כך אמרה כלת פרס נובל פרופ' עדה יונת בהרצאה המרכזית בכנס Life Science Baltics המתקיים בליטא. להערכתה הנסיגה תהיה מוחשית בתוך 20-30 שנה
חברות התרופות לא אוהבות להשקיע במחקר ופיתוח של אנטיביוטיקת חדשות. כך אמרה אתמול (ד') כלת פרס נובל פרופ' עדה יונת, שהיתה הנואמת המרכזית בכנס Life Science Baltics המתקיים בימים אלה בוילנה בירת ליטא.
לדבריה, חברות התרופות מתרצות את מיעוט העשיה בכך שהמלחמה נגד
הסתגלות החיידקים לאנטיביוטיקה ממילא אבודה. אבל יש לכך גם סיבות כלכילות :אנשים לוקחים אנטיביוטיקה שבועיים שלושה, בעוד שיש תרופות אחרות לסכרת, לחץ דם, כולסטרול שלאחר גיל 50 כל אדם נוטל כל החיים. זה הרבה יותר כסף. גם תרופות לאלצהיימר וסרטן מספקות הרבה פרנסה לחברות התרופות."
פרופ' יונת קראה לאנשי תעשית התרופות והביוטכנולוגיה, כמו גם מדענים מכל העולם שנאספו בכנס, לא לותר על המלחמה הזו גם אם התרופה שימציאו לא תביא בהכרח כסף גדול.
"אם חברות לא יחשבו ויפעלו מהר, נחזור מהר לתקופה שלפני האטיביטיקה בתוך 20-30 שנים"
את הרצאתה פתחה פרופ' יונת בהצהרה לפיה עקומת העליה בתוחלת החיים נבלמה בשנות השישים לאחר שצמחה 10-15 שנה לרמות שאילו היו ממשיכות, במדינות רבות היינו מגיעים לתוחלת חיים של 90 שנה ויותר לנשים.
האשמה בבלימה היא העמידות שפיתחו החיידקים לאנטיביוטיקה בתוך 15 שנה מיום פיתוח האנטביוטיקות הראשונות. "כולנו רוצים להיות כמו ריטה לוי מונטצ'נטי, כלת פרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה שעדיין מתפקדת היטב בגיל 103. בהמשך היא תיארה את תהליך גילוי מבנה הריבוזום,ב פרט ריבזום של חיידקים שחשוב היה לדעת כדי להבין כיצד פועלות תרופות אנטיביוטיות המתמקדות בריבוזום.
אתר הידען נמשיך ונדווח מאירועים שונים במסגרת הכנס בו משתתפים כ-700 נציגים משלוש המדינות הבלטיות – ליטא לטביה ואסטוניה וכן משלחת גדולה של 120 איש מישראל, מתוכם 70 נציגי חברות ואנשי עסקים.
בין היתר קיימתי ראיון עם המרצה הפותח של היום, פרופ' מישל רבל
11 Responses
אלון- מילים כדורבנות!
מסכים עם רוח דבריך ולזה התכוונתי בתגובתי הקודמת
שבוע טוב
סבדרמיש יהודה
יש נטייה לקדש את הרעיון של "שוק חופשי" בנושאים מסויימים, ולא באחרים.
למשל ברור שנושאי ביטחון (שהועלו ע"י חן) הם נושאים שיש עליהם רגולציה כבדה,
הכוונה של הממשלה, ומימון כבד ע"ח משלם המיסים – במקום ע"י כוחות השוק.
הקפיטליזם הלא מרוסן, וחוסר הרגולציה שבא איתו – כבר דירדרו את תחום הרפואה למחוזות קפקאיים.
1) לובי חזק של חברות התרופות דואג שלהשאיר את אופקי הרווח פתוחים: אין הגבלות על נרקוטיקה, מיסוי נמוך, ובכלל דואגים שהרגולציה תשאר רחוקה מהם.
2) המצאות של מצבים כרוניים מגוכחים ומתן תווית למצבים אמורפיים לא ברורים. האוכלוסיה שלמדה לפתור בעיות עם מוצרי צריכה כמו תרופות יוצרים תלות בתרופה שאמורה לפתור את המצב. בפועל הם הופכים להיות שבויים של חברות התרופות.
3) שוחד בוטה של רופאים! נציגות המכירות של חברות התרופות (שידועות כנשים מאוד יפות) הן מפתות מקצועיות, שדואגות לסבסד לינה וארוחות של נופש שמתחזה לכנס. בפועל הרופאים מקבלים הטבות הנאה, וב"כנסים" האלה שוטפים להם את המח! אותן מוכרות הרבה פעמים אחר כך הן גם הצינור דרכו בית החולים מזמין את התרופות/ציוד – וכך כמובן נוצר מעגל ברור של פיקוח: הרופא יודע שבפעם הבאה לא יזמינו אותו אם לא ישתף פעולה… והקטע הקפקאי כאן – שכולם יודעים את זה!
4) מחקרים מוטים ע"י מימון מכוון.
התחום הזה כבר עבר את סף ההפקרות בארה"ב, והוא על הסף כאן בארץ.
כל התחום הזה צריך לעבור רפורמה – בדומה ליפן – ולהפוך להיות כפוף באופן ישיר לממשלה. הרופאים צרכים לקבל את שכרם מהמדינה. וכך גם לגבי התקציב של בית החולים. כיווני מחקר מתואמים ומכוונים ע"י משרד יעודי. חבל על כל המו"פ הכפול שמבוזבז במילחמות בין חברות התרופות.
מי שמכיר איך נושא הביטחון מנוהל בארץ יודע איך ניתן ליפעול בתיאום – תוך שמירה מסויימת על תחרותיות.
אסור להשאיר את הרפואה מנווטת ע"י הכוחות המכווינים של הכלכלנים…
אני מניח כי לאו דווקא הגורם היחיד לחוסר רצון בפיתוח התרופות החדשות זה הפסד של הרווח העתידי.
אין כל ספק כי אחת הבעיות היא שהמו"פ ברפואה עולה המון כסף, תהליך נמשך זמן רב כולל כל מיני אישורים למיניהם.
אני מסכים כי ישנה בעיה המתוארת בכתבה, אך בעיה הזו היא רק אלמנט בודד מתוך כמה מרכיבים.
גם אם כל הכסף שהושקע אי פעם למטרות צבאיות, היה מושקע ברפואה, הנדסה וכו'.. תארו לעצמכם איפה היינו נמצאים עכשיו.
אין מה לעשות האדם הוא יצור אבסורדי ומפגר..(יש יוצאי דופן).
לא מבין למה אין להם תועלת כלכלית לפתח אנטיביוטיקות.
אם אנשים ימותו בגיל צעיר, אז הם לא יוכלו למכור להם בהמשך תרופות רווחיות (סכרת, סרטן וכו') עד גיל מאוחר.
יש משהו לא הגיוני בכל הסיפור הזה.
סבדרמיש יהודה
הדרך להלחם בתופעה היא שבירת מונפולים-וכדי לעשות את זה בין השאר צריך לאפשר סף כניסה נמוך יותר על ידי הפחתה ברגולציה.
חברות תרופות מתחרות זו עם זו ולכן אם אחת תמצא תרופה לנגיד איידס לה לא תהיה בעיה לשלוח את המתחרות שלה לעזאזל (ולהשיג לחוקרים שלה פרס נובל עם היוקרה שהוא מספק).
לממשלות (ליתר דיוק לממשלות של מדינות רווחה) אין ממש אינטרס להעלאת תוחלת החיים מכיוון שזה מזקין את האכלוסיה -למזלנו ממשלות רווחה בדרך כלל לא חושבות כל כך רחוק אחרת תוחלת החיים הייתה בגיל פנסיה.
שימו לב שלחברות התרופות אין אינטרס לפתח תרופות לסכרת, איידס, לחץ דם וכדומה, כי זה ידפוק להם את ההכנסות, לצערי גם למדינה ומוסדותיה אין אינטרס להגדיל את תוכלת החיים בגלל עלות תשלומי הפנסיות והביטוח הלאומי.
ובנוסף
האינטרס של חברות התרופות לקבוע רף נמוך יותר לדרגות הסיכון של סוכר, לחץ דם וכדומה
לדוגמא, פעם סוכר בדרגה 140 היה לא נורא כעת הקביעה היא 100 וכך מוכנסים אוכלוסיות שלמות אל תוך מקבלי הכדורים היום יומיים. השאלה אם יש פיקוח על הקביעות השרירותיות ומי צריך לקבוע אותן
סתם, חומר למחשבה
לילה טוב
סבדרמיש יהודה