משה קרת, מנכ"ל התעשייה האווירית, שיגר ברכה חמה לאל"מ אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון שהמריא לחלל במעבורת קולומביה
משה קרת, מנכ"ל התעשייה האווירית, שיגר ברכה חמה לאל"מ אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון שהמריא לחלל במעבורת "קולומביה".
מר קרת אמר כי : "כולנו נרגשים, וגאים ומלווים את אילן רמון בעבודתו במבצע זה, שבו הונח עוד נדבך חשוב בחקר החלל.
"אני שולח איחולים וברכות בשם תעשיית החלל הישראלית, לתעשיית החלל האמריקאית, על הישג מרשים בקידום המדע בתחום החלל, וביסוס טכנולוגיות התורמות למחקר ולכלכלת העולם, לטובת האנושות".
התעשייה האווירית, כמפתחת ומייצרת טכנולוגיות מתקדמות לחלל, מייחלת ומקווה להמשך פורה בקידום הנושא, ומחזקת ידי קהיליית מדעני החלל בארץ ובעולם.
מי ייתן והמטרות שהוצבו במבצע זה של המעבורת "קולומביה" יוכתרו בהצלחה מלאה, – אמר מר קרת.
עוף רמון, חתוך את השמיים/אברהם תירוש
כשתחזור בשלום תדע יותר על השפעת חלקיקי אבק על תהליכים אקלימיים באטמוספירה, ואנו נדע משהו על יכולת ההתרבות שלמפלגות בתנאי שחיתות
מאז ימיה הגדולים של מכבי תל-אביבי כדורסל, כשעוצר היה מוטל על הרחובות בזמן משחקיה, לא היה איחוד לבבות פועם כזה, של המדינה כולה, מאחורי ישראלי המייצג אותה, כמו בהמראה לחלל של אילן רמון. בכל זאת, ויסלח לי שמעון מזרחי, מי שנוגע בשמיים ומתרומם אפילו מעליהם, זה קצת יותר ממי שמתרומם מעל לסל בשניות האחרונות, קולע ומביא את גביע אירופה.
אניני טעם מעקמים את אפם המורם-מעם וסונטים בנו: "מה כל המהומה הזאת?! אל תהיו פרובינציאלים כאלה. כבר מאות בני עמים שונים טסו לחלל, אפילו סעודי אחד ושני תיירים וזקן בן .77 לא ביג דיל". אז כדאי לדעת, למשל, שהפרובינציאלים מטוקיו, עיירה נידחת במזרח הרחוק כידוע, השיקו שמפניה מיוחדת על שמו של האסטרונאוט היפני שלהם, כשזה טס לחלל.
אנו לא מתביישים, ליבנו הלם בחוזקה עם אילן רמון, כשנסק בתימרות אש ועשן עם חבריו במעבורת, ואנו גאים בו. אי-אפשר להישאר אדיש נוכח ישראלי שיש לו הזכות הגדולה להתנתק כך מכל מה שקורה כאן, לרחף לו שם, בעולם אחר, כאחד המלאכים, ולחקור גרגרי אבק וכל מיני גבישים, ולא את מצב החשבון של שרון ובניו או של קרן חיפה של מצנע. טייסים מקנאים ברמון שהוא בחללית ולא הם, סתם אזרח מקנא בו שלא יהיה פה ביום הבחירות ולא יצטרך לשבור את הראש למי להצביע.
הוא ישקיף עלינו מלמעלה-למעלה ויראה אותנו עוד יותר קטנים ממה שאנו באמת. דברים שרואים מכאן, לא רואים משם. שם, מעל השמיים, קרוב לאלוהים, משתנות, כך אומרים, כל הפרופורציות. ממש לא חשוב שם אם הליכוד יקבל 30 או 40 מנדטים, אם מצנע ימריא סוף סוף גם הוא – לא בחללית, רק בסקרים – ומה בדיוק אמרו סנה, אולמרט או השופט חשין. מותר להניח, שאפילו השאלה הגורלית אם הנגיד יוריד את הריבית או לא, אינה מרחפת שם בחלל.
האמת היא, שטיסתו של רמון אינה פיסגת ההישגים הישראליים בתחום החלל. ישראל כבר פיתחה ושיגרה לוויינים וטילים, כגדולות וכמתקדמות שבמדינות העולם – והן מעטות – ועוד ידה נטויה. אבל לכבוד זה אף אחד לא יקפוץ לבריכה בכיכר רבין ולבו של איש לא יחסיר פעימה. בן-אדם בחלל, זה בכל זאת משהו אחר. הוא לא טיל ולא לוויין. עוד לא שמעתי על לוויין שמכנס בני משפחה וחברים למסיבת פרידה לפני המראתו.
כן שמעתי מישהו ברדיו שואל אם יש סיכוי שאילן רמון יפגוש בחלל איזשהם חוצנים, חייזרים, או סתם בריות משונות . נו, אני שואל אתכם, בשביל לפגוש כאלה הוא צריך לטוס לחלל? די היה לרמון להסתכל סביבו פה למטה, בארץ המוזרה שלנו.
אז עוף רמון, חתוך את השמיים, רחף מעליהם, ואנו, מסכנים, נישאר פה עם הרמון שלנו וחבר מרעיו, ונחזיק לך אצבעות. וכשתחזור בשלום בעוד 16 יום, אתה תדע יותר על השפעת חלקיקי אבק על תהליכים אקלימיים באטמוספירה ועל יכולת ההתרבות של חיידקים בתנאי החלל, ואנו נדע משהו על השפעת תהליכים אקלימיים-פוליטיים על תוצאות הבחירות, ועל יכולת ההתרבות של מפלגות בתנאי שחיתות.
