שיטפון של דמעות

לעומת הפרשות גוף אחרות, חוקרים ייחדו עד כה תשומת לב פחותה לאין שיעור לדמעות. איסוף הטיפות המלוחות הוא משימה מייגעת: אין הרבה תורמים המסוגלים להזיל דמעות, גברים כמעט אינם מתנדבים למטרה זו, והדמעות חייבות להיות “טריות” כדי שיהיה אפשר לנתח כראוי את תכולתן. כתוצאה מכך אין הסכמה בין חוקרים על אודות עצם התפקיד שממלאת התנהגות אנושית בסיסית זו. האם בכי הוא צורת תקשורת קדמונית המשותפת למינים רבים של בעלי חיים, כפי שמשערים חלק מן הכימאים? או האם נכונה השערתם של פסיכולוגים, שזוהי תופעה אנושית ייחודית הממלאת תפקיד מרכזי ביצירת קשרים חברתיים? לנוירוביולוג הישראלי נועם סוֹבֶּל ממכון ויצמן למדע יש תכנית לקדם את מחקר הדמעות: הוא פיתח שיטה להקפאה מהירה של דמעות, וכעת הוא פועל להקמת “בנק דמעות” שישרת חוקרים מכל העולם.

סובל גילה ב-2011 שדמעות של נשים מכילות פֶרומונים המפחיתים את רמת הטֶסטוֹסְטֶרוֹן בגברים המצויים בקרבתן. אבל מחקרי ההמשך התקדמו באטיות מפני שהמולקולות האלה מתפרקות במהירות.

כדי למנוע פגיעה בהרכבן הכימי של הדמעות, פיתחו סובל וחברי קבוצת המחקר שלו דרך שיטתית להקפיא את הטיפות באמצעות חנקן נוזלי, שמוריד את טמפרטורת הדגימות במהירות לטמפרטורה נמוכה ממינוס 80 מעלות צלזיוס. לדברי החוקרים, המתכננים לפרסם את תוצאות המחקר בהמשך 2016, התהליך הזה משמר את רוב המרכיבים הכימיים של הדמעות. הצעד המתוכנן הבא הוא בניית מאגר דמעות קְריוֹגֶני (בטמפרטורה נמוכה מאוד) שיכיל דגימות שיסווגו לפי מקורן ויאפשר להזמין דגימות באופן מקוון. “כשם שיש מאגרים ביולוגיים אחרים, של מי שפיר, דם ושתן, כך יהיה לנו מאגר של דמעות,” אומר סובל. “הוא יאפשר לנו להשלים מחקרים בתוך שבועיים במקום שישה חודשים”.

בנקי דמעות יאפשרו לערוך מחקרים ש”טומנים בחובם אפשרויות עצומות,” אומר סאעד בַּמלָה, מהנדס ביולוגי מאוניברסיטת סטנפורד שנאלץ לעתים קרובות להשתמש במחקריו בדמעות של בעלי חיים כדי לברר כיצד הדמעות מכסות את פני השטח של העין. כדוגמה ליישומים אפשריים הוא מספר על ההתעניינות שמגלות חברות בעמק הסיליקון בעדשות מגע שיפעלו, בין השאר, כמסך מידע אישי, ועל השכיחות הגוברת של תופעת העיניים היבשות כתוצאה מצפייה ממושכת במסכי מחשב.

סובל מקווה שחוקרים שיתעניינו בבנק הדמעות יוכלו בסופו של דבר לבחור דמעות מן המאגר לפי מאפייני התורמים, כגון גיל ומין, ולהזמין, למשל 200 דגימות מגברים לבנים בני 18 עד 25. אפשרויות הגישה האלה יוכלו לפשט ניסויים העוסקים בכימיה של הבכי ובאינספור השאלות הבלתי פתורות על אודות תופעת הבכי: האם דמעות משפיעות על מצב הרוח או על התיאבון? האם יש הבדלים בין דמעות של גברים ונשים? מה ההבדל בין דמעות הזולגות בהשפעת רגשות לבין דמעות בלתי רגשיות (למשל כתוצאה מקיצוץ בצל)? מנקודת ראותו של סובל, ככל שיותר אנשים יזילו דמעות כן ייטב.