ד”ר יואב יאיר, חוקר במחלקה למדעי הטבע והחיים באוניברסיטה הפתוחה ובעברו מתאם פרויקט מיידקס מעריך את השינויים שביצעה נאס”א ומאחל שהמבצע יעבור בשלום
ביום רביעי הבא, 13 ביולי, אמורה להמריא מעבורת החלל דיסקוורי לטיסה המאוישת הראשונה של מעבורת חלל אמריקנית מאז אסון קולומביה, ב-1 בפברואר 2003. ד”ר יואב יאיר, חוקר במחלקה למדעי הטבע והחיים באוניברסיטה הפתוחה ובעברו מתאם פרויקט מיידקס – הניסוי הישראלי שבוצע על ידי האסטרונאוטים במעבורת החלל קולומביה, שמח על החזרה לחלל. עם זאת, השיגור הראשון מאז אסון קולומביה, בו נהרג גם האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון, שלכבוד טיסתו הוחלט על הניסוי הזה, מעורר בו את כל הזכרונות הקשים.
הצוות כלל בנוסף ליאיר עשרות חוקרים, הבולטים שבהם הם יהויכין יוסף, זאב לוין, וקולין פרייס מאוניברסיטת תל אביב, וכן נציג של חיל האוויר (רב סרן מ').
“השיגור הנוכחי מעורר לא רק אצלי אלא אצל כל חברי הצוות זכרונות כואבים ועושה להם פרפור.” אומר יאיר המספר כי הוא עוקב אחר החדשות מנאס”א על ההכנות לשיגור המעבורת דיסקוורי וכי הוא נמצא בקשר שוטף עם האנשים שהכיר בנאס”א בזכות עבודתו בפרויקט.
האם נאס”א מוכנה לשוב לחלל?
“חשבתי שזה יקח להם יותר זמן. הם לא סיימו לבצע את כל מה שהוועדה ביקשה מהם, אבל הם עשו את הרוב, הם עברו בשבוע שעבר את ה-FRR (סקירת מוכנות לטיסה) והכריזו על השיגור ב-13 ליולי. מדובר, אגב בתהליך שעושים אותו כשבועיים לפני כל שיגור. גם בטיסה של הקולומביה בוצע תהליך FRR, ועברנו אותו בקביעת המהנדסים שבטוח לטוס. אני לא מנסה לרמוז שהם חיפפו חס וחלילה. הם עבדו כפי שצריך לעבוד וכנראה שזו הייתה החלטה נכונה לשגר ב-16 בינואר 2003. הם לא יכלו לצפות שהחומרה של הפגיעה תהיה כה גדולה. עד אז אירעו מקרים כאלה בכ-60 טיסות לפחות ולא קרה כלום. במקרה שלנו זה הסתיים באסון, כפי שועדת החקירה הגדירה את זה OUT OF THE FAMILY EVENT – אירוע הנופל מחוץ לסיווגים שלהם.”
מהם הדרישות שכפתה ועדת החקירה על נאס”א?
“הועדה דרשה מהם למנוע לחלוטין אפשרות של נפילת של רסיסים ממכל הדלק על המעבורת, והם החליפו את המכל וגם את ציפוי הבידוד שלו. יתרה מזו, ועדת החקירה דרשה לבצע את השיגורים בשעות היום, כדי להבטיח תאורה נאותה. כל מערך הצילום של השיגורים שודרג ושופר; נאס”א גם התקינה מצלמות על הזרוע הרובוטית של המעבורת שיאפשרו לסקור את האיזורים הבלתי נגישים של הכנפיים מפני פגיעות אפשריות. בנוסף יתבצע צילום מהחלל של המעבורת. נאס”א תשתמש כנראה בלוויני ריגול או לוויני תצפית כדי לסרוק את המעבורת גם למעלה. הם מחכים לשיגור חלק. אני מאוד מקווה שזה יקרה, שתהיה להם טיסה חלקה ומוצלחת ומושלמת.”
האם יש טעם להמשיך לטוס במעבורות הנוכחיות המיושנות?
“הנשיא בוש הגדיר יעד די ברור: נאס”א צריכה להפסיק לטוס במעבורות בשנת 2010. הסוכנות מתכוונת להחליף את המעבורות בכלי מסלולי, מעין מטוס חלל חדש שניתן יהיה לטוס איתו גם לירח. אחרי טיסה 114 – כנראה בסוף יולי – תתפרסמנה מסקנות של ועדת היגוי שדנה בתצורת כלי הרכב החללי העתידי שנקרא סי.אי.וי ושל המשגרים החדשים. מסתבר שהם הולכים על שתי תצורות, אחת מאויישת ואחת לא. התצורה המאויישת תתבסס על משגר גדול וכלי הרכב החללי יהיה בחלקו העליון ולא צמוד על גבו כמו בתצורה הנוכחית (בדומה לחלליות אפולו משנות השבעים).
בינתיים הרוסים הם נהגי המשאיות של החלל עם הסויוז שלהם. כלי ישן ואמין. קודם כל שיגמרו לבנות ואחר כך נראה כיצד יבצעו את הטיסות לתחנה. יש להם עוד הרבה עבודה כדי להשלים את הבניה. הם זקוקים ל-26 טיסות. אם הם צריכים לגמור עד 2010, חישוב פשוט מראה שהם לא יספיקו. כנראה שידחו את הקרקוע של המעבורות, או שישתמשו בטילים חד פעמיים.
למה לא עושים את זה כבר היום?
,אני לא יודע אם הם בכלל חשבו בכיוון הזה. אני חושב שאין להם משגר מספיק חזק. בטח יש לשאלה הזו כמה היבטים, גם כלכליים, גם בטיחותיים. אני חושב שגם בגלל שהחלקים שצריכים לבנות הם כל כך גדולים – קרונות מחקר ומעבדות אי אפשר לשים אותם על טיל רגיל. אין להם כושר נשיאה כמו הסאטורן 5.”
מה התחדש בניתוח תוצאות הניסויים, לפחות אלו ששרדו?
“יש לנו גילויים חדשים גם במחקר האבק וגם במחקר השדונים. אנחנו הולכים להציג אותם בכנס בביג'ינג בתחילת אוגוסט. פרסמנו עד עכשיו שבעה מאמרים המבוססים על תוצאות המחקרים. כעת אנחנו מתחילים לנתח פעם נוספת את הכל מהתחלה. אני למשל בודק שוב סערה מעל ברזיל שצולמה ביום החמישי לטיסה. אנחנו רוצים להיות בטוחים שלא פספסנו משהו. לדוגמה, הייתי בכנס ביפן לפני כחודש ועמיתים שלנו מטאיוואן הראו לנו תמונות שדונים שהם צילמו מלווין שלהם, ובהם רואים גם בין היתר סילון כחול. באחת התמונות שצולמה מהקולומביה רואים משהו דומה אבל לא ידענו לסווג אותו, ולכן לא פרסמנו את זה. רק כשראיתי צוות אחר שצילם את התופעה באמצעות לווין אחר הנושא מצלמה יותר משוכללת, הבנתי שראינו את זה שלוש שנים לפניהם ולא פרסמנו. עכשיו אנחנו עובדים יחד איתם לנתח ולהשוות את התוצאות.
איך מגיבים החברים שלך בנאס”א?
“השיגור פותח פצע ישן אצל הרבה אנשים. אני מרצה בהרבה מקומות ומדבר עם אנשים ומתרשים שהזיכרון עדיין טרי. עברו שנתיים וחצי, כאילו לא עברו. הצוות שעבד איתנו פורק. חלק מהם כבר לא עוסקים בטיסות מאוישות. ניהלתי התכתבות ודיברתי איתם ואפילו נסעתי לפני כשנה במיוחד כדי לפגוש אותם. בשבילם זו היתה מכה כי הם נאלצו לבצע שינויים בקריירה. אני חושב שכולם מתגעגעים כי עיסוק בניהול טיסה מאוישת שבה מצבעים מחקרים מדעיים מהחלל זה הטופ של העבודה בנאס”א. אני מתאר לעצמי שהם כמונו מצפים ומחכים להצלחה אבל גם נושאים כאב גדול.”
לרשימת המדענים ושאר השותפים לניהול פרויקט מיידקס באתר אוניברסיטת תל אביב
