הסלעית האירופית, ציפור קטנה שמשקלה כ-25 גרם נודדת במסלול מעגלי שאורכו כ-29,000 ק"מ

במחוזותינו ניתן לראות מספר מיני סלעיות. חלקן דוגרות בעיקר בדרום הארץ ואחרות חולפות ומקשטות את שדותינו באביב ובסתיו לסרוגין. אחת החולפות היא הסלעית האירופית (סלעית צפונית), Oenanthe oenanthe שצבעיה חום ואפור בגוונים משתנים.
עכשיו מסתבר כי הסלעית האירופית מצטרפת לקבוצה קטנה של אלופות, שכן הציפור הקטנה שמשקלה כ-25 גרם נודדת במסלול מעגלי שאורכו כ-29,000 ק"מ.
חוקרים שמפרסמים את ממצאיהם ב-Royal Society Biology Letters, הצמידו ל-46 סלעיות משדרים זעירים (geolocators) ששידרו את מיקומן הגאוגרפי של הנודדות פעמיים בכל יום,
ולדבריהם נדהמו להיווכח איך אוכלת החרקים הזעירה שורדת במסלול כה ארוך וקשה.
המשדרים הוצמדו לשתי קבוצות שמקננות בחוג הצפוני, קבוצה אחת במפרץ באפין שבאלסקה והשניה בצפון-מזרח קנדה. התברר כי הסלעיות מאלסקה חורפות במזרח אפריקה וה"קנדיות" חורפות במערב אפריקה. הסלעיות מאלסקה עפו לבלות את החורף באפריקה ושבו לצפון - מסלול מעגלי כאשר לכל כיוון אורכו כ-14,500 ק"מ, כלומר הלוך ושוב 29,000 ק"מ. מעופן הוביל אותן דרך סיביר וחצי האי ערב, אל סודן, אוגנדה וקניה. המסע דרומה נמשך כ-91 ימים, אבל את הדרך חזרה לצפון הן עשו ב-55 ימים, כשהן עוברות כ-290 ק"מ ביום.
הסלעיות מקנדה עפו מעל לצפון האוקיאנוס האטלנטי, נחתו באנגליה, המשיכו דרומה מעל אירופה והים התיכון, עפו מעל למדבר סהרה לחוף מאוריטניה. את הדרך דרומה עשו ב-26 ימים וחזרה ב-55 ימים. לכל כיוון כ-3,500 ק"מ (הלוך ושוב 7,000 ק"מ). אמנם המסלול אינו כה ארוך אבל חציית האוקיאנוס מהווה משימה קשה ומסוכנת עבור הסלעית הקטנה.
החוקרים שעקבו אחרי המסע המפואר אינם מפסיקים להתפעל מ"ציפור זעירה שמגדלת את גוזליה בטונדרה הארקטית ואחרי מספר חודשים אוספת מזון באפריקה".
ציפורים בעלות מוטת כנפיים גדולה כמו האלבטרוס ידועות בכושרן לחצות יבשות ואוקיאנוסים במסלול נדידתן. המחקר החדש הראה את יכולתן של ציפורי שיר קטנות לעשות מעשה דומה. כאשר משווים את אורך מסלול הנדידה יחסית לגודל הסלעית מתברר כי זה המסלול היחסי הארוך בעולם כמו גם מסלול הנדידה הארוך ביותר שעושה ציפור שיר. החוקרים מתפעלים מהצלחתה של סלעית זעירה לעמוד בקשיים הפיזיולוגיים שהמסע
מכתיב פעמיים בשנה "ובמיוחד איך מצליחים לעמוד בקשיים הצעירים חסרי הניסיון"?
בעקבות הפרסום יש מי שאמר כי: "מה שמגביל את אורך מסלולי נדידת העופות הוא גודלו של כדור הארץ".
אז פעם הבאה שתראו את הסלעית האירופית זיכרו כי לפניה דרך של אלפי ק"מ… תנו כבוד.
עוד בנושא:
3 תגובות
מכאלק,
המונחים האלה יכולים לשמש גם ביחס לצפורים הנודדות מאחר שמקומות השהיה הקבועים שלהן בקיץ ובחורף יכולים להשתנות בהתאם ל"כיבוש" אזורים חדשים של מחיה. בעצמך כתבת ש"באמצע הסלעית רק חולפת" כלומר, האמצע אינו אזור תפוצה שלה. ההתפשטות שאליה כיוונתי היא התפשטות באזורי התפוצה, היינו, במקרה זה, אזור התפוצה הקייצי שלה.
יש סוג של צב ים שחי בחופים המזרחיים של דרום אמריקה וחוצה את האוקיינוס האטלנטי להטיל ביצים באיים שבאזור החוף המערבי של אפריקה. משערים שמקורו של הצב באיים האלה והתרחקות היבשות הביאה אותו לדרום אמריקה.
קיימות דוגמאות רבות של בעלי חיים שנעים בין אזורי מחייה שונים שהאחד מהם הוא מקורם והשני הוא האזור שאליו התפשטו.
יגאל,
שים לב שהמונחים בהם אתה משתמש מתאימים מאוד לבע"ח קרקעיים אבל לא בדיוק לציפורים. בשאלתך אתה מניח בעצם שלמינים יש תחום תפוצה מוגדר שיכול להשתנות בזמן. אבל לציפורים נודדות יש בעצם כמה תחומי תפוצה שונים! במקרה של הסלעית איזורי הקינון נמצאים בצפון הרחוק, ואילו איזורי החריפה נמצאים באפריקה, ואילו באמצע הסלעית רק חולפת. מכאן, קשה לדבר על התפשטות מהאחד לשני.
אסף,
האם לדעתך מכאן אפשר להסיק ששתי הקבוצות התפשטו מאפריקה, האחת צפונה ומזרחה עד שכיום היא נמצאת במפרץ באפין שבאלסקה, והשניה צפונה ומערבה עד שכיום היא נמצאת בצפון מזרח קנדה?