ריכוז פחמן 14 באטמוספירה הוכפל בשנות החמישים עקב ניסויים גרעיניים ומאז ירד, מדידת הריכוז בעין יכולה לסייע לדעת את גילו בדיוק רב
עדשת העין מכילה חלבונים שקופים המכונים קריסטאלינים (crystallins). הם ארוזים יחדיו בתבנית דחוסה ביותר ובצורה מסוימת שמאפשרת להם להתנהג כגבישים לכל דבר תוך העברת קרני אור דרך העדשה כך שנוכל לראות. החל מהשלב העוברי ועד גיל שנתיים של האדם התאים בעדשת-העין מייצרים את החלבונים הללו. אולם, ברגע שהבניה האורגנית הזו מסתיימת החלבונים הללו נשארים בעיקרם ללא שינוי לכל שארית החיים. עובדה זו מנוצלת ע"י החוקרים לשימוש מושכל בה.
כמות זעירה ביותר של אטומי פחמן-12(C-12) בתוך התרכובת פחמן דו-חמצני שבאוויר האטמוספרה מכילה שני נויטרונים נוספים ועל-כן אטומים מסוג זה מכונים פחמן-14 (C-14). איזוטופ זה אומנם רדיואקטיבי, אך הוא דועך באיטיות וללא כל סכנה לאדם לאטום חנקן. באטום זה, המופיע תדיר בטבע, אין כל סכנה לאדם, לצמחים או לבע"ח. בה בעת, פחמן הוא אחד מהיסודות האורגניים העיקריים, ובקביעות נכנס לשרשרת המזון ויוצא ממנה. נכון הוא הדבר גם עבור הכמות הזעירה של האטום הרדיואקטיבי המצוי באטמוספרה.
כל עוד בעל-החיים הוא חלק משרשרת המזון, כמות האיזוטופ בתאיו תישאר קבועה וזהה לריכוזו באטמוספרה. כאשר בעל-החי מת, לעומת זאת, כמות האיזוטופ שבו תדעך באיטיות במשך אלפי שנים תוך הפיכתו לאטום חנקן. עובדות אלו הינן הבסיס לשיטת פחמן-14, הידועה בשם תיארוך רדיו-פחמני, ואשר משמשת את המדענים לתארך ממצאים ביולוגיים וארכיאולוגים עד כדי שישים אלף שנים אחורה. מסיום מלחמת העולם הראשונה ועד שנות השישים המעצמות הגרעיניות בעולם ערכו ניסויים גרעיניים תוך פיצוץ מטענים בתוך האטמוספרה. פיצוצים אלו השפיעו על ריכוז היסודות הרדיואקטיביים באוויר ויצרו את התופעה המכונה ע"י המדענים "פעימת הפיצוץ של פחמן-14" (C-14 bomb pulse). מתחילת הפיצוץ הגרעיני הראשון ועד אשרור האמנה בדבר האיסור על ניסויים גרעיניים כמות הפחמן-14 באוויר הוכפלה.
משנת 1960 ואילך הכמות פחתה באיטיות לרמה הטבעית שלה. עלייה פתאומית זו מהרמה הרגילה הותירה את רישומה בשרשרת המזון ועל-כן גם בחלבוני הקריסטאלינים שבעין, אשר ספגו לתוכם את הריכוז המוגבר של האיזוטופ דרך מוצרי המזון. מאחר והחלבונים נותרים כפי שהם מרגע היווצרותם, הם בעצם משקפים את ריכוז האיזוטופ באטמוספרה בזמן יצירתם. תוך שימוש במאיץ חלקיקים גרעיני חזק יכולים כעת הפיסיקאים של אוניברסיטת ארהוס לקבוע את ריכוזו המדויק של האיזוטופ מתוך כמות זעירה של מיליגרם אחד בלבד של רקמת עדשת-העין ומכך לחשב את גילו של הנבדק.
ד"ר נילס ליננריופ, פרופסור חבר מהמחלקה למדעי הזיהוי הפלילי, פיתח את שיטת הזיהוי הזו בשיתוף פעולה עם המחלקה לפתולוגית העין והמחלקה לפיסיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת ארהוס, דנמרק. החוקר מסביר כי לשיטה ייתכנו שימושים נוספים: "כפי שנטען ע"י חוקרים אחרים, אנו סבורים כי שיטת התארוך-הפחמני של חלבונים ותרכובות אחרות בגוף האדם יכולה לספק כלי מחקרי חשוב בשאלות הנוגעות למועד היווצרותן והתחדשותן של רקמות מסוגים שונים," הוא מסביר. "השיטה, לדוגמה, יכולה להיות מיושמת עבור רקמות ותאים סרטניים. חישוב ריכוז האיזוטופ ברקמות אלו יוכל, אולי, לומר לנו מתי נוצרו הרקמות הסרטניות ולסייע בהבנת מנגנוני ההתפתחות של הסרטן."
