ניקולס קריסטוף ניו יורק טיימס
לוויתן בלוגה מגן החיות של ברונקס
קקטוביק, אלסקה
הרשו לי להציג לפניכם את הדיאטה היחידה שאני יכול לערוב במאה אחוז שתגרום לכם לאבד ארבעה וחצי קילוגרם בשבוע. כוונתי לדיאטה האסקימואית המסורתית. אפילו הניו יורקים השמנים ביותר ירזו במהירות, אם יאכלו רק משומן לווייתנים, בשר קריבו (ראמים צפון אמריקאיים) ולא ייגעו בדבר פרט למה שצדו או הרגו בצלצל בעצמם.
רעיון מופלא זה לרב מכר חדש שינצל את שיגעון הדיאטה עלה בראשי ביום שבו הביאו האסקימואים האינופיאט, כאן בקקטוביק, את הלווייתן הראשון שצדו השנה – הם מורשים לצוד שלושה לווייתנים בשנה לצורכי אכילה. העיר היתה כמרקחה. בתי הספר והחנויות נסגרו, ואפילו הדואר האמריקאי, כך שכל האוכלוסייה, המונה 270 תושבים, יכלה להתאסף על החוף מתחת לפתיתי השלג, לחבק את ציידי הלווייתנים ולהריע לאנשים שהביאו את אספקת הבשר והשומן של החורף.
הזקנים דיברו בשפת האינופיאט בעוד הצעירים היו מעודכנים יותר. נערה אחת הביטה בלווייתן שאורכו היה כ-13 מטר וצעקה “היי מן, זה כבד!”
שני דחפורים גררו את הלווייתן אל החוף. ילדים רקדו על גבו, ואז החלו הגברים לחתוך אותו. אחד התושבים ירה מדי פעם ברובה כדי להבריח את דובי הקוטב הרעבים. ה”מוטוק” – פיסות של עור ושומן – החל לעבור בין כולם. “זה טוב עם קטשופ”, אמר גבר אחד. ניסיתי לטעום וגיליתי שזה נורא. זאת הסיבה המרכזית ליעילותה של הדיאטה הזאת.
האירוע הזה התרחש משום שלמרות גישת “הצילו את הלווייתנים” המתחסדת שארצות הברית נוקטת בפורומים בינלאומיים – היא צידדה במרץ, כראוי, בזכותם של אינדיאנים אמריקאים ואסקימואים להרוג לווייתנים כפי שעשו מאז ומעולם. ילידים באזורים כמו קקטוביק תלויים בבשר הלווייתנים, והריגתם באמצעות צלצל היא חלק מהותי מתרבותם.
נכון שהממשל האמריקאי כלל את לווייתן ה- bowhead(לווייתן ארקטי בעל ראש גדול, Balaena mysicetus) ברשימת בעלי החיים הנתונים בסכנת הכחדה, אבל נראה שמין זה התאושש והגיע למספר הצנוע עדיין של .10,000 תושבי המקום צדים את הלווייתנים במספרים זעירים, וכך הם שומרים על דרך חייהם שלהם בלי לאיים על המין.
עם זאת דומה, שיש כאן שמץ של צביעות אמריקאית. אם אנו תומכים בזכותם של ילידים אמריקאים להרוג לווייתנים המוגדרים כנתונים בסכנת הכחדה, איך אנו יכולים להתנגד בנמרצות כזאת לציד לווייתנים שמספרם גדול בהרבה, בידי נורווגים, איסלנדים ויפאנים, שגם אצלם מדובר במסורת תרבותית?
כמה מינים, כמו הלווייתן הכחול, באמת בסכנת הכחדה, ויש לאסור באופן מוחלט ציד שלהם. אך יש מאות אלפי לווייתנים מינקי (לווייתנים קטנים), שלא נראה שהם בסכנת הכחדה.
הטיעון שנותר נגד ציד לווייתנים הוא אתי: לווייתנים הם יונקים מפותחים. זהו טיעון שמצדיק הינזרות אישית מסושי לווייתנים, אך אינו יכול להצדיק תביעה כזאת מהיפאנים. שאם לא כן, ההינדים יכולים לאסור עלינו המבורגרים.
אמנם יש יותר נורווגים ויפאנים מאשר אסקימואים אינופיאט, ציד הלווייתנים ה”מדעי” נועד להשיג בעיקר סושי, ואיש אינו רוצה לסכן את אוכלוסיות הלווייתנים. פתרון אחד יהיה להמשיך במורטוריום על ציד לווייתנים מסחרי בהיקף גדול באוקיינוס הפתוח, אך להרשות לכל עם שמסורתו כוללת ציד כזה להורגם במספר שלא יפגע במין.
נכון, לווייתנים הם יצורים מרהיבים. אבל כך גם כלבים, שאפשר למצוא אותם על צלחות באסיה. אם אנחנו מתעקשים לשמור על זכותם של הילידים בארצנו לדבוק בתזונה המסורתית שלהם, איננו יכולים לשלול זכויות דומות מאומות אחרות בלי להיות נגועים בצביעות.
באדיבות וואלה
