נאום התודה של פרופ' עדה יונת במסגרת האירוע החגיגי בערב הענקת הפרס

“אמרו לי תמותי לפני שתגיע לשם” (הכוונה לגילוי מבנה הריבוזום), מספרת פרופ' יונת לבאי הארוחה החגיגית לזוכי פרס נובל לשנת 2009, בשמם של שלושת זוכי הפרס בכימיה

נכבדי בני משפחת המלוכה, נכבדי רמי הדרג, גבירותי ורבותי,

כבוד גדול נפל בחלקי, האפשרות להביע את תודתי הכנה לקרן נובל.
התבקשתי לייצג את חתני פרס נובל לכימיה לשנת 2009. אנו שלושה אנשים שונים בכל המובנים ועם זאת, אנו חולקים תשוקה משותפת: להבין איך הריבוזום יוצר חלבונים בהתאם להוראות הצופן הגנטי, נושא שמדענים רבים ברחבי העולם תרמו רבות להבנתו.

כשהתבקשתי לנאום על ידי האקדמיה המלכותית השוודית,יעצו לי להפיק תועלת מן הנאום של יצחק בשביס זינגר, חתן פרס נובל לספרות ב – 1978, הוא התחיל את נאומו כך: “אנשים שואלים אותי לעתים קרובות, 'מדוע אתה כותב ביידיש, שהיא בשפה מתה? ' “.

ואכן, רבים השתמשו במילים שמקורן הפועל “למות” כאשר תיארתי את תוכניותיי לקביעת מבנה הריבוזום. מדענים מכובדים אמרו: 'מדוע את עומדת לפתור את מבנה הריבוזומים, שהרי הם כבר “מתים” ואנחנו יודעים כל מה שאפשר לדעת עליהם’, או:' זהו כביש ללא מוצא (Dead End )‘, או: ‘תמותי לפני שתגיעי לשם’.

לשמחתי, תחזיות אלה התבדו. הריבוזומים חיים ובועטים (וכן אנוכי) ומבניהם מוליכים למחקרים מתקדמים ביותר. הם גם מגרים את דמיונם של צעירים רבים, כולל נכדתי נועה שמגלה עניין מתמשך , ולכן הזמינה אותי בגילים 5 ו- 13 לכיתתה כדי להסביר מה הוא הריבוזום. כמו כן, בני נוער בישראל אומרים: “שיער מתולתל (כמו שלי) פירושו ראש מלא ריבוזומים”. יתר על כן, מחקרינו הוסיפו לעניין דובי הקוטב המקסימים, שהיוו את ההשראה למחקר שלי, ועתה הנם בסכנת הכחדה בגלל שינויי האקלים.

הודרכתי גם שלא לראות בנאום זה הזדמנות להודות. תמיד הייתי ידועה כצייתנית, ולכן החלטתי לפעול לפי עצה זו, אך עם חריג יחיד. אני רוצה להודות בחום לנהג המסור שלי, Nisse. בלעדיו הייתי אבודה בסטוקהולם, עיר נפלאה, אם כי חשוכה, וכתוצאה מכך להחמיץ את רוב האירועים המרתקים של השבוע הקסום הזה.

לא ידעתי שיש מקצוע כזה מדען עד שהגעתי למכון ויצמן – ראיון עם פרופ' יונת לאתר הידען