מחקר חדש בהובלת האוניברסיטה העברית חושף תהליך שלעיתים נזנח בלמידת שפה: ילדים לעיתים קרובות מתחילים בהבנת משפטים שלמים ורק לאחר מכן מזהים את הרכיבים הנפרדים שבהם
מחקר חדש בראשות פרופ' ענבל ארנון מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף עם פרופ' סוזן גולדין-מדו מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת שיקגו, חושף תובנות חדשות על האופן שבו ילדים לומדים שפה. באופן מסורתי, ההנחה הייתה שילדים ניגשים לשפה על ידי בניית מבנים גדולים, כמו מילים ומשפטים, מתוך יחידות קטנות יותר, כמו הברות. עם זאת, עבודתה הקודמת של פרופ' ארנון מדגישה תהליך חשוב נוסף: ילדים לעיתים מתחילים עם משפטים שלמים ומאוחר יותר מזהים את החלקים בתוכם. במאמר זה, החוקרים מראים תהליך זה בקרב ילדים שאינם חשופים לקלט לשוני: דבר המאתגר את הרעיון שלפיו גישת הילדים לשפה מעוצבת רק על ידי טבען המפוצל או הלא מפוצל של קלט השפה. במקום זאת, הממצאים מצביעים על כך שלילדים עשויה להיות נטייה טבעית ללמידה הוליסטית, המסייעת להם לרכוש שפה בדרכים מגוונות.
למידת שפה ב"שפת הבית"
החוקרים חקרו תהליך זה על ידי התמקדות ב"משתמשי שפת בית" – ילדים חירשים שאינם חשופים לשפה מדוברת או לשפת סימנים, ומפתחים מערכות תקשורת מחוותיות משלהם. מערכות שפת הבית חולקות מאפיינים רבים עם שפות טבעיות, אך הן מתפתחות באופן עצמאי וללא מודל שפה מסורתי. המחקר גילה כי משתמשי שפת הבית משתמשים בתחילה במחוות כדי לייצג משמעויות שלמות, ללא פירוק לרכיבים נפרדים, כמו צורות יד או תנועות מסוימות. עם הזמן, ילדים אלה מתחילים לנתח מחוות שלמות אלה, לייצר חלקים קטנים ומשמעותיים שניתן לשלבם מחדש כדי להעביר משמעויות מורכבות. בצורה יוצאת דופן, למידה זו מהשלם אל הפרטים התרחשה אפילו בהיעדר קלט לשוני, שלרוב מעודד ילדים לנתח מבני שפה.
"ממצאינו מצביעים על כך שהילדים לא רק מגיבים לסביבתם, אלא עשויים להגיע עם העדפה מובנית לדרכים מסוימות של למידת שפה, כולל היכולת להתחיל עם משמעויות רחבות ולגלות חלקים בהמשך", מסבירה פרופ' ארנון. "לכך יש השלכות חשובות על הבנת הגמישות והעמידות של למידת שפה בהקשרים שונים. יכולת הילדים לתפוס שפה על ידי מעבר מהשלם אל הפרטים עשויה לשרת צרכים תקשורתיים מוקדמים, המאפשרים להם להעביר רעיונות מורכבים לפני פיתוח מבנים מורכבים יותר."
שפת הסימנים של ניקרגואה מתפתחת מהשלם אל הרכיבים
ממצאי המחקר מציעים כי למידת שפה מהשלם אל הפרטים אינה רק תחליף למצבים שבהם קלט השפה קשה לפירוק; היא למעשה גישה שהילדים מביאים איתם לתקשורת. לתובנה זו יש השלכות רחבות, מהבנת אופן התפתחותן והתאמתן של שפות לאורך דורות ועד לבחינת שלבי הפיתוח של שפות סימנים מתפתחות, כמו שפת הסימנים של ניקרגואה, שגם בהן מופיע מעבר מצורות הוליסטיות לרכיבים מפורקים ומשולבים יותר.
מחקרם של פרופ' ארנון ופרופ' גולדין-מדו מציע פרספקטיבה חדשה על רכישת שפה, ומדגיש כי ילדים עשויים להתחיל בביטויים הוליסטיים ולפתח בהדרגה את היכולת לנתח ולשלב רכיבים. גישה זו מדגישה את ההתאמה של השפה האנושית במגוון הקשרים, משפות מדוברות ועד למערכות שפת בית ומעבר להן.
עוד בנושא באתר הידען:
