מסגרת מתודולוגית חדשה בוחנת אילו מרכיבי קול מושכים קשב; ניסויי שדה בשפני סלע הראו ש־wails בראש השיר מגבירות את שיעור התגובה ונשמרות היטב בשידור למרחקים בינוניים
קשה להיות קשובים לכל המידע שסביבנו; אנו נדרשים להתמקד באותות או בערוצי חישה מסוימים כדי לקלוט פרטים. לכן בתקשורת אנושית נעזרים לעיתים קרובות באותות פתיחה—למשל לקרוא “היי” לפני שפונים לאדם אחר, או להשמיע צליל פעמון לפני הכרזות בתחנות רכבת ובשדות תעופה.
רכיבי פתיחה כאלה קיימים גם אצל בעלי-חיים—אותות שתפקידם העיקרי הוא למשוך את תשומת ליבם של בני אותו המין למה שעומד להיאמר מיד אחריהם.
״כבעל-חיים זה אף חשוב יותר, כי עליך להשגיח כל הזמן על סביבתך. אחרת תחמיץ הזדמנויות מזון או שלא תבחין בטורפים״, אומר האקולוג ההתנהגותי ולאד דמרצב. משום כך אותות התרעה/פתיחה הופכים את התקשורת ליעילה יותר: עבור המקבלים—כי ריכוז קשב מתמשך באות יחיד מפחית את היכולת לעקוב אחר הסביבה; ועבור המשדרים—כי אות הפתיחה מבטיח שהמסר המרכזי, שעשוי להיות יקר או מסוכן להפיקו, אכן יתקבל.
דמרצב, פוסט־דוקטורנט ב״אשכול המצוינות – התנהגות קולקטיבית״ באוניברסיטת קונסטנץ ובמכון מקס פלאנק להתנהגות בעלי-חיים, הציג יחד עם עמיתיו מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת בר-אילן מסגרת מתודולוגית לבדיקת אותות בעלי-חיים מבחינת תפקוד ההתרעה שלהם. בשלב שני יישמו את המסגרת כדי לבדוק אם תווי הפתיחה (״wails״ — ייללות) בשירי שפני הסלע עומדים בקריטריונים של רכיב התרעה.
הממצאים פורסמו בכתב העת Animal Behaviour.
רמזים לתפקוד התרעה
המסגרת המוצעת בוחנת שלוש שכבות: האות עצמו, המשדר והקהל. ראשית, מצופה מאות התרעה להישמע ממרחקים גדולים יותר ולעמוד טוב יותר בפני רעשי סביבה. האם המשדרים עושים שימוש גמיש ברכיב—למשל מדלגים עליו אם הנמענים כבר מגיבים, או חוזרים עליו ברעש סביבתי? ומהצד המאזין—האם האות משפיע על הנמענים באופן צפוי, כך שסיכויי תגובתם ומהירותה עולים?
״ההתרשמות היא שאותות פתיחה נפוצים מאוד בעולם החי״, אומר דמרצב, ״אך עד כה לא הייתה לנו שיטה שיטתית לבחינתם״.
שפני סלע הם יונקים חברתיים עם רפרטואר קולי מתועד היטב. שיריהם מורכבים ומקודדים מידע רב, וּכ״יונקים מזמרים״ הם די ייחודיים. הזכרים עשויים להשתמש בשירה כדי להציג את עצמם לבנות זוג פוטנציאליות ולהעריך מתחרים. לכן חשוב שיישמעו, בעוד שהעלות עלולה להיות גבוהה אם ייחשפו לטורפים או ליריבים תוקפניים.
שירי שפני הסלע ערוכים כרצפים של שלושה מרכיבים קוליים נבדלים. ביניהם ״ייללות״, שלדברי דמרצב ועמיתיו עשויות לשמש כרכיב התרעה—שהרי הן פותחות את השיר ולעיתים קרובות דועכות בהמשך. נוסף על כך, הייללות אינן מתואמות עם תכונות הזכר (גיל, דירוג), בניגוד למרכיבים קוליים אחרים.
״היי, תקשיבו לי״
איך בדקו החוקרים אם הייללות אכן משרתות תפקיד התרעה? ראשית ניתחו את כל נתוני השירים שאספו, וגילו שהייללות מופיעות רק בתחילת השיר, ונעלמות כאשר השיר מושר לאחר אירועים שכבר מושכים קשב של בני המין (כגון נוכחות טורף, קריאות אזעקה או קטטות). לאחר מכן ערכה הקבוצה ניסויים בתנאי שדה על התפשטות פיזיקלית והיחלשות (דגרדציה) של הצלילים במרחקים שונים ובתנאי רוח מגוונים.
״לבסוף ביצענו ניסויי ניגון בשטח עם שירי שפן סלע״, מסביר הביולוג. ״לקחנו שיר תבנית, השמענו אותו, מדדנו את תגובות שאר שפני הסלע, ואז מחקנו את רוב רכיבי הייללות והחלפנו אותם ברעש רקע. בנוסף קטעַנו את הייללות ושברנו את המבנה הרציף של השירים. בשתי המניפולציות נרשמה ירידה בתגובות הקהל״.
הייללות עומדות בכמה קריטריונים של רכיב התרעה: יציבות במרחקי שידור בינוניים, מופיעות בתחילת השיר, ומלוות בעלייה בשיעור התגובות—סמן שהחוקרים מגדירים כמדד מכריע למשמעות התרעתית.
״סביר שהייללות משמשות אותות התרעה, אף שאינן עומדות באופן מושלם בכל הקריטריונים שלנו״, מסכם דמרצב. ״מגבלות אקולוגיות—מבנה בית הגידול, רעשי רקע או סיכוני טריפה—משפיעות. וחוץ מזה, לא הייתי טוען שהתרעה היא תפקידן היחיד; ייתכן שהן מקודדות מידע נוסף שטרם זיהינו״.
החוקרים מקווים שהמסגרת להערכת רכיבי התרעה תאומץ גם במינים אחרים. מחקר עתידי עשוי לבחון את הפשרות האבולוציוניות שבהפקת אותות הניתנים לזיהוי גבוה—למשל חשיפה מוגברת למאזינים לא-רצויים כגון טורפים או מתחרים.
עוד בנושא באתר הידען:
