בו, זה היה אלים מדי, ריאליסטי מדי.

התפתחותו של ספילברג מעבר תמים לעתיד קודר יותר קיבלה סיוע רב
מהעבודה עם סטנלי קובריק. קובריק היה אמנם בן דור הבמאים
הקודם, אבל הוא וספילברג היו חברים ב-18 שנות חייו האחרונות,
מספר ספילברג. הם התקרבו מתוך סקרנות טבעית להכיר זה את זה,
אבל הקשר העמיק והיה לחברות קרובה, גם אם תכופות ממרחק
גיאוגרפי (קובריק לא הרחיק לנדוד מביתו שבלונדון). הם שמרו על
קשר מכתבים וטלפונים רצוף כמעט, בתוספת ביקורים ופגישות, עד
מותו של קובריק.

לדעת ספילברג, קובריק הוא אמן הקולנוע הגדול ביותר בעשורים
האחרונים. “קובריק לא יכול היה לעשות את ''A.I בשנות ה-,80
כשסיפר לי על הסיפור בפעם הראשונה”, אומר ספילברג. “הוא שלח לי
אז את התקציר הראשון ושאלתי אותו, 'איך אתה חושב לעשות את זה?'
והוא אמר לי, 'אני לא יודע אם כרגע אפשר. אבל בקרוב נוכל'. הוא
צדק. עכשיו הכל אפשרי. באמצעות המחשב אפשר לעשות כל דבר,
להראות כל דבר. הגבול היחיד הוא הדמיון שלך”.

ב-,1994 אומר ספילברג, ביקש ממנו קובריק לשקול לביים את “,”A.I
על פי תקציר בן 0 עמודים, שכתב קובריק עם איאן ווטסון, על
בסיס סיפור קצר של בריאן אלדיס. “הסכמתי וידעתי שהצעד הבא יהיה
לכתוב את התסריט יחד”, אומר ספילברג. “סטנלי רצה שהתסריט ייכתב
באנגליה, והיו אמורים להיות לו בערך %99 שליטה בתסריט, אבל
הייתי שמח לצלם את מה שסטנלי ייתן לי. הייתי מוכן לזה, עד
שהבנתי שזה רעיון שסטנלי בעצם צריך לטפל בו עד הסוף. ולכן,
בזהירות רבה ובאופן דיפלומטי, חילצתי את עצמי מהפרויקט”.

רק מאוחר יותר, לאחר מותו של קובריק ב-,1999 השתעשע ספילברג
ברעיון לקחת את 90 עמודי התקציר ולכתוב בעצמו תסריט, לביים את
הסרט במובן מסוים כמחווה לקובריק, ולהוציא אותו לקולנועים
ב-,2001 השנה שהוציאה את שמו של קובריק לתהילה, בשל סרטו
“אודיסיאה .”2001″לא העברתי את זה לכותב אחר, כי חשבתי שכל
העבודה שסטנלי עשה כדי להטעין בתוכי את הסיפור ב-,1994 כל
הדברים שהוא רצה לבטא בסיפור הזה, לא יעמדו במבחן הזמן ויאבדו
מהעוצמה הרגשית שלהם אם אנסה להעביר אותם הלאה, לכותב שלישי”,
אומר ספילברג. “הרגשתי שעדיף ללכת על כל הקופה ולנסות לכתוב את
התסריט בעצמי”.

“”A.I יצא להקרנות בארצות הברית בסוף השבוע האחרון ועדיין אין
נתוני מכירות שיעידו על סיכויי ההצלחה הכלכלית שלו. אבל הוא
כבר זכה לביקורת משבחות, אף שספילברג היה משוכנע, כתמיד לפני
יציאת סרטו, שזה יהיה אסון. מה שמדאיג אותו בכל פעם מחדש אינו
החשש שלא יקבל הזדמנות נוספת, אלא שלא יצליח להעביר את
הרעיונות שלו. “מה שמטריד אותי זה שאנשים לא יבינו”, הוא
אומר. לפי קבלת הפנים של “,”A.I נראה שמבינים.