אירוע נדיר של היפוך סיבית במחשב הטיסה של A320 בטיסת ג’ט בלו הוביל לגל עולמי של עדכוני חירום ותיקוני חומרה במשפחת A320, ומחדד את פגיעות המיקרו־שבבים לקרינה קוסמית בגובה רב
מה שנראה בתחילה כמו תקלה נקודתית בטיסה מסחרית הפך בתוך שבועות לאחד מגלי ההשבתה הגדולים שידעה התעופה האזרחית. מטוס איירבוס A320 של חברת ג’ט בלו, שטס ב־30 באוקטובר 2025 מקנקון לניוארק, נקלע לפתע לצלילה חדה ולא מתוכננת. הטייסים דיווחו למגדל הפיקוח שהם זקוקים לצוותים רפואיים בנחיתה, לאחר שלפחות שלושה נוסעים נפגעו בראש, ובסך הכול כ־15 בני אדם הועברו לבית חולים כשנאלצו לנחות נחיתת חירום בפלורידה.
חקירה ראשונית באיירבוס העלתה כי מקור האירוע הוא תקלה במחשב הטיסה השולט בחלקים נעים בכנפיים ובזנב – מערכת ה־ELAC. אלא שהגורם לתקלה הזו לא היה שבר מכני או שגיאת תוכנה רגילה, אלא תופעה פיזיקלית חמקמקה: היפוך סיבית (bit flip) שנגרם מקרינה קוסמית.
היפוך סיבית הוא שינוי מקרי של ביט בודד בזיכרון או במעגל לוגי – מעבר מ־0 ל־1 או להפך – כתוצאה מפגיעת חלקיק תת־אטומי עתיר אנרגיה בנקודה רגישה בשבב. ברוב המקרים, שגיאה כזו תתוקן אוטומטית או תישאר חסרת משמעות. אבל במערכות קריטיות כמו מחשבי טיסה, שינוי יחיד בביט יכול להספיק כדי לדחוף את המערכת למסלול פעולה שלא תוכנן מראש.
מאחר שמטוסים טסים בגובה רב, הם חשופים לזרם גבוה יותר של נויטרונים מהירים הנוצרים בהתנגשויות של קרניים קוסמיות עם האטמוספרה. ככל שהמיקרו־שבבים נעשים קטנים וצפופים יותר, רמת האנרגיה הדרושה כדי “להפיל” ביט בודד הולכת וקטנה – ולכן גדלה הרגישות של החומרה לתופעות כאלה, גם אם הסיכון הכולל לכל רכיב בודד עדיין נמוך מאוד.
האירוע בטיסת ג’טבלו הוביל את איירבוס לבחון מחדש את כל משפחת מחשבי הטיסה בדגמי A320, A319 ו־A321. המסקנה הייתה חד־משמעית: קיימת אפשרות נדירה אך ממשית לכך שהיפוך סיבית במחשב בקרת ההיגוי יגרום לשינוי גובה או גלגול שאינם בהתאם לפקודות הטייס. בסוכנויות הרגולציה לא חיכו: סוכנות הבטיחות האווירית האירופית (EASA) ומנהל התעופה האמריקני (FAA) פרסמו הנחיות כשירות־אוויר חירומיות, שחייבו את החברות לבצע עדכוני תוכנה מיידיים בכל המטוסים הרלוונטיים, ובכ־900 מהם גם להחליף את מחשב ההיגוי עצמו.
התוצאה הייתה השבתה חסרת תקדים בהיקפה: יותר מ־6,000 מטוסי איירבוס ברחבי העולם נדרשו לצאת משירות לזמן קצר, חלקם לכמה שעות וחלקם לזמן ארוך יותר. זה קרה בדיוק בסוף השבוע שלאחר חג ההודיה בארה״ב – אחד מעומסי הטיסה הגדולים בשנה – וגרם לגל של ביטולים, דחיות והחלפות מטוסים בכל היבשות.
איירבוס מסבירה שהפתרון הראשוני הוא בעיקר תוכנתי: עדכון המוסיף מנגנון רענון מהיר לפרמטרים רגישים במחשב הטיסה. הרעיון הוא שאם מתרחש היפוך סיבית, הערך התקין “נכתב מחדש” לפני שהשגיאה מספיקה להשפיע על פקודות ההיגוי. במקביל, בחלק מדגמי ה־A320 מוחלפים רכיבי חומרה שנמצאו רגישים יותר לשיבושים מקרינה.
קרניים קוסמיות רגילות, לא התפרצות שמש
החברה ייחסה את האירוע ל"קרינה סולארית עזה" ביום הטיסה, אך מדעני “מזג אוויר חללי” מציינים שב־30 באוקטובר 2025 לא נרשמו נתוני קרינה חריגים במיוחד מהשמש. ימים לאחר מכן, ב־11 בנובמבר, אכן נמדדה אחת ההתפרצויות הסולאריות החזקות זה כשני עשורים – כולל עלייה חדה פי עשרה ברמת הקרינה שנמדדה בבלוני מזג־אוויר ובמטוסים מעל בריטניה – אבל האירוע הזה התרחש כמעט שבועיים אחרי טיסת ג’טבלו. לכן, ההסבר הסביר יותר הוא היפוך סיבית שנגרם מקרניים קוסמיות “רגילות” המגיעות מהגלקסיה, ולא מאירוע סולארי נקודתי.
מבחינה סטטיסטית, אירועים כאלה נדירים מאוד. בתעשיית החלל הם מוכרים היטב: לוויינים וחלליות מצוידים מזה שנים באמצעי הגנה מיוחדים – החל בזיכרונות עם תיקון שגיאות (ECC) ועד יתירות של כמה מחשבים שמצביעים “ברוב קולות” על ערך הנתונים. בעולם התעופה, לעומת זאת, חלק מהתקנים לחסינות קרינה עדיין אינם מחייבים, ויישומם תלוי בייצרן ובחברה המפעילה. המקרה של משפחת ה־A320 צפוי להאיץ כעת את האימוץ של תקנים מחמירים יותר גם במערכות אוויוניקה אזרחיות.
ברקע, המגמה כללית: יותר ויותר מערכות תחבורה, תעשייה ורפואה – ממכוניות חשמליות ועד ציוד רפואי רגיש – נשענות על אלקטרוניקה זעירה ברמת צפיפות גבוהה. המשמעות היא שלא רק מטוסים מושפעים מקרינה קוסמית, אלא כל עולם המיקרו־שבבים. מה שנראה כ"תקלת מחשב" אקראית יכול להיות, למעשה, החתימה העדינה של חלקיק תת־אטומי שהגיע מסופרנובה רחוקה, עבר מסע של אלפי שנים – וסיים את דרכו בביט אחד בזיכרון.
לנוסעים עצמם, יש שתי נקודות חשובות: ראשית, אירועי היפוך סיבית שגורמים להפרעה ממשית בטיסה נדירים מאוד ביחס למספר העצום של טיסות שמתבצעות מדי יום. שנית, מערכת הרגולציה והיצרנים הראו כאן רמת זהירות גבוהה – השבתה רחבה, עדכונים מיידיים ובחינה מחודשת של תכן המערכות. בטווח הקצר זה אולי יוצר אי-נוחות ולילה על כיסאות בשדה התעופה, אבל בטווח הארוך זה בדיוק האופן שבו בטיחות האוויר ממשיכה להשתפר: בכל פעם שאירוע נדיר כזה מתגלה, התעשייה לומדת ממנו, סוגרת את הפער – ומכינה את עצמה לעידן שבו עוד ועוד החלטות קריטיות מתקבלות בתוך שבב סיליקון אחד, הרחק מעל העננים.
עוד בנושא באתר הידען:
