גבר גבר, בערך

פרופסור חיים ברייטברט חוקר את בעיית פוריות הגבר. בפרט הוא חוקר מקרים של אי פריון על רקע לא מוסבר, ומפתח ערכת בדיקה, שתנפה את המקרים בהם למרות הכל ניתן לסייע לטבע לעשות את שלו ולהמעיט בהתערבות מלאכותית ויקרה

כ-15% מהזוגות במדינות המערב סובלים כיום מאי פריון. זיהום אוויר, השפעת תרופות, חומרים משמרים וחומרי צבע במזון, הקרנות רפואיות ואחרות, וכמובן דחיית גיל הבאת הילדים לעולם במערב, הינם מהגורמים המוכרים בספרות הרפואית לאי פריון. במחצית מהמקרים, אומר פרופ' פרופ' חיים ברייטברט – דיקן הפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן החוקר את התחום מזה שלושים שנה, נובעת העקרות מבעיה אצל האישה, ושאר התקלות בפריון מקורם בגבר. לאחרונה התקבל מחקר שלו ושל פרופ' אריה רזיאל מבית החולים אסף הרופא להצגה בכנס בינלאומי של האיגוד האירופאי לפוריות ESHRE שיתקיים בסוף יוני בהולנד. הכנס נחשב לכנס היוקרתי בעולם בתחום פוריות הגבר.

מבין אותם זוגות שאינם יכולים להביא ילדים בשל בעיה אצל הגבר, ישנן הסובלים מבעיות שמקורן ידוע, כגון במקרים שבהם הגבר כמעט ואינו מייצר תאי זרע, במקרים כאלה משתמשים בשיטה יקרה שבמסגרתה מכניסים תא זרע בודד לתוך ביצית Intra cytoplasm sperm injection או בקיצור ICSI. אולם במקרים רבים, כ-15% ממקרי אי הפריון (15% מתוך 15% בכלל האוכלוסייה), מקור הבעיה אינו ידוע.

אחת מנקודות התורפה של תהליך ההפריה הינו תהליך המכונה קפסיטציה, או בעברית הכשרה. למרות מה שאנו רואים בסרטים המצוירים, תא זרע החודר למערכת הנקבית איננו מסוגל מיד להפרותה. הוא מגיע אמנם ליעדו במהירות, אך הוא חייב להמתין שם מספר שעות לפני שהוא מסוגל להיקשר לביצית, לחדור ולהפרות. במהלך שלוש שעות הוא עובר שינויים ביוכימיים במסגרת תהליך ההכשרה. פרופ' ברייטברט מעריך כי לפחות בחלק מהמקרים של אי פריון על רקע בלתי מוסבר, מקורם בשיבוש כלשהו בתהליך ההכשרה.

לאחר למעלה ממאה מאמרים מדעיים שפרסם ברייטברט לאורך השנים הוא איתר שני מרכיבים בתהליך ההכשרה אותם ניתן לבחון במעבדה, ושילוב שלהם מעיד על טיבה של ההכשרה.

המרכיב הראשון הוא פולימריזציה של אקטין. במסגרת התהליך, מונומרים של אקטין בתוך תא הזרע, הופכים לפולימרים שצורתם כצורת סיבים. לסיבים אלה, מסתבר, חלק חשוב בתהליך ההכשרה. המרכיב השני שאותו ניתן לבחון הוא התפתחות תנועה מעגלית של תא הזרע הקרויה בשם תנועה היפראקטיבית. תנועה זו מסייעת לתא הזרע לטפס בצינור הביצים ולהגיע אל הביצית. תא זרע שעבר את תהליך ההכשרה מסוגל להתקשר לביצית ולעבור תהליך המכונה ריאקציה אקרוזומאלית. בתהליך זה תא הזרע מקבל צורה של ראש חץ וכך מתאפשר לו לחדור לתוך הביצית ולהפרותה.

“לשמחתנו הגדולה, אנחנו יודעים לחקות במבחנה את תהליך הקפסיטציה וגם את הריאקציה האקרוזומאלית. ידע זה הוא המאפשר לנו לבצע הפריות מבחנה (IVF) וכן מאפשר לנו ללמוד על הביוכימיה של תהליך ההכשרה והראקציה האקרוזומלית.” אומר פרופ' ברייטברט. “השקפת העולם שלי היא שכדאי לנסות להתערב כמה שפחות ולכן שיטת הפריית המבחנה שבה מערבבים זרע וביציות בתוך מבחנה ונותנים לטבע לעשות את שלו (עד כמה שהתהליך מסובך מחוץ לרחם בלאו הכי). ואולם במקרים רבים רופאים מעדיפים ללכת ישר על ICSI, שם אין צורך בכלל לבצע את תהליך ההכשרה, כי ההפריה נעשית בהחדרה מכאנית של תא זרע בודד לביצית.”

אחת ההשערות היא שהויתור הזה נעשה מסיבות שאינן רפואיות כלל, אלא בין היתר בשל העובדה שמדובר בטיפול יקר בהרבה (בחו”ל הוא יכול להגיע ל-20 אלף דולר, בישראל עד שני ילדים הוא ניתן בחינם), ולמרפאות הפוריות יש ממנו רווח גדול יותר.

במצב אידיאלי היו הרופאים צריכים לעשות מעין ניסוי ותעייה, כלומר להפרות הפריה רגילה ואם התהליך אינו מביא להפריה, לנסות את שיטת ICSI. “ישנן מעבדות בעולם ש-95% מהפריות המבחנה שנעשות בהן הן בשיטת ICSI. לא סביר שמישהו שם בדק בכלל האם ניתן לבצע הליך IVF רגיל.” תוהה פרופ' ברייטברט.

פרופ' ברייטברט ואנשי צוותו פיתחו שיטה לדיאגנוסטיקה אשר בוחנת את תקינותו של תהליך ייצור סיבי האקטין, כסמן המעיד על קיומו של תהליך הכשרה תקין.

צוותו של ברייטברט בחן במעבדה כמה עשרות מקרים בהם נבדק המתאם בין יכולת ייצור סיבי האקטין, פיתוח התנועה ההיפראקטיבית ויכולת התאים לעבור את תהליך הריאקציה האקרוזומלית (שהם שלושת הפרמטרים הביוכימיים-מורפולוגיים של תהליך ההכשרה), לבין היכולת להפרות ביצית במבחנת IVF רגילה.

“גילינו קשר בין העדר הצלחת תהליך IVF ליצירה נמוכה של סיבי אקטין וליכולת נמוכה לפיתוח תנועה היפראקטיבית. שני פרמטרים אלה מאפשרים להגיע לניבוי של 100% בהצלחת תהליך ה-IVF. אם התהליך מנבא פחות מ-30% הצלחה כדאי ללכת ישר ל-ICSI. אם התוצאה טובה יותר, כלומר הסיכוי הוא שלמעלה מ-30% מהביציות יופרו, כדאי לנסות תחילה תהליך IVF רגיל.” כיום מקימה אוניברסיטת בר-אילן ביחד עם משקיע חברה שתמשיך בפיתוח המוצר ותהפוך אותו לערכה שתהיה זמינה בעתיד בכל מרפאת פוריות בעולם.

“השיטה שפיתחנו למעקב אחר סיבי אקטין היא שיטה חדשה יחסית. פרסמנו לראשונה את המאמר המדעי המתאר אותה בשנת 2003, והיא טרם פותחה לשיטה מעבדתית נוחה במעבדה של בית חולים. היא עובדת מצויין במעבדת מחקר אבל כדי שתתקבל בבתי החולים זו צריכה להיות שיטה קלה ונגישה. אנחנו מנסים לפתח ערכה שבתי החולים והמרפאות הקליניות יוכלו להשתמש בה לביצוע הבדיקה. כעת יש להמתין להשלמת הערכה, ולכך שבבתי החולים יעמדו על חשיבותה, כפי שהסברנו עד כה, אז נראה את הערכה בתפוצה גבוהה.” אומר ברייטברט.

לא רק מאבחנים – גם מטפלים

הידע המדעי שנצבר במעבדתו של פרופ' ברייטברט לא מסתכם רק באיבחון: “בעקבות העבודה הביוכימית שלנו הצלחנו להבין במידה מסוימת את התהליך של יצירת סיבי אקטין ואנחנו מציעים היום פתרון טיפולי לאותם גברים שתאי הזרע שלהם לא מסוגלים ליצור סיבי אקטין. הכוונה בסופו של דבר היא להגיע למצב שבו אותו גבר שנמצא בקבוצה הזו ייתן זרע לתוך מבחנה, שם התאים יעברו טיפול שיחקה את תהליך ההכשרה הטבעי, ואז הם פשוט יוזרקו בהזרעה מלאכותית לאשתו או שישמשו להפריה חוץ גופית כאשר ההזרעה המלאכותית לא מצליחה או כאשר יש בעיה עם האשה. כך גם ייחסך הצורך להוציא ביציות מגופה, תהליך שהוא כשלעצמו מאוד מסובך ומסוכן, וכמובן שייחסך הצורך בהשתלת העוברים, כאשר גם שם ההצלחה אינה גבוהה.

מדוע בעצם לא עושים היום בדיקה של יכולת ההכשרה?

פרופ' ברייטברט: “בשוק קיים כבר היום מכשיר למעקב אחר ההתפתחות של התנועה ההיפראקטיבית של תאי הזרע, ואולם הפרשנות של התוצאות אינה לגמרי פשוטה, התפיסה של המעבדות היא שבגלל שיטת ה-ICSI, אין צורך בכלל לבדוק את תהליך ההכשרה כי ניתן להחדיר ישירות את תא הזרע לביצית, אבל כאמור, כך מפספסים מקרים רבים שבהם בכלל ניתן להימנע מתהליכים קשים אלה.”

בנוסף, אומר פרופ' ברייטברט, ישנה בעיה בקביעת יכולת התאים לעבור ראקציה אקרוזומלית במבחנה בטכנולוגיות הקיימות, כמדד להתרחשות הכשרה. יש מתאם ברור בין יכולת תאי הזרע לעבור ראקציה אקרוזומלית מושרית לבין היכולת לעבור הכשרה, אולם במקרים רבים מתרחשת ריאקציה אקרוזומלית ספונטנית מוקדמת, לא ספציפית לפני הגעת תא הזרע לביצית, ותא זרע זה לא מסוגל לחדור ולהפרות את הביצית.בגלל ענין זה,השמוש בראקציה האקרוזומלית לא התקבל ככלי דיאגנוסטי יעיל.

אתה יכול קצת לספר על הפקולטה שאתה עומד בראשה?
פרופ' ברייטברט: “הפקולטה למדעי החיים נוסדה לפני כתשע שנים לאחר שהמחלקה למדעי החי נפרדה מהפקולטה למדעי הטבע והפכה להיות הפקולטה למדעי החיים. הפקולטה החדשה החליטה שהיא לא מתפצלת למחלקות. המבנה הזה התברר לנו במשך השנים כמבנה ומודל מצוין מכמה סיבות. ראשית, הדיקן וצוות שעובד לידו יכול להחליט על סדרי עדיפויות מבחינת קליטת מדענים חדשים, רכישת ציוד חדש, הקמת מעבדות וכל העניינים הקשורים לפיתוח הפקולטה. במבנה של מחלקות יש קצת בעיה של העברת תקן של מדען שפורש ממחלקה א' למחלקה ב' כאשר הצרכים של מחלקה ב' יותר חיוניים לקליטת מדען חדש . במצב הנוכחי הדיקן יכול לקלוט את אנשי המדע הטובים ביותר המציעים את עצמם להתקבל לפקולטה.”
“בפקולטה פועלות היום כ-40 קבוצות מחקר בנוסף לכ-10 קבוצות של פרופסורים אמריטוס, שמקבלים מעבדות וממשיכים לבצע מחקר. אנחנו נמצאים עכשיו בתנופת קליטה אדירה של חוקרים חדשים. לפני ארבע שנים החליטה הנהלת האוניברסיטה לתת לנו 24 תקנים חדשים. עד עכשיו איישנו 11 מהם. התקנים הללו מאפשרים לנו לקלוט מדענים מעולים שחוזרים בעיקר מארה”ב לאחר פוסט דוקוטרט שביצעו בהצלחה באוניברסיטה יוקרתית שם. בפקולטה לומדים כאלף תלמידים לתואר ראשון, 200 תלמידים לתואר שני וכ-150 תלמידים לתואר שלישי. המשמעות היא שעומס ההנחיה של חברי הסגל שלנו הוא גדול מאוד, בסביבות 8 תלמידי מחקר לחבר סגל.
לפקולטה שתי תוכניות עיקריות לתואר ראשון – ביוטכנולוגיה וביולוגיה מורחב וכן שתי תוכניות יוקרתיות: ביולוגיה חישובית וביופיסיקה בהן לומדים 20-25 תלמידים בכל תכנית בשנה. באשר לתארים המתקדמים, כל התלמידים מבצעים עבודות מחקר, ורוב תלמידי התואר השלישי מקבלים מלגת נשיא, השאר מקבלים מלגות מהפקולטה, דבר המחייב את כל המילגאים להקדיש את כל זמנם ללימודים ומחקר.

רופא אבל בן אדם
פרופ' ברייטברט חבר בצוות העונה על הקול הקורא שהוציאה המועצה להשכלה גבוהה באשר להקמת בית הספר החדש לרפואה שעומד לקום בצפת. ברייטברט עובד על התחום האקדמי של בית הספר המוצע בצוותא עם פרופ' רן טור-כספא, מנהל מחלקה פנימית ד' וראש מכון הכבד בביילינסון, המיועד להיות דיקן בית הספר לכשיקום, אם וכאשר, כמובן בר-אילן תהיה זו שתזכה.
“אנו מפתחים גישות חדשות להוראה ולמבנה בית הספר, שיביאו אותנו לתוצר העתידי החשוב ביותר של בית הספר – הרופא כפי שנרצה לראות ואתו. אדם שיהיה מקצוען מחד אך גם שתהיה לו גישה לחולה. בין היתר נעודד לימוד בקבוצות כך שהיחס לחברים יהיה מרכיב אינטגראלי במהלך הלימודים, אנו גם נבחר את המועמדים בהתאם לתכונה זו. באשר למצוינות – אנו נמצאים בקשרי מדע עם כמה מהאוניברסיטאות הטובות בעולם שהביעו נכונות לסייע.”
“בנוסף, אנו רואים את בית הספר לרפואה כאמצעי לשפר ולפתח את הרפואה בצפון ואנו מקדמים את הדרישה לשידרוג בתי החולים כך שיוכלו לתת רפואה טובה יותר, לרבות הכנסת מיכשור חדש, גיוס רופאים טובים, לרבות החזרת רופאים ישראלים ארצה, וכמובן לשפר את השירות באיזור שבו רגישות גבוהה ליחסי יהודים-ערבים.”

אמצעי מניעה לגבר

במקביל לפיתוח הערכה לבחינת פוריות הגבר, עוסק פרופ' ברייטברט גם בפעולה ההופכית לכאורה – פיתוח אמצעי מניעה לגבר בדמות גלולה. “אם מבעיות עקרות סובלים כ-15% מהזוגות, הצורך במניעת הריונות לא רצויים הוא שאיפתם של שאר 85% מהאוכלוסיה, אומר ברייטברט.

כידוע עדין לא קיים בעולם אמצעי מניעה יעיל לגבר ולכן יש חשיבות עליונה לפתח גלולה לגבר.

במעבדה שלנו פותח אמצעי כזה שעובד ביעילות גבוהה בעכברים זכרים. העכברים העקרים התנהגו בצורה נורמלית וחזרו להיות פוריים לאחר הפסקת הטיפול.

טיפול שכלל שני מינונים של ה”גלולה” במשך יומיים, גרם לעקרות במשך חודש עד 3 חודשים כתלות בכמות הגלולה שניתנה לעכבר. בנוסף לתועלת שלה לבני אדם, פיתוח גלולה מסוג זה יאפשר לעקר גם בעלי חיים במקום הסירוס שנעשה היום.

מחקרים אלה נמצאים בשלב מוקדם יותר של פיתוח וגם הם מבוססים על התובנה שהתקבלה מהמחקר בתחום פוריות הגבר.

הכתבה התפרסמה בגלילאו ובמגזין חידושים של אוניברסיטת בר-אילן