החוקרים סרקו 67 מחקרים שמהם ניסו לבודד את השפעת נוגדי החמצון על המטופלים * לכל היותר הם יכולים לסייע לאנשים שאינם אוכלים מספיק פירות וירקות * יפה שיר-רז, מחברת המדריך הישראלי השלם לתוספי תזונה בתגובה: במטה מחקר מסוג זה יש לשים לב כי משולבים נתונים ממחקרים ברמות שונות, שלא בכולם ניתן היה להפריד את השפעת נוגדי החימצון מויטמינים ומינרלים אחרים וכי הממצאים הראו שהתוספים לא מגדילים ולא מקטינים את הסיכון לתמותה
כבר זה זמן רב שתעשיית הויטמינים מפארת את נוגדי-החמצון כבעלי כוחות פלאיים בלוחמה במחלות, בהזדקנות ובהשלמת תזונה. עתה הגיעה סקירה חדשה של מחקרים שלא הצליחה למצוא עדות לכך שתוספי מזון מאריכים חיים. חמור מכך, כותבי הסקירה קובעים כי חלק מנוגדי החמצון עשויים להגדיל את הסיכון למוות.
החוקרים בדקו 67 מחקרים, והראו שתוספי-מזון המכילים נוגדי חמצון אינם מורידים מרמת התמותה, ושחלקם – כולל ויטמין A, בטא-קרוטן וויטמין E – עשויים להגדיל את רמת התמותה. סך-הכל, הסקירה כללה 232,500 איש. מתוך הנבדקים שקיבלו תוספי מזון נוגדי-חמצון, 13.1% נפטרו, לעומת 10.5% בלבד מהנבדקים שקיבלו פלצבו או שלא טופלו כלל.
נוגדי-חמצון ניתנים בדרך-כלל בשילוב עם תוספי מזון, המיועדים לוודא שאנשים מקבלים את כל הויטמינים והמינרלים הדרושים להם. כמו כן, נוגדי חמצון מסויימים כגון ויטמין E, ויטמין C ובטא-קרוטן משווקים כדרך לסתור את הנזקים של חמצון הרקמות. נכון לרגעים אלה עדיין לא קיימות עדויות חותכות לגבי רמת ההגנה שנוגדי-החמצון הנבלעים מספקים בבני-אדם. באשר לתוספי המזון, הם יכולים אכן לסייע לאנשים שאינם אוכלים מספיק פירות וירקות, אך לא ברור עד כמה הם מועילים לאנשים שמקפידים על אכילה נכונה ובריאה. במקרים קיצוניים קיימת אפילו האפשרות לקחת 'מנת-יתר' של ויטמינים, שעלולה להזיק לגוף.
הסקירה הופיעה בגליון האחרון של ספריית קוכריין, המפורסם מטעם איחוד קוכריין הבינלאומי, המתמקד בהערכת המחקר הרפואי. הסקירה כללה מחקרים שנעשו על מבוגרים בריאים, כמו גם מבוגרים בעלי בעיה רפואית שמצבם יציב. החוקרים לא השתמשו במחקרים בהם נבדקו ילדים או נשים הרות, וכן נמנעו ממחקרים בהם ניתנו תוספי המזון כטיפול במחלות מסויימות, כגון סרטן. אחרון חביב, החוקרים לא כללו בסקירה מחקרים בהם תוספי המזון ניתנו כפיצוי על חוסר תזונתי.
כותבי הסקירה עותרים לפיקוח מוגבר על שוק נוגדי-החמצון. דוקטור כריסטיאן גלוד, אחד מכותבי המאמר ופרופסור חבר במרכז ל- Clinical Intervention Research ובית החולים האוניברסיטאי של קופנהאגן בדנמרק, אומר כי, "אנו צריכים לבקש שהרשויות המפקחות יעזו לפקח על התעשיה מבלי שיהיו תלויות פיננסית באותה התעשיה ממש."
אנשי מדע אחרים אינם מסכימים בהכרח עם טענת הכותבים. דוקטור ג'פרי בלומברג, מומחה במדעי התזונה, אומר שהכותבים מגזימים בהמלצותיהם לפיקוח נוקשה יותר על נוגדי-החמצון. "לא יכולתי למצוא בשום-מקום בדיווח זה סקירה של הפיקוח כיום ויעילותו, או הערכת המדינויות, הפרוצדורות או נקודות-המבט של רשויות הבריאות," הוא אומר.
גם מצד אנשי תעשיית תוספי-המזון, שלא במפתיע, קמה התנגדות למחקר. "הכותבים לא התחשבו בארבע-מאות וחמישה מחקרים שלא כללו מיתות. אילו היו מחקרים אלו מוכלים, הרי שהם היו משנים בבירור את תוצאות הסקירה," אומר דוקטור אנדרו שאו, סגן-נשיא למדע ופיקוח במועצה לתזונה אחראית, המהווה איגוד מטעם תעשיית תוספי-המזון בוושינגטון הבירה. לדברי שאו, נוגדי-החמצון מהווים תוספות בטוחות לתזונה בריאה, והסקירה מכילה רק מחקרים בהם מישהו מת.
גם בלומברג אינו משוכנע שיש להשתמש בבדיקה של "מוות כולל" כדי לקבוע כיצד משפיעים נוגדי-חמצון על הבריאות והחיים. בדיקת "מוות כולל" כוללת את כל סוגי המיתות, החל מסרטן וכלה בהתנגשות רכבות.
גלוד, מצידו, הגן על דרך המחקר שלו בטענה כי חשוב לכלול רק מחקרים גדולים ואקראיים על-מנת לבדוק את רמת התמותה. רוב המחקרים שלא כללו מקרי מוות, לטענתו, לא היו מחקרים שנערכו היטב.
קרוב לוודאי שהתעלומה לא תיפתר בזמן הקרוב, ויש לחכות למחקרים עוקבים על-מנת לגלות האם תעשיית נוגדי-החמצון היא אכן אחד הבלונים הנפוחים ביותר שהושקו לאוויר במאה האחרונה.
תגובה לפרסומים בתקשורת אודות סקירת המחקרים שקבעה כי הוויטמינים נוגדי-החמצון אינם מסייעים להארכת חיים
יפה שיר-רז **
סקירת המחקרים אודות תוספי התזונה שפורסמה היום ושקבעה כי תוספים נוגדי חמצון אינם גורמים להארכת חיים זכתה לכותרות ראשיות ומתלהמות מאוד בתקשורת בארץ ובעולם. זה לא ממש מפתיע. כל מחקר שמוצא פסול בתוספי התזונה הוא חומר צהוב ומשובח עבור התקשורת. לאחר קריאה מעמיקה של הסקירה עצמה (מלאכה שספק אם מי מהעיתונאים שפירסמו את הממצאים טרח לעשותה) הנה כמה נקודות שאולי יאזנו מעט את התמונה:
1. מדובר בסקירת מחקרים (META ANALYSIS) ולא במחקר (STUDY). ההבחנה חשובה, שכן בסקירת מחקרים ניתן לבחור את המחקרים ש"מתאימים" לחוקרים ולהתעלם ממחקרים אחרים שקיימים, שאולי מצאו שהתוספים נוגדי החמצון כן מפחיתים תמותה.
2. חלק מכלי התקשורת הגדילו לעשות ובחרו בכותרות רעשניות וצהובות במיוחד: "הוויטמינים עלולים לקצר חיים". זהו שיבוש של ממצאי המחקר – והטעיה של הציבור. הממצאים הראו שהתוספים לא מגדילים ולא מקטינים את הסיכון לתמותה, והחוקרים עצמם מדגישים זאת. החוקרים מציינים כי סיכון מוגבר נמצא רק במחקרים קטנים מאוד, וממצא זה היה גבולי מבחינת המובהקות הסטטיסטית שלו.
3. המחקרים שנכללו בסקירה היו שונים מאוד זה מזה: מחקרים אלה היו בעלי רמות איכות שונות, הם בוצעו בשיטות מחקר שונות וכללו מינונים שונים של נוגדי חמצון, כשחלקם כללו גם מולטי-ויטמינים ומינרלים. המשמעות של הבדלים ניכרים אלה היא שייתכן בהחלט כי קיימת שונות גדולה במהימנות של חלק מהמחקרים – עובדה שיכולה לגרום לטעות כאשר משלבים מחקרים אלה בסקירה.
4. לא ברור בכמה מן המחקרים נעשה שימוש בתוספי תזונה המבוססים על חומר טבעי וכמה מהם – על חומר סינטטי (המופק במעבדה). גם עובדה זו יכלה לגרום להטיה בסקירת המחקרים. בשנים האחרונות פורסמו מספר מחקרים שמצביעים על הבדלים גדולים מאוד בין תוספים מבוססי חומרים טבעיים לבין כאלה המבוססים על חומרים מסונתזים. אחת הדוגמאות המצוינות לכך הוא בטא קרוטן. מספר מחקרים הראו כי אצה בשם דונליאלה ברדאוויל, הגדלה במפרץ אילת, מכילה ריכוזים גבוהים מאוד של בטא קרוטן (פי 200 לערך מאשר בגזר), וכי פעילותו נוגדת החמצון של הבטא קרוטן הטבעי יעילה יותר מזו של הבטא קרוטן הסינטטי. לעומת החומר הסינטטי המכיל אך ורק את האיזומר "all-trans ", מכיל הבטא קרוטן הטבעי שני איזומרים: "cis-9 ו-all-trans". איזומרים אלה הם בעלי תרכובת מולקולרית זהה, אך הם שונים מבחינת סידור האטומים.
5. הגיל הממוצע של המשתתפים במחקרים היה 62, ושני שליש מהם היו בעלי היסטוריה של מחלות מגוונות. נכון אומנם ששליש מן המשתתפים היו בריאים, אך אי אפשר להתעלם מן העובדה שבגיל 62 יכולות להיות מחלות בלתי מאובחנות – מה שאומר שרוב המחקרים שנכללו בסקירה התייחסו למניעה שניונית (הישנות של המחלה) ולא למניעה ראשונית (מניעתה מראש). אבל אף אחד לא טוען שוויטמין E או בטא קרוטן יכול לרפא לדוגמה מחלת לב או סוכרת שכבר קיימת. הטענות הן שוויטמינים אלה מסוגלים לסייע במניעת התפתחות המחלות אך לא בריפוין כאשר הן כבר קיימות. מעניין מה היו התוצאות אילו המשתתפים היו בני 30 או 40.
6. הסקירה בחנה רק את הקשר בין התוספים לתמותה מכל סיבה שהיא, אך לא התייחסה לתועלות אחרות לבריאות שעשויות להיות לנטילת תוספי התזונה, כגון הגברת העמידות בפני מחלות, שיפור האנרגיה ועוד. לכן, מסקירה זו לבדה, לא ניתן להסיק שאין תועלת כלל בנטילת התוספים.
7. באופן דומה, הסקירה גם לא בדקה או הניחה הנחות כלשהן לגבי נזקים ישירים מנטילת תוספי תזונה.
8. כפי שמציינים המחברים, במרבית המחקרים שנכללו בסקירה השתמשו החוקרים במינונים גבוהים מאוד של תוספים, כאלה שמרבית האנשים אינם נוטלים ובמקרים רבים גבוהים מן ה-RDA (המינון היומי המומלץ).
9. חשוב לציין שהסקירה אינה מתייחסת לאנשים שבדיקות הדם שלהם מצביעות על חסרים ספציפיים בוויטמינים.
10. ונקודה אחרונה למחשבה: האם מישהו מהציבור יודע כמה אזהרות מפני סיכונים ותופעות לוואי של תרופות קונבנציונליות מפורסמות על ידי ה-FDA – אחרי שהתרופות כבר נמצאות בשוק? התשובה היא – כמעט מדי יום. הנה כמה דוגמאות מן הזמן האחרון:
* מחקר שנערך לאחרונה בארצות הברית מצא כי התרופה ויטורין לטיפול בכולסטרול (המשלבת שתי תרופות שנמכרות בישראל: סימוביל ואיזיטרול), אומנם מורידה כולסטרול, אך לא זו בלבד שאינה מצליחה להפחית את הרובד הטרשתי, אלא שנמצא כי אצל החולים שנטלו אותה – הרובד הטרשתי בעורקים היה כפול מזה שאצל החולים שלא נטלו אותה.
* לאחרונה הודיע ה-FDA כי התרופה אקומפליה, המטפלת בסוכרת ובהשמנה בטנית, שאושרה לשימוש באירופה ולאחרונה גם בישראל, עלולה לגרום לתסמיני דיכאון וחרדה ולמחשבות ונטיות אובדניות.
* עוד הודעת אזהרה של ה-FDA מה-9 לאפריל נוגעת לתרופה אקסוברה – האינסולין הראשון הניתן בשאיפה. בקרב החולים שנטלו את התרופה במהלך המחקרים שקדמו לאישורה על ידי ה-FDA שישה חולים פיתחו סרטן הריאות ומקרה נוסף דווח לאחר אישור התרופה.
אלה רק שלוש דוגמאות קטנות מבין הרבה מאוד אזהרות שמוציאים ה-FDA או גופי בריאות אחרים לגבי תרופות. למרות החומרה של הממצאים – אף אחת מהן לא זכתה לכותרות בומבסטיות, ובוודאי לא הגיעה למהדורות החדשות.
** הכותבת היא מחברת הספר "המדריך הישראלי השלם לתוספי תזונה" וכתבת במגזין "מנטה".
15 תגובות
ליוסי,
לא חסרים מחקרי RCT שמראים השפעה חיובית של נוגדי חמצון:
הנה עוד דוגמאות:
1. Stephens NG, Parsons A, Schofield PM, Kelly F, Cheeseman K, Mitchinson MJ. "Randomised Controlled Trial of Vitamin E in Patients with Coronary Disease: Cambridge Heart Antioxidant Study (CHAOS)". Lancet.1996; 347:781–786.
2. AGHDASSI Elaheh ; WENDLAND Barbara E. ; STEINHART A. Hillary ; WOLMAN Stephen L. ; JEEJEEBHOY Khursheed ; ALLARD Johane P. (2003). Antioxidant vitamin supplementation in Crohn's disease decreases oxidative stress: A randomized controlled trial. The American journal of gastroenterology. vol. 98, no2, pp. 348-353.
3. Richer S, Stiles W, Statkute L, et al. "Double-Masked, Placebo-Controlled, Ran- Domized Trial of Lutein and Antioxidant Supplementation in The Intervention of Atrophic Age-Related Macular Degeneration: The Veterans LAST Study (Lutein Antioxidant Supplement Trial)". Optometry. Apr 2004; 75(4):216–230.
ליוסי:
ביקשת דוגמא לRCT שמראה השפעה חיובית של נוגדי חימצון.
הנה דוגמא אחת (שמצוטטת דרך אגב במאמר הדני):
Hercberg S, Galan P, Preziosi P, et al. The SU.VI.MAX
Study: a randomized, placebo-controlled trial of the
health effects of antioxidant vitamins and minerals. Arch
Intern Med. 2004;164:2335-2342.
המחקר הנ"ל מראה שלמינונים נמוכים של נוגדי חימצון יש השפעה חיובית על שיעורי תמותה וכן על מופעי מחלת הסרטן בקרב גברים.
מארק,
ואכן על הדברים שציינת עכשיו לא הערתי.
כמובן, אני חוזר ואומר, לא ראיתי את המחקר בעצמי אבל אם הוא כלל קבוצות מיוחדות ואם נעשה בחלק מן המחקרים שימוש במינונים מעבר למומלץ (כלומר – לא רק שהעניין לא נבדק אלא שאכן היו כאלה מחקרים) אז אכן עלולה להתקבל הטייה.
מיכאל,
בעמוד 844 המחברים מציינים ש405 מחקרים לא נכללו בניתוח בגלל שיעורי תמותה שווים לאפס. עכשיו ברור שהתעלמות מן המחקרים הללו לא יכולה להשפיע על יחס בין שיעורי תמותה בין נוטלי התוספים לקבוצות ביקורת, אך זה כן ישפיע על CI.
בכל מקרה הבעיה היותר חמורה היא לא מתודולוגית פרופר, אלא הכלה של קבוצות מיוחדות, כמו מעשנים או חולים במחלות סופניות, ללא סטרטיפיקציה מתאימה, וכן פילוג רחב מאוד של המינונים בתוך המחקרים שנכללו בניתוח.
הרי ברור שיש להבדיל בין ניסוי שבו משתמשים במינון בהתאם לRDI וניסוי שבו המינונים הם כמה סדרי גודל יותר גדולים, אך במטה-אנאליזה המצוטטת הדבר לא נעשה.
ועוד משהו שמאוד מעצבן אותי בתגובות – הבלבול והערבוב בין סקירה לבין מטא-אנליסיס. לא קראתי את האנליזה המדוברת, אך עם זאת ברור שזה אינו אותו הדבר.
מטא-אנליזה שמבוצעת על מספרים ממש ולא רק על סקירת מאמרים בעד ונגד, חזקה פי כמה ממחקר בודד ויכולה להראות וללמד דברים רבים.
לא סתם כאשר עושים מטא-אנליזה ל-RCTים רואים מגמה ועקביות, וכשמנתחים מחקרים גרועים כמו אלו שמבצעים על תזונה בדרך כלל, לא רואים שום עקביות.
אבל מה זה יעזור לקורא התמים שאין לו יד ורגל במחקרים רפואיים, לא מבין את הטרמינולוגיה, לא יודע מהי ביולוגיה? הוא, מספיק שאומרים לו "מחקר", והוא נעמד לדום.
ליפה – אין שום סיבה הגיונית שחומר X יהיה טוב למניעת מחלות לב אך יהיה קטלני כאשר המחלה כבר קיימת – כלומר, שום סיבה ביולוגית. נשמע לי מצוץ מן האצבע.
לגבי סרטן – העניין פשוט מאוד, חלק מנוגדי החמצון פשוט הופכים לפעמים למחמצנים בעצמם אחרי מטבוליזם בכבד, ואז הם מזיקים. לסרטן, ללב, לפני שחולים ואחרי שחולים – you name it.
התפרסמו גם מחקרים ידועים שהראו שויטמינים C ו-E בעודף עשויים אפילו לגרום לסרטן, גם בקרב כאלו שאינם חולים אך נמצאים בקבוצת סיכון – במקרה הזה, מעשנים כבדים מאוד.
אני מקוה שיש מספיק היגיון אצלך כדי להבין שצריכת ויטמינים נמצאת פשוט בקורלציה יפה עם אורח חיים בריא, והמחקרים האלו פשוט לא הצליחו לעשות רגרסיה טובה ולהיפטר מכל הקו-וריאנטס האלה, כמו שבדרך כלל קורה, ולכן יצא להם כאילו יש קשר בין ויטמינים
אני מניח שכל המחקרים שהתפרסמו שמראים כאילו נוגדי חמצון "מונעים" מחלות באנשים בריאים, אינם RCT. והסיבה ברורה – כשמבצעים RCT (כמו המחקר ההולנדי על ויטמינים C ו-E), פתאום האלמנט היחיד שמשחק הוא ההשפעה הביולוגית של הויטימינים, ולא הקורלציה שדיברתי איתה. ואז, באופן מפתיע, כל האינטרסנטים למיניהם פוסלים את המחקרים בטענות שונות ומשונות.
סוג המחקר היחיד שמסוגל להתגבר על הבעיות המתודולוגיות האלו הוא RCT. בגלל שהרגלי תזונה ו"בריאות" כמו ויטמינים ונוגדי חמצון נמצאים בקורלציה חזקה מאוד עם שאר הרגלים באמת חשובים (התעמלות, צריכת קלוריות, לחץ וכן הלאה) לתוחלת החיים, זה הדבר היחיד שמדבר מבחינתי. מה חבל שרוב ההדיוטות לא מבינים את זה, כולל כתבי הבריאות בעיתונים.
אני מרים את הכפפה – אבקש לתת לי RCTים רציניים שהראו שיש השפעה חיובית ממשית של נוגדי חמצון. מה שלא RCT – הוא פשוט כלום. שום דבר, נאדה, גורנישט מיט גורנישט.
כמו שאומר נחמיה שטרסלר – ושלא יעבדו עליכם! במחקרים לגבי תזונה – רק RCT מדברים!
מארק
קראתי את דבריך בקישור ולא כולם נשמעו לי משכנעים.
אני חייב לומר שאני עושה לעצמי חיים קלים ומקבל את כל הנתונים שאני דן בהם מן השיחה הנוכחית ולא מן המחקרים עצמם אבל לפעמים אפשר לראות הטיות גם בדרך זו.
אתה מדבר על שני סוגי בעיות – בעיות בשיטת המחקר ובעיות בבחירת המחקרים אבל כדאי שתשים לב לעובדה שגם הבעיות עליהן אתה מצביע כבעיות בשיטת המחקר – אם הן בכלל בעיות – הן בעיות בבחירת המחקרים.
אני מפנה אותך הן למאמר והן לתגובתי מספר 5.
עורך המחקר טוען שהעובדה שלא נכללו מחקרים עם מקרי מוות אינה תוצאה של בחירה שלו על פי תכונה זו שלהם אלא של סינון המחקרים על פי גדלם.
אתה טוען ששיקר? זה די מרחיק לכת (אגב, מעניין מה יכול להיות המניע של מישהו לעודד אי צריכה של משהו – במקרה זה נוגדי חמצון).
בתגובה מספר 5 ציינתי שהוספת מחקרים ללא מקרה מוות אינה אמורה לשנות את התמונה כאשר בכל המחקרים קבוצות ביקורת בגודל דומה לקבוצות המחקר ואם אחוז התמותה שנקשר בהתנהגות א [גדול מ/שווה ל/קטן מ] אחוז מקרי המוות שנקשרים בהתנהגות ב הרי שאם נוסיף כל מספר של מחקרים ללא מקרי מוות, יחס זה יישמר.
הרעיון של התייחסות לכל סוגי התמותה עלול להיראות מגוחך אבל הוא אינו כזה משתי סיבות – האחת היא שבמחקרים גדולים השפעת עובדה זו אמורה להתקזז והשניה היא לשפעמים יש קשר בין דברים שעלולים להיראות בלתי קשורים (למשל – מה אם לקיחת נוגדי חמצון מסויימים פוגעת במהירות התגובה ובגללה אנשים הנוטלים אותם נפגעים יותר בתאונות דרכים? אינני טוען שזה המצב אבל אני כן טוען שדווקא עירוב כל סיבות המוות עשוי לגרום לתופעה מסוג זה להתגלות).
מי שרוצה עוד כמה דוגמאות לבעייתיות מתודולוגית של המחקר המצוטט וגם למגמתיות בבחירת המחקרים שנכלל במטה-אנליזה, מוזמן לקרוא את המאמר " האם תוספי תזונה אכן מקצרים חיים, או איך לשקר עם סטטיסטיקה":
http://www.articles.co.il/article/18233
ליוסי:
העוקצנות קצת מיותרת. ברור שהמחקרים שצריכים להיכלל במטא-אנליזה חייבים להיות אקראיים ומבוקרים (כן, "במקרה" אני יודעת מה זה RCT) וגם לא טענתי שהחוקרים לא היו צריכים לקחת מחקרים שאינם כאלה, אבל יש גם המון מחקרים אקראיים ומבוקרים שלאו דווקא כוללים מקרי מוות, ומהם החוקרים בסקירה הנוכחית בחרו להתעלם.
כמו כן – הטענה שהם הכלילו במחקר אנשים מבוגרים וברובם חולים איננה מגוחכת כלל וכלל – נוגדי החמצון הוכחו במחקרים בעיקר כמונעי מחלות, למשל מחלות לב וכלי דם, אבל לא כבעלי יכולת לרפא מחלת לב קיימת. לגבי סרטן הועלתה אפילו ההשערה שנוגדי חמצון עלולים לפעול כחרב פיפיות ולהזיק. לכן יש חשיבות רבה לשאלה האם מי שנטל את התוספים הם אנשים בריאים או חולים, צעירים או מבוגרים, גם אם המחקר הוא RCT. אם המשתתפים במחקר חולים ומבוגרים – הרי בהחלט יש אפשרות שלא יהיו הבדלים בין שתי קבוצות המחקר משום שנוגדי החמצון לא ירפאו את החולים שנוטלים אותם. לעומת זאת, אם המשתתפים בריאים וצעירים יחסית – נוגדי החמצון עשויים למנוע את התפתחות המחלות, ולכן הסבירות גבוהה שיימצאו הבדלים בין שתי הקבוצות.
אני לא מבין מהם בכלל מחקרים ללא מקרי מוות… צריך עוצמה חלשה מאוד במחקר כדי שזה יקרה.
עוד נקודה למחשבה:
בהנחה שהמחקרים ללא מקרי מוות היו רציניים הרי שהם כללו גם קבוצת ביקורת. במקרה כזה – גם בקבוצת הביקורת לא היו מקרי מוות ולכן, אם נתבונן בשבר המוגדר על ידי יחס התמותה בכל קבוצות הביקורת חלקי יחס התמותה בכל קבוצות המחקר הרי ששבר זה לא ישתנה גם אם נוסיף ללא בדיקה את כל המחקרים שלא היו בהם מקרי מוות.
ליפה:
הטענות שלך לא מקובלות עליי.
אם החוקרים קודם קבעו קריטריונים ורק אחר כך בחרו את המחקרים, הרי שהכל כשר. הגיוני מאוד לקחת רק מחקרים גדולים, בעלי עוצמה סטטיסטית וכן הלאה, וזאת בגלל הנקודה הבאה שלי:
כל הטיעונים שלך לא מחזיקים מים מול שיטת העבודה של RCT. אינני יודע אלו מחקרים בחרו החוקרים, אבל אני מקוה מאוד שאת יודעת מה זה RCT ומה המשמעות שלו לגבי טענות (שלאו דווקא את העלית) כמו "המחקר כולל את כל סוגי המוות, גם מוות מתאונת רכבות".
לטעמי כל סקירה שכוללת רק מחקרי RCT מנצחת כל סקירה אחרת, יהיו המחקרים שלה גדולים ועצומים ואיכותיים אשר יהיו. לאורך ההיסטוריה של האפידימיולוגיה נוכחנו לדעת פעם אחר פעם שתוצאות ברורות ומוכחות ניתן לקבל רק מ-RCTים.
בנוסף, גם הטענה שלך על אנשים בגיל 62 או על מניעה שניונית לעומת ראשונית, מגוחכת בעיניי. לו מבצעים RCT, אין זה משנה מיהי קבוצת הגילאים, מהי דרגת המחלה וכן הלאה. בRCT כל החולים מתפלגים בין שתי הקבוצות אקראית, יהא גילם ומצבם אשר יהיה.
בנוסף, אינני רואה סיבה טובה להבחין בין תהליכי הידרדרות תאיים לפני מחלה ואחרי מחלה. כעיקרון, התהליכים הם אותם התהליכים, ואם נוגדי החמצון מונעים אותם, נקבל כמעט בודאות שיפור בקבוצת ההתערבות – בהנחה שעוצמת המחקר חזקה מספיק.
יפה:
עורך המחקר הסביר מדוע לא כלל מחקרים ללא מקרי מוות.
זה שניתן להטות אינו אומר שהייתה הטייה. אני אישית אינני אומר שלא הייתה אבל לא הייתי מעז לטעון שהייתה ללא יכולת להצביע על ההטייה (המוציא מחברו עליו הראייה).
על פי המאמר, המחקר גם לא פסל תוספי תזונה באופן כללי אלאהתמקד במיוחד בנוגדי חימצון וציין שאין ממצאים המצביעים על התועלת שהם מביאים תועלת למי שאוכל נכון.
זה שרופאים מתנפלים לפעמים על מחקר בגלל שהוא מטא מחקר אינו מצדיק את המעשה. יש להם אג'נדה לא עניינית מעצם העובדה שהמחקר פוסל שיטות טיפול בהן נקטו עד כה (אני די בטוח שרופאים שהמחקר אישש את שיטותיהם לא התנפלו עליו) ולא שמעתי מעולם איש מהם מסביר בהיגיון מדוע מטא מחקר פסול בעיניו.
למיכאל:
זה נכון שהממצאים המנותחים ב-Meta Analysis גלויים, אך ההטיה היא בעצם הבחירה דווקא במחקרים הספציפיים. מתוך למעלה מ-450 מחקרים שהחוקרים בחנו, הם בחרו להתמקד בסקירה שלהם ב-67 מחקרים בלבד – אלו שבהם המשתתפים נפטרו מסיבות שונות. לעומת זאת, את המחקרים שלא כללו מיתות הם לא הכניסו לסקירה. זה בהחלט נוח מאוד, אבל זה בעייתי להסיק מסקירה כזו שהתוספים עלולים לגרום לתמותה. אגב, נכון שמטה-אנליסיס כשלעצמו הוא כלי מחקר חשוב שיכול להיות מהימן, אך כמו בכל שיטת מחקר, ניתן לעשות בו מניפולציה. כעיתונאית, נתקלתי לא אחת בתגובות של רופאים על מחקרים שלא "נוחים" לרפואה הקונבנציונלית, שבהן הם טענו כי המחקר "לא שווה, משום שזהו מטה-אנליסיס ולא מחקר. למשל, לפני שנה פירסמו חוקרי ה-COCHREIN סקירת מחקרים שבחנה את המחקרים על יעילות ובטיחות חיסוני השפעת שנעשו לאורך שנים והגיעו למסקנה שהחיסונים הללו לא יעילים וגם כנראה לא בטוחים. הרופאים מייד התנפלו על העובדה שהמחקר היה למעשה סקירת מחקרים, וטענו שסקירה כזו לא יכולה להוכיח בצורה מהימנה את היעילות והבטיחות של החיסונים.
בשולי הדברים אוסיף רק שבאמת אין לי שום אינטרס בנושא. אינני קשורה לאף חברת תוספים, וגם אינני חסידה עיוורת של תוספים. בהחלט ישנם תוספים שעלולים להזיק בנסיבות מסוימות, אך אסור לשפוך את התינוק עם המים. בדיוק כשם שלא הגיוני לומר ש"תרופות הן מסוכנות", כך אי אפשר לעשות זאת על תוספי התזונה, שהם כיום הנושא הנחקר ביותר בתחום הרפואה, וחלק גדול מהם כבר נמצאים מזמן בתוך הרפואה הקונבנציונלית, ואף ניתנים עם מרשם רופא.
תגובה קצרה לדברי יפה שיר רז:
אין לי כל מושג על מניעיהם של כותבי המחקר ועל טיב המחקר שעשו אבל דבריה של שיר רז בולטים במגמתיות שלהם ומצביעים בבירור על קיומם של מניעים בלתי ענייניים.
ניקח לדוגמה את הסעיף הראשון בהערותיה:
דווקא Meta Analysis יותר קשה להטות ממחקר רגיל כי כל הממצאים המנותחים גלויים לכל ולא ניתן להסתירם. לכן – זה ששיר רז כותבת שניתן להטות את המחקר אבל לא מצביעה על הטיות אומר דרשני. נכון – אפשר להטות את המחקר אבל אפשר גם לא להטות אותו ועצם ציונה של האפשרות להטותו (כאשר אפשרות זו, כאמור, פחותה בהרבה מן האפשרות להטות מחקר רגיל) מצביע על מגמתיות (הצבעה המועצמת על ידי אי הצבעה על הטיה כלשהי בשעה שכאמור, דווקא בכזה מחקר קל לגלות הטיות אם אלו קיימות).
או אם ניקח למשל את הערה מספר 4:
אני מקווה שכולם יודעים שציאניד הוא חומר טבעי וכאלה הם כל החומרים הרעילים בטבע. אני מקווה גם שכולם יודעים שאפילו גדולי המדענים אינם מסוגלים לייצר חומרים "על טבעיים". האבחנה בין טבעי ללא טבעי היא חסרת טעם, מה גם שאין המלצה בצידה (כי חומרים "טבעיים" מסוימים גרועים מחומרים "מלאכותיים" אחרים ואין מה להסתתר מאחרי הטענה שמדובר בגרסה טבעית מול גרסה מלאכותית של אותו חומר כי כשניתן להצביע על הבדלים כימיים כפי שעשתה שיר רז בדוגמה שהביאה אין מדובר באותו חומר). אם המחקר התייחס לתוספי התזונה הניתנים לקהל – בין אם הם טבעיים ובין אם לא אז הוא בוצע באופן נכון והאמירה שאם היו נחקרים חומרים אחרים – כאלה שאיש לא בדק (אולי מפני שכלל אינם מוצעים לקהל) היא חסרת משמעות.
ניתן לפרט יותר אבל אסתפק כרגע בדברים אלה