כיצד הפכה נהרדעא לעיר ואם ליהודי בבל, ומה בין שמואל האמורא, האסטרונומיה הבבלית, זיגורת קדומה וכוכבי שביט מסתוריים
למען הסדר הטוב וההיסטוריה האישית שלי אציין בהדגשה כי הנושא הנידון – נהרדעא, שמואל ואסטרונומיה – נידון אך לא בהרחבה, לא בהבלטה יתירה ואפילו לא ככותרת פרק כלשהו בעבודת המחקר שלי לפני שנים רבות, דהיינו ב־1972, תחת הדרכתו של הפרופ' שמואל ספראי המנוח, שהנחה אותי בעבודת המוסמך, המסטר שלי, שכותרתה – "נהרדעא – עיר־ואם בבבל בתקופת המשנה והתלמוד", שהוגשה והתקבלה בהצטיינות באותה השנה.
מני אז העליתי במחקרי מתחום בית שני, המשנה והתלמוד, עשרות רבות ביותר של מאמרים שפורסמו בארץ ובחו"ל, ובפרט באתר "הידען" הישראלי.
יהא מאמרי זה בחזקת הכרת תודה לפרופ' ספראי המנוח, שממנו שאבתי מוטיבציה עצומה לבדיקת ולבחינת תולדות עם ישראל בזמן הקדום, ויהיה זה בחזקת הקדשה עמוקה לפרופ' הנ"ל ונר לזכרו.
נהרדעא היתה עיר ואם ליהודי בבל, תחת הנהגתו של שמואל (257–165 לספירה לערך). שמואל, מעבר להיותו מייסד ישיבת נהרדעא וקהילתה, כיהן כמנהיג והיה רב בתוארו, והשתייך למשפחת הכהונה הישראלית הקדומה. כמו כן נודע שמואל כרופא וכאסטרונום, שהביא את קהילתו להיות מרכז חשוב ליהודי בבל, במקביל לישיבות סורא, פומבדיתא ומחוזא. ברשימתי זו אציג במיוחד את פועלו וחשיבותו של שמואל בתחום האסטרונומיה.
אציין בנקודה זו, שלא בכדי אין שמואל מוגדר לא כרב ולא כרבי, קרי, כמנהיג ארצישראלי בסנהדרין, נוכח כל האמוראים שקדמו לו, שחיו בתקופתו וממנה והלאה. וזאת יש להדגיש אפריורית כי התקיימה הפרדה ברורה בין חכמים מארץ ישראל שהתכנו בשם "רבי" לבין חכמים בבליים שנאלצו לשאת את הכינוי "רב" לפני, וכקידומת לשמם. הנחייה, נוהג זה, התקיים בכדי להבדיל בין … לבין … והיתה בו האדרה מחד והקטנה, צמצום מאידך, ואולי אף כמיגדר נחיתותי משהו. ולא בכדי שהוראה והנחיה זו מקורה היה בסנהדרין הארצישראלית ולא באף ישיבה בבלית למשל.
יוצא מן הכלל היה כאמור שמואל, מנהיגה של קהילת נהרדעא, לא רבי ולא רב, דווקא כדי להבליט את ייחודו במובן החיובי ביותר. זאת ועוד, אביו נקרא במקורות בשם "אבא בר אבא, אבוה דשמואל" ולא בשם אחר, כנוהג משפחתי מקודש שהתנהל במהלך מאות בשנים ונקלט לימים בחברה המוסלמית עד ימינו אנו.
כמו־כן, לטעמי, השם שמואל שהיה נדיר ביותר בתקופה הבתר־מקראית, התנאית, התלמודית והמדרשית, סימל מין האצלת שם וייחודיותו ובפרט שמקומו ומעמדו של שמואל המקראי הנביא, ללא ספק הקרינה על דמות כמו שמואל הנהרדעאי. ובל נשכח כמובן שמשפחתו נמנתה על מעמד הכהונה המכובד.
כאמור, קודם לראשית הנהגתו של שמואל בקהילת נהרדעא, דהיינו לערך משנת 200 לספירה ואילך, נודעו אך מספר קטן של אירועים משמעותיים המתוארכים בסולם חשיבותה של נהרדעא. נתחיל במרד האחים היהודים חסינאי וחנילאי (אודותם פרסמתי מאמר ב"הידען") בין השנים 10 לספירה לשנת 30 לספירה באזור נהרדעא. לענייננו זה, המרד הנידון, הגם שנמשך 20 שנה, אינו חושף – כך מחיבורו של יוסף בן מתתיהו – פרטים על הקהילה היהודית בנהרדעא, וזאת, כך דומה, בשל התעסקותו בנושא המרידה הנ"ל. עם זאת נוכל להסיק ממרכזיותה של נהרדעא דאז ועצם היותה מרכז לגביית כספי התרומות למקדש שבירושלים ושיגורם לשם, כי ניתן להעריך שבאותן שנים היתה נהרדעא בהחלט עיר־ואם ליהודי מרכז/דרום הנהרות פרת וחידקל, ומכאן, כך דומה, היתה מין ספקטרום לגודל אוכלוסייתה.
נמשיך אחר כך לימי רבי עקיבא ש"ירד" לנהרדעא, כך על פי המקורות, בכדי לעבר את השנה בשל אירועים ביטחוניים חמורים שארעו ביהודה קודם למרד בן כוסבה (132 לספירה). רבי עקיבא פגש שם את "נחמיה איש בית דלי", ללמדנו על מיעוט מדהים של אוכלוסיה יהודית בנהרדעא אותו זמן. ירידתו זו של רבי עקיבא לצורך עיבור השנה עשויה אולי להתקשר לחישוב עיבור השנה וקידוש החודש, כמובן בהקשר לאביזרי החישוב – כך דומה – שאולי־אולי נמצאו בנהרדעא, ועל כך בהמשך הדברים.
בימי הנשיא רבן גמליאל, כנראה בעשור השני של המאה השנייה לספירה ובהוראתו, נשלח רבי חנניה בן אחי רבי יהושע לנהרדעא בבחינת הגלייה בשל מוזרות התנהגותו בארץ ישראל, אולי בבחינת גזירת גלות. בכל מקרה, כך דומה, נחשבה נהרדעא כמין ארץ גזירה מבחינת המרכז הארצישראלי דאז, קרי ביבנה.
לקראת שלהי המאה השנייה לספירה נזכר רב שילא שכיהן כ"ראש סידרא" בנהרדעא, ושוב בנסיבות מסתוריות משהו. האם גם אז כ"ארץ גלות"? מי יודע? והנה־הנה חל מין מהפך לקראת ראשית המאה השלישית לספירה בהנהגתו של שמואל, מי שעתיד להפוך את נהרדעא לעיר־ואם בבבל, וכל השאר … היסטוריה …
עד כה סקרנו "על קצה המזלג" את תמצית קורות יהדות נהרדעא, דהיינו מי היתה איפוא נהרדעא ומה היתה בהקשר הבתר־יהודי מאז ימי קדם.
בסעיפים הבאים, בזיקה לאמירתו המפורסמת של שמואל, המנהיג הנהרדעאי, אותה ננתח בהרחבה בהמשך – קרי: "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי נהרדעא…" (ברכות נ"ח ע"ב) – בהקשר כמובן למדע האסטרונומיה ובזיקה אישית לשמואל, כזו שיש בה ללא ספק הגזמה רבתי. וכן נפתח כמובן את ההבהרה הבסיסית שעמדה, כך דומה, מאחורי אמרתו הנ"ל של שמואל בהקשר האסטרונומי משהו, ותחילה אצביע על מיקומה הגיאוגרפי של נהרדעא הכרוך בכך.
ובכן, את נהרדעא יש לזהות לדעתי עם העיר Sippar, או בשמה העכשווי אבו חאבה. בזיקתה אנו שומעים עדויות על האסטרונומיה הבבלית ועל התמצאותם של הבבלים בסוגיית חכמת התכונה. וזאת נוכל לראות על פי ממצאי הלוחות האסטרונומיים שנתגלו שם – כלומר בעיר זו, בסיפאר – ומתוכם עדים אנו לתצוגה של מפות העוסקות בחקר הקוסמוס, ובעיקר בחמשת הכוכבים הבאים לידי ביטוי בלוחות: מרקורי, ונוס, מרס, יופיטר וסאטורן. וכן מבחינים על פי הלוחות הללו באותות של הזודיאק, כלומר שם נוסף לגלגל המזלות – דימוי ציורי לרצועה דמיונית בשמיים ובה תריסר "מזלות", שהם תריסר קבוצות כוכבים, בד בבד עם רשימה לא מבוטלת של כוכבי השבת.
יודגש בהקשר זה כי תפקיד האסטרונום הקדום בא לידי ביטוי וגילוי בקביעת הלוח השנתי, על פי בדיקת מסלול הירח ולהודיע למלך על כך – כאשר הופיע הירח במילואו.
יצוין כי שמות החודשים הללו היו שונים מהשמות העבריים. עם זאת מראשית השושלת הבבלית, דהיינו אי־שם בשנת 626 לפנה"ס, שמותיהם היו דומים לאלו העבריים, מה שאולי עשוי להצביע על איזושהי אינטראקציה יזומה או סתמית בנידון. ואם נאמר על שמואל כי עסק במידה מסוימת בנבכי התכונה באותו מקום בו שלטו אי־אז הבבלים, יש בוודאי קשר בין הדברים. כלומר, שמא השתמש שמואל בלוחות שמצא או במקומות הנוחים לתוכני הקוסמוס דאז, כמרומז בתלמוד הבבלי (חולין צ"ה ע"ב). מה עוד שהן הלוח העברי והן הלוח הבבלי־פרסי היו מבוססים על הירח.
כן יש לציין כי היות שסיפאר היתה עיר עתיקה עוד מתקופת אכד, יש לשער כי מצאו המתיישבים היהודים הראשונים בנהרדעא מקום נוח להתגדר בו, קרי ליצור מין קו ליניארי בין … לבין ….
עובדה נוספת שיש בה כדי לתמוך בהתעסקות שמואל בנושא התכונה, האסטרונומיה, ואולי־אולי נוצר איזשהו קשר בין כל נושאי האסטרונומיה, היתה קביעת החודשים וההתעסקות בנושא העיבור, וכל זאת בזיקה לפיתוח תחום האסטרונומיה אצל הבבלים. ואולי, כמין ראיה תומכת, נזכיר שוב את ירידתו של רבי עקיבא לנהרדעא לעבר שם את השנה בזיקה לחישוב המתמטי־האסטרונומי?! וכן תודגש עובדת הימצאות ה"אנדרטה" בעיר (עבודה זרה מ"א ע"א) הכרוכה כנראה בנושא האסטרונומיה. וזאת נוכל להקביל לאמור, כי העיר העתיקה – סיפאר – הורכבה משני מחוזות: סיפאר של אל השמש וסיפאר של האלה אנוניתום, ואין להימנע מהשערה כי שרדו כמה מפסלי האלים הללו, או לפחות אחד מהם בתקופתו של שמואל, וזו למעשה היתה ה"אנדרטה" הנזכרת למעלה.
ואולי־אולי ניתן לשער כי שמואל הקל לא במעט על המושג של "עכו"ם" דהיינו עבודת כוכבים ומזלות, וידע להבחין – "לטובת המדע" – בין פסילים ממש לבין תיאוריות ואף לבין שרידים ארכיאולוגיים שיש בהם כדי להצביע על מושגים מדעיים. ובל נשכח שמדובר על מרכז המרכזים של המדע הקדמון באותו אזור בין הפרת לחידקל.
עדות נוספת לחיזוק הזהות בין נהרדעא לבין סיפאר נעוצה במצב הטופוגרפי. כלומר, על פי מפה היסטורית־טופוגרפית רואים אנו כי סיפאר שכנה במקום טופוגרפי גבוה. ומול זאת נמצאנו למדים בתלמוד הבבלי כי נהרדעא שכנה במקום גבוה יחסית (חולין נ"ו ע"א וסוכה כ"א ע"א). ואולי גובהה של זו עשוי להתקשר לתצפיות אסטרונומיות שהתקיימו שם ושחלקן, אולי, נקשר לעצם זיקתו של שמואל לתחום חקר גרמי השמיים.
כן נאמר כי סיפאר שימשה כמבצר איתן שפיקד עליו עוד מושל בתקופת חמורבי. ואותו מקור מדגיש את מציאותו של זיגוראט בגובה של שמונה מטר ובסיסו היה ריבוע של ארבעים מטר "על" ארבעים מטר, שניצב על כן איתן והוקדש לאל השמש. ואולי אף הוא היה מקושר באופן כלשהו להיבטי הצפייה האסטרונומית שהתחבבו, כך דומה, על שמואל.
ושמא אף מקור שם העיר – נהרדעא – אולי בבחינת דעת וידע, ואולי בהקשר למחקר, כזה הנידון במאמרנו זה?
זאת ועוד, אולי הזיקה בכלל בין נהרדעא לבין ההיבטים האסטרונומיים שהיו כרוכים, כך דומה, בתיאוריות ובתפיסות אליליות, עשויה להתבאר ולהתבהר על רקע מבנים שנחשפו בעיר כגון ה"אנדרטא", ה"בי נצרפי" כבית עכו"ם, שהיו מייחדים לו עץ תמר (ע"ז מ"ח ע"א), שמא בהקשר תוכני־אסטרונומי?!
יצוין בהקשר הנ"ל כי ראשוני המתיישבים הקדמונים באזור המדובר, קרי השומרים, שהגיעו לדרום מסופוטמיה כבר באלף הרביעי לפנה"ס, והמצאותיהם המדעיות היו לשם דבר בהיסטוריה – ובכללן המצאת הגלגל מזה וחקרי לוח השנה מזה, ובכללו כל רעיון עיבור השנה והחישובים האסטרונומיים הנלווים. אם כן, אין להוציא איפוא מכלל אפשרות שהתעסקותו של שמואל בתחום האסטרונומיה היתה פועל יוצא כלשהו מן הנ"ל, ולא נתפלא איפוא למשפט המצוטט מפיו, כזה שנבחן אותו בהמשך הדברים: "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי נהרדעא, לבר (לבד מ… מחוץ ל…) מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו (מי הוא? מה טיבו?)" (ברכות נ"ח ע"ב). משפט שמחזיק אליגוריה עמוקה מחד והשתאות מדעית מאידך.
רוצה לומר שלשמואל היה ידע לא קטן באסטרונומיה. הלה התפרסם גם כרופא, ובכלל ידוע כי נוצר איזשהו קשר קדום בין מקצוע הרפואה והאסטרונומיה בכלל בקרב מלומדים בעידן הקדום. שמואל נודע אף כחוקר בתחום הרפואה והרוקחות (שבת צ' ע"א) ובכל מקרה היה בעל ידע מופלא בתחום הרפואה, מה שניתן להגדירו ממש כאיש מדע.
נרחיב איפוא ברשותכם ונוסיף מעט פרטים על זיקתו של שמואל לנושאים האסטרונומיים ובעיקר, כפי שנראה בהמשך, על אודות אותו "כוכב שביט". וזאת, מעבר ל"תשתית" האסטרונומית שבבסיס הווייתה של העיר נהרדעא. ובכן, קיימת כאן ללא ספק הפרזה אישית, אלא שיש באמירה הנ"ל ("… נהירין לי …") דווקא על מה שיסמוך "גיבורנו" זה. וזאת מעבר לנתונים הגיאו־טופוגרפיים של נהרדעא; מעבר להיותה שריד של תרבות קדומה מאד, אסטרונומית משהו. נוסיף לכך את תכונותיו וסגולותיו של מנהיג נהרדעא ומורה ההלכה: מעבר להיותו בעל שאר רוח ובינה, היה גם רופא ואיש מדע ובפרט אסטרונום, שכנראה ינק דיסציפלינה זו מאבות אבותיו שבבבל הקדומה. ובהדגשה נאמר כבר עכשיו כי תכונותיו המדעיות, ופרי ענוונותו, מיד פורסות מין "מגבלה אישית" ברורה המתבטאת בתעלומת כוכבי השביט ששמואל התקשה לפצחה.
נחזור איפוא למשפטו הקלאסי הנ"ל של שמואל, דהיינו: "מאי זיקין? אמר שמואל: נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו" (ברכות נ"ח ע"ב).
משפט קלאסי זה של שמואל נידון בפיו כמדען הדן במהותו של השביט, כשהוא מגדיר מלכתחילה את הקשר הראשוני, המדעי, בין השביט לבין המונח "זיקין"/"זיקים".
המשפט נפתח כאמור במילה, במונח "זיקין", דהיינו ניצוצות אש, שביב, הברקה וכדומה – כאומר: באתי לצלול אל תוך משמעות הביטוי "זיקין" בהקשר לגרם השמימי הנקרא בשם "שביט".
ובכן מהו שביט? שביט הינו גוף שמימי קטן הדומה לאסטרואיד אך מורכב בעיקר מקרח. השביטים נעים סביב השמש במסלולים אליפטיים, כך שמרחקם מהשמש יכול לנוע בין מיליוני קילומטרים בודדים עד למיליארדי קילומטרים. יצוין כי מקור המילה "שביט" הוא מן היוונית "קומה" (חולם מלא וצירה), שפירושו "שיער", בבחינת תיאור חזותי של התופעה הקוסמית הכרוכה בתופעת השביט, ששובלו דמוי מצבור של שערות.
כמו כן יודגש כי בעבר לא ידעו בני אדם את מקורם של כוכבי השביט ולכן הופעתו הפתאומית של השביט והיעלמותו המהירה הטילו אימה על האדם ונחשבו לאות מבשר רעות. ודווקא חוקרי התופעות האסטרונומיות, כגון שמואל – כאמור כאיש מדע – עשויים היו להבהיר תופעה זו על בסיס מדעי, מדעי דאז, ומתוך כך לדחות כל אינטרפרטציה אל־טבעית ועל־טבעית, ולהסבירה בכלים מדעיים דאז.
אם כן, השם העברי שניתן לגופים שמימיים אלה, כנראה בשל הדמיון שמצאו חז"ל בין ה"זנב הארוך" שלהם לענף דק שנקרא בעברית מקראית ובלשון חז"ל "שבט", ואולי, לדעתי, כשוט המורכב מחוטים, משערות, מזנב של בעלי חיים; זנב זה מכיל גזים ואבק המדמים ויזואלית "שיער שמימי".
ובכל מקרה, חז"ל, שהוקסמו ונשתאו נוכח התופעה הנ"ל, בקשו לדון – כנהוג וכמצופה – באותו גרם שמימי, קרי ה"שביט". ואכן, בהמשך הטקסט דנו החכמים בינם לבין עצמם בדבר הדימוי הוויזואלי של "זנב השביט" – אולי "עוקצא דעקרבא דמנח בנהר דינור…" – כלומר כעוקץ העקרב, ואולי ככנפיים, כ"זנב טלה". וממש בהמשך (ברכות נ"ט ע"א) – מובא הטקסט האגדי/הוויזואלי כדלקמן: "… שבשעה שהקב"ה ביקש להביא מבול לעולם, נטל שני כוכבים מכימא (הוא ה'קומה' ביוונית) והביא מבול לעולם. וכשביקש לסותמה נטל שני כוכבים מעיש (דימוי מיתולוגי כלשהו. אולי דימוי של מין עש – תולעת משי – שהפקעת שלה עשויה חוטים־חוטים?) וסתמה".
באותו מקור (ברכות נ"ח ע"ב) ביקש התלמוד להבהיר את המושג "כימא": "מאי כימה? אמר (שאל, אולי כפתיחה להסבר) שמואל – כמאה כוכבי(ם). אמרי לה (יש אומרים:) דמכנפי (שהם מקובצים וסמוכים זה לזה ככנפיים דמיוניות), ואמרי (יש האומרים, המסבירים, המבארים) לה דמבדרין (היינו כמפוזרים, כמתבזרים)".
"כימה" ו"כסיל" – את הכימה ייחסו למזל עקרב ואולי "טלה". ויש הטוענים כי גם "כסיל" זהה לנ"ל. החכמים טענו כי כימה וכסיל הם שני כוכבים מקבילים המאזנים זה את זה. רוב המפרשים טוענים כי יש לזהות את ה"כימה" כצביר הפליאדות – "זנב הטלה", ומכאן אולי ההקשר הוויזואלי בין מראה השביט לבין פקעת חוטים, עוקצים, שובלים וכדומה. כך או כך התופעה ה"שביטית" בהחלט ריתקה את הקדמונים ובפרט, לענייננו זה, את שמואל הנהרדעאי שנחשב דאז כאסטרונום.
ושוב, שמואל התעסק בחשבון העיבור והגה רעיון להתקין לוח חישוב לעיבור השנים ולקביעת מועדים למספר שנים מראש (חולין צ"ה ע"ב). בשל ניסיון זה טפלו על שמואל כי נגרם האסון לבנותיו (ירושלמי כתובות ב', ו). קטע זה עשוי להמחיש, מעבר לאומץ לבו המדעי של שמואל ולחתירתו אחר האמת המדעית – לא נרתע מהתמודדות, מחד, עם תופעות טבע שיש להסבירן במישור המדעי; ומאידך עמד באומץ לב להגן על התיאוריות שלו ולא נרתע, אף שביקשו לפגוע, כנקמה פרימיטיבית דאז, בבני משפחתו האהובה, ולעמוד על האמונה בניצחון המדע ותופעותיו השונות.
ונסיים באווירה מעשית משהו: שמואל הנהרדעאי דן בענייני התכונה, האסטרונומיה, גם כאמצעי עזר לפתרון בעיות הלכתיות טהורות – ולא רק בבחינת עיסוק תיאורטי גרידא, אלא גם בבחינת מקצוע רב־חשיבות מבחינות שונות.
זאת ועוד, שמואל קבע שאין התורה נמצאת באסטרולוגיה. על כן העידו בו חכמים: הרי אתה בעצמך אסטרולוג?! השיב להם שמואל: "לא הייתי מביט באיסטרולוגיה (כך הכיתוב) אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה. אימתי? כשהייתי נכנס לבית המים". הרי לנו תשובה מוחצת, צינית, אולי גסה משהו, על מנת להדוף באומץ רב כל מיני תיאוריות שונות ומשונות בתחום עיסוקיו של שמואל. ואולי, כמין חיזוק תוספתי לנ"ל, נציין כי בעבר לא ידעו בני האדם את מקורם של כוכבי השביט ולכן הופעתו הפתאומית של השביט והיעלמותו המהירה הטילה אימה רבה על האדם ונחשבו לאות מבשר רעות – ושמואל כחוקר וכרופא ידע היטב לדחות על הסף אמונות פסולות כגון אלה.
