החוקרים, המשתייכים למגוון תחומי מחקר, עובדים יחד עם הגופים בשטח כדי לסייע למאמץ העולמי בנגיף
כ-30 צוותי מחקר מאוניברסיטת בר-אילן עובדים מסביב לשעון על מחקרים להתמודדות עם נגיף הקורונה. את הפעילות המחקרית הענפה מובילים נשיא האוניברסיטה פרופ’ אריה צבן וסגנית הנשיא למחקר פרופ’ שולה מיכאלי שזיהו את הערך של מחקר בינתחומי שיתן מענה לכל ההיבטים המורכבים של ההתמודדות עם הנגיף, החל מהפן המדעי-רפואי ועד ההיבט הסוציאלי פסיכולוגי.
החוקרים, המשתייכים למגוון תחומי מחקר, עובדים יחד עם הגופים בשטח כדי לסייע למאמץ העולמי בנגיף.
מציאת חיסון לוירוס הקורונה, בדים עמידים לחיידקים, זיהוי מהיר של הנגיף, מודלים מתמטיים שיסייעו לצאת מהסגר, גיוס טכנולוגיית AI למאבק בנגיף, השפעת משבר הקורונה על הזוגיות, מחקר על מנהיגות בארגון שעובר לעבוד בzoom ומה עובר על נשים הרות בתקופה זו- אלה הם רק חלק מהמחקרים עליהם עובדים באוניברסיטת בר-אילן. החוקרים המובילים שלנו, יחד עם שותפים בינלאומיים וגופים הפועלים בשטח, פועלים כדי לנסות לתת מענה לאתגר העולמי בהתמודדות עם נגיף הקורונה.
פרופ’ אריה צבן, נשיא אוניברסיטת בר-אילן: “אנו גאים להיות שותפים במאמץ הלאומי והעולמי לבלימת המגיפה. החוקרות והחוקרים שלנו משלבים ידע נרחב בתחומי הרפואה והפסיכולוגיה, מדעי החיים והננו טכנולוגיה, מדעי המחשב, המתמטיקה ומדעי הרוח, כדי לשפר את יכולות האבחון והטיפול, וכדי לתכנן אסטרטגיות שיסייעו לצאת מהמשבר ששינה באבחה אחת את הגלובוס כולו”.
פרופ’ שולמית מיכאלי, סגנית הנשיא למחקר באוניברסיטת בר-אילן: “כל היתרונות של בר-אילן ביומיום באים לידי ביטוי במשבר הזה. יכולות המחקר הגבוהות במגוון תחומים, והסתכלות על האתגר שעומד בפנינו שהוא בינתחומי, מאפשרים לנו להשפיע לטובה על ההתמודדות עם הנגיף. אני גאה בחוקרים שלנו שגם בתקופה של הגבלות תנועה וסגר מגיעים יום יום למעבדות שלהם, בהתאם לנהלים כמובן, ועובדים כדי למצוא פתרונות פורצי דרך לבעיות שמטרידות את כולנו”.
מחקרים פורצי דרך:
ד”ר עמוס דניאלי מהפקולטה להנדסה עובד בימים אלה על טכנולוגיה חדשה, המבוססת על שילוב חלקיקים מגנטים ואופטיקה היא עשויה לדבריו לקצר את זמן האיבחון של חולה בקורונה לכ-15 דקות בלבד.
. במעבדה של ד”ר דניאלי פותחה טכנולוגיה לזיהוי אופטי רגיש של RNA באמצעות צימוד ה-RNA של הווירוס למולקולה פלואורסצנטית, הפולטת אור כשמאירים עליה בקרן לייזר. אבל בריכוזים נמוכים של RNA, האות הנפלט כה נמוך, שהמכשירים הקיימים אינם יכולים לזהותו.
“נניח לדוגמה שכל החדר הזה הוא תמיסת הרוק של חולה בקורונה”, הסביר ד”ר דניאלי. “גודל קרן הלייזר הוא כגודלו של אגרוף ובריכוזים נמוכים בתוך האגרוף יהיו אולי 3-2 מולקולות פלואורסצנטיות”. ד”ר דניאלי הוסיף לתמיסה חלקיקים מגנטיים שנצמדים למולקולות הפלואורוסנטיות. לדבריו, התוצאה היא האפשרות לרכז את המולקולות הפלואורוסנטיות ובכך להקטין את השגיאה במדידה.
ד”ר מיטל גל תנעמי מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר־אילן בצפת היא מדענית המתמחה בווירולוגיה מולקולרית, וגם היא מנסה להתגייס למאמץ העולמי למיגור המחלה. לאחרונה חברה לחברת תרופות שבדית בניסיון למצוא חיסון נגד הנגיף. “אני חושבת שככל שמדענים יתרמו ידע, כך נגיע יותר מהר לחיסון המיוחל”, אומרת ד”ר גל תנעמי. מעבדתה מתמקדת בימים כתיקונם בנגיף הפטיטיס C, צהבת שעלולה לגרום נזק נרחב לכבד. גם אחרי שלושים שנות מחקר עדיין לא נמצא חיסון לנגיף החמקמק. אֶחָיו, הפטיטיס B ו־A, זכו לחיסונים מונעים. ועדיין, היו פריצות דרך בטיפול בהפטיטיס C, ולחלקן הייתה גל־תנעמי שותפה, בפוסט־דוקטורט שלה באוניברסיטת טקסס או במעבדתה בצפת.
המחקר על נגיף אחד מועיל לעיתים גם לטיפול בנגיף אחר, היא אומרת. “הרבה מהמחקרים שנעשו על סארס ומרס, בני הדודים של וירוס הקורונה, משמשים אותנו היום. ראינו בשבועות האחרונים תהליך של drug repurposing, התוויה מחדש לתרופות שנחקרו למחלות אחרות. בתרופה רמדסיביר, ששימשה לטיפול באבולה, מטפלים עכשיו גם בחולי קורונה.
“המדע תמיד מקדם אותנו, גם אם זה לא משרת אותנו באותו רגע. כשנבוא בעתיד לעבוד על פיתוח חדש תמיד נסתכל אחורה על מה נעשָה, כך שאנחנו לא מתחילים מנקודת האפס. כרגע המטרה שלנו היא בראש ובראשונה לעזור ולמגר את הווירוס הזה, אבל את תוצאות המחקר נפרסם בכל מקרה, ותמיד נוכל להיעזר בהן בעתיד. אין בווירולוגיה מחקר חסר תוחלת”.
ד”ר ברוך ברזל מאוניברסיטת בר-אילן מציע אסטרטגיה של סגר במשמרות המבוססת על מודלים מתמטיים: מחלקים את האוכלוסייה לשתי קבוצות (משמרות), ומנהיגים סגר בפורמט של שבוע-שבוע, דהיינו כל משמרת פעילה שבוע אחד ונכנסת לסגר בשבוע שאחריו. תכנית זאת, יחד עם בידוד החולים הסימפטומטיים ושמירה כללית על זהירות, עשויה לגבור על הווירוס ולאפשר חזרה לשגרה תוך זמן קצר – וכל זאת תוך שמירה על פעילות כלכלית בהיקף של 50%.
מה הבסיס המתמטי? כדי לבחון את השיטה השתמשו במודל SEIR. זה מודל העוקב אחרי ארבע האוכלוסיות השונות: בריאים (Susceptible), חולים סמויים (Exposed), חולים סימפטומטיים (Infected) וכאלה שכבר הבריאו (Recovered). ראשית כיילנו את המודל לפי הפרמטרים המשוערים של המחלה, ואז העמדנו אותו במבחן – להצליח לנבא במדויק את עקומת החולים שכבר נמדדה בישראל. לאחר שהמודל הצליח לנבא את העקומה במדויק, הוספנו לו את התנאים של הסגר במשמרות. במקביל פרסמו מאמר רשמי על השיטה עם כל הפרטים הטכניים, כדי לקבל ביקורת, הערות והצעות לשיפור מהקהילה המדעית, וכן פרסמנו את קוד המחשב, כדי לאפשר לכל אחד להשתמש, לבחון ולשפר
קמפוס מקוון:
לצד ההיבט המחקרי, בשבועות האחרונים הנהלת אוניברסיטת בר-אילן התארגנה במהירות והצליחה להעביר את ההוראה למתכונת מקוונת כדי שהלימודים והמחקר לא ייפגעו. כמו כן, העמידה ההנהלה, קמפוס דיגיטלי, הכולל מעטפת שירותים מקוונים לרבות מדורי מנהל הסטודנטים, מוקד השירות, מאגרי מידע אלקטרוניים נרחבים באמצעות מערך הספריות. כל הנ”ל מתאפשר בזכות פרויקט במסגרתו התבצעה התקנה מהירה של יכולת עבודה מהבית ומסירותם של העובדים החיוניים.
