ב-1987 קיבלו על עצמן מס' מדינות לעשות למען הפחתת הפגיעה בשכבת האוזון, אותה שכבה המגינה על החי והצומח מפני יתר קרינה על-סגולית. בהמשך נחתמה אמנת מונטריאול על פיה התחייבו מדינות להפסיק את השימוש בגאזים שפוגעים באוזון, גאזים שבשימוש בתרסיסים, מקררים, מזגנים, גאזים שידועים בשם הכללי CFCs chloroflourocarbons (להלן : סי.אף.סי). הפגיעה באוזון מתהווה כאשר ה סי.אף.סי מתפרק למרכיביו והכלור משמש זרז שמפרק את מולקולות האוזון (O3) לחמצן ( O3+O).
עד היום חתמו על אמנת מונטריאול כ 200 מדינות. אמנת מונטריאול נחשבת לאחת האמנות היותר חשובות להגנת הסביבה, לפיכך גויסו כ שני מיליארד דולר כדי לעזור למדינות שחתומות על האמנה לחדול מהשמוש ב סי.אף.סי, ולעבור לשימוש בתחליפים. באופן טבעי עברו לשמוש באפשרויות הפחות יקרות: התחליפים הזולים הם hydrochloroflourocarbons – HCFC והנגזרים HFCs – hydrofluorocarbons כלומר הרכב דומה בתוספת מימן שגורם לגאזים להתפרק מהר יותר הפרוק מתרחש בשכבות הנמוכות של האטמוספרה, והנגזרים אינם פעילים וכך נמנעת פגיעה באוזון.
בעקבות ההכרה כי האטמוספירה מתחממת וההנחה כי הסיבה העיקרית להתחממות היא פליטות של גאזי-חממה, נחתמה בקויוטו ב1997 אמנה להפחתת פליטת גאזי-חממה. בנוסף לדו-תחמוצת-פחמן ולמתאן שני גאזי החממה ה"מפורסמים " מהווה גם ה סי.אף.סי גאז חממה, כך שלמראית עין שתי האמנות – קויוטו ומונטריאול אמורות להשלים אחת את השנייה ויחד להוות "מגן לאטמוספרה", האמנם ?
כבר ב1990 הזהירו מדענים שוויצרים כי יש סיכון בתחליפי ה סי.אף.סי. מסתבר כי התחליפים – בהגיעם לאטמוספרה פועלים כשכבה שמחזירה את קרני החום לקרקע, כלומר מלכודת חום. ייצור התחליפים צורך אנרגיה, כלומר, שוב, גורם לפליטת גאזי חממה, היום טוענים חוקרים כי "תוצאת השימוש בתחליפי סי.אף.סי היא גאזים שגורמים להתחממות כפולה מגאזי החממה ה"מפורסמים".
ביולי 2006 התכנסו במונטריאול קלימטולוגים, ביולוגים, כימאים ואחרים במגמה לנסות ולמצוא מוצא מהמלכודת הסביבתית לה "נקלעה האטמוספירה". למצוא תחליפים ל סי.אף.סי שלא יהיו פוגעים בסביבה ובאטמוספירה. אמנת קיוטו מכוונת להפחתת פליטת דו-תחמוצת-פחמן ב מיליארד טון בשנה עד 2012. השימוש בתחליפי סי.אף.סי מקביל / שווה-ערך לתוספת שני מיליארד טון דו-תחמוצת-פחמן (עד 2015), הבעיה ברורה, ולאחרונה יש פתרון !
על פי נתוני האו"ם ניתן לפתור את הבעיה (חלקית) ע'י החלפת הגאזים הקיימים בשימוש כיום, בגאזים כמו אמוניה או מימן-פחמני, חמרים "ידידותיים" לאוזון שפגיעתם בסביבה מזערית, תחליפים שכבר בשימוש חלקי באירופה. המניעה לעבור לאמוניה ומימן פחמני היא בעיקר בטיחותית, שני הגאזים נחשבים לבעירים ומכך מסוכנים. (מסוכן יותר לסוע בכבישים)
בארה"ב טוענים נציגי התעשיה כי "מעבר לגאזים ידידותיים לסביבה תעלה לצרכנים מאות מיליוני דולר כל שנה" ! מי יעשה להם את החשבון כמה תעלה הפגיעה בשכבת האוזון ? כמה תעלה ההתחממות העולמית ?
