מולי אדן, לשעבר סגן נשיא בכיר באינטל, בפאנל שהתקיים במסגרת פורום הפיס לחינוך
“אם לא נשנה את מערכת החינוך מהיסוד יהיו לנו מאות אלפי מובטלים”, אמר מולי אדן, לשעבר מנכ”ל אינטל (Intel) ישראל וסגן נשיא בכיר באינטל העולמית בפאנל שהתקיים במסגרת פורום הפיס לחינוך.
“המונח אומת הסטארטאפ הוא חרב פיפיות. אנחנו קוטפים פירות של זרעים שנזרעו לפני 30 שנה וזה גורם לאנשים להיות שאננים. יש הרבה אינדיקטורים שליליים המראים כי במשך שנים רבות רמת לימודי המדעים והטכנולוגיה התדרדרה. במשך עשרים שנה הזניחו את תחום הלימודים הקשורים להייטק. אנו חייבים להכפיל את מספרם של בוגרי חמש יחידות במתמטיקה ובמדעים, ולשם כך הוקמה תוכנית חמש כפול שתיים. אבל גם צריך להעלות את הרמה של כולם”, אמר אדן.
“העולם מתקדם בקצב טכנולוגי מדהים ולפיכך חייבים להכין את הילדים לעולם שבו כל המקצועות יהיו הייטק, ולו רק משום שמקצועות הקיימים היום ייעלמו מהעולם. לא יצטרכו סוכני ביטוח אם הכל ייעשה דרך המחשב, וגם הקופאי בסופר יהיה מיותר משום שאפשר לעשות זאת לבד בעזרת הטכנולוגיה, וכמובן מדברים על כך שהמכוניות תנהגנה את עצמן ואולי בכך יתרחשו הרבה פחות תאונות דרכים. אם לא נכין את התלמידים למציאות זאת – יהיו לנו מאות אלפי מובטלים ונצטרך לעשות אאוטסורסינג של מקצועות ההייטק למדינות אחרות”, הזהיר אדן.
לדבריו שיפור מערכת החינוך יוכל להביא לפתרון שלוש הבעיות העיקריות של המשק – כלכלה, בטחון ופער חברתי. לפיכך נדרש מיזם לאומי הכולל את משרד החינוך ובתי הספר, אך גם את המעגל שמסביב – הקרנות (קרן טראמפ, קרן רש”י ואחרות השותפות לפרויקט חמש כפול שתיים: “אילו שבר דומה לזה שקיים במערכת החינוך היה קורה בבטחון, כולם היו נזעקים מזמן. ירידה במספר האבסולוטי של המצטיינים זה אסון. פה נתנו כמה ממשלות לדבר לחלוף ולא עשו דבר”, הוסיף אדן שהחמיא לשר החינוך הנוכחי נפתלי בנט ואמר כי לזכותו של משרד החינוך יאמר רואים כבר שינוי: יש מגמות חיוביות שהשקיעו בהן המון עבודה”.
מנכ״לית רשת עמל, רוית דום אמרה כי ברשת זיהו זה מכבר את המשבר: “מרבית בתי הספר של רשת עמל נמצאים בפריפריה. אנחנו מלמדים היום את המגמות הכי גבוהות – רובוטיקה, הנדסת תוכנה. אני מאמינה שחייבת להיעשות שינוי אמיתי מערכת החינוך. אם בודקים את המצב בבתי הספר היסודיים, מבינים את המקור למחסור בבוגרי חמש יחידות במתמטיקה. אנו צריכים להוציא את התלמידים לתעשיה, לשוק העבודה. הגופים הוולונטריים והחברות עושים המון דברים כדוגמת פרויקט חמש כפול שתיים ותוכניות נוספות, אבל זה לא מספיק, נדרשים גם תקציבים ממשלתיים. צריכה להיות אמירה לאומית, הצהרה של הממשל לפיה הוא לקוח את הדברים יותר ברצינות, וצריך לעשות זאת בשיתוף המורים ואנשי האקדמיה.”
דום תיארה את שיטת הלימוד הנהוגה כיום בבתי הספר של הרשת. “יש לנו בתי ספר שלמים שלומדים מאייפדים, אך הם לא מחליפים את מקום המורה והמנהל אלא משתמשים בהם בצורה שתעניין את התלמידים, שהתלמידים יהיו שותפים, הם כותבים את העבודות, הם יכולים לשתף עם תלמידים בבתי ספר אחרים.אנחנו מאמינים במרחבים פתוחים, לא מאמנים בבתי ספר של המאה ה-19. רואים את הפערים בין בתי הספר שלנו ואת הלוח והגיר, פתחנו את בתי הספר למרחבים מודרניים, פתחנו את גבולות הכיתה. הפכנו את הילדים לסטרטאפיסטים. הם מפתחים, חושבים מחוץ לקופסה. מידע אפשר לקבל היום באייפד. העולם שטוח, יש כבר את כל הידע והמידע. צריך ללמד את הילד לקחת את המידע ולעבד אותו. המורה לא יכול לשמש צינור להעברת ידע. הוא צריך להיות יצירתי, מעניין הילדים צריכים להיות מעורבים בחומר הלימודים. בגלל זה נכנסנו לשיתוף פעולה עם הטכניון והתעשיה. הילדים מחוברים לאינטל, יבמ (IBM) ואפל (Apple), לומדים מה קורה בתעשייה ואת צרכי בשוק העבודה, מלמדים אותם לייצר מוצרים עם ערך גבוה”.
12 תגובות
תגובה לטל:
מאוד לא אהבתי את תוכנם של הדברים המצוטטים. הניתוח של טל קינן שטחי מאוד לטעמי, לוקה בגובה לב ויש בו טענות מעוותות ומסקנות רעועות. לא קונה לא את התזה ולא את הגישה. אם תרצה, אפרט קצת יותר.
לטל, ולשאר הקוראים של האתר
מה שנאמר בציטוט שלך הוא נכון מאוד. בנוסף לכך חוסר העידוד של התלמידים בישראל ללמוד מקצעות מדעיים נובע מקרב הוריהם(שאומרים להם תהיה “כמו כולם”, מוריהם(שאומרים להם שזה “גדול עליהם”), ומהתרבות שאליה הם נחשפים (שאומרים להם שהם יהפכו למיליונרים משום כלום ויקימו חברה משלהם או שעדיף לעזוב בית ספר ולהתחיל לשיר). התופעה הזו היא די נפוצה, כלומר חלק די משמעותי מהאוכלוסיה (לא יודע איזה, אבל מספיק משמעותי שלא כדאי להעלים עין, כי אני רואה את זה די הרבה). בכך התלמידים שואפים לבינוניות.
עכשיו שאלתי: האם הגורמים הנוספים שציינתי לעיל- משפיעים במשפחות יהודיות בארה”ב בקנה מידה זהה לזה של המשפחות היהודיות בישראל? פחות? יותר?
לדעתי הגורמים הנוספים הללו מהווים פקטור די חשוב תולכן כדאי קצת לעצור ולחשוב לפני שקופצים למסקנה הקלה: חוסר שיוויון הזדמנויות.
טל
אז, מה הוא אומר? שלמי שנולד בישראל יש פחות הזדמנויות ממי שנולד בארה”ב? פער ההזדמנויות בארה”ב הרבה יותר גדול מהפער בישראל.
אני לא למדתי כלום מהציטוט שלך, צר לי.
אני מעוניין להביא לכם ציטוט מתוך ראיון בדה מרקר עם מנהל ההשקעות האמריקאי-ישראלי טל קינן שלדעתי מתמצת את הבעיה שלנו בארץ, הבעיה לא רק בחינוך, יש גורמים משמעותיים יותר. להלן הציטוט:
“”ישראל יצרה יהדות בינונית. גנטית אנחנו לא שונים מיהדות ארה”ב, אבל בתוצאה – הישגים חינוכיים, תוצר לאומי (יהודי) לנפש, שליטה בשפות והבנת העולם – אנחנו אפילו לא מתקרבים אליה. התוצר הלאומי לנפש בישראל הוא 37–39 אלף דולר בשנה. זה דומה לממוצע האירופי. יהודים אף פעם לא התגאו בכך שהם חלק מהממוצע. אנחנו לא שמים לב שהתוצר הלאומי לנפש של יהודי־אמריקאי הוא 110–120 אלף דולר. אז נכון, היהודי האמריקאי לא משרת בצבא, הוא חי בסביבה פתוחה ואין לו מלחמה על סף הבית, וההבדל בתוצר הלאומי לנפש בין ישראל לארה”ב נובע בין השאר מכך שאנחנו משלמים מחיר על בינוניות ועל אי־שלום. אולי זו סיבה שכדאי להוסיף אותה לכך ששווה לחתור ולקחת סיכונים למען שלום. הרבה פעמים כאשר אנחנו קובעים עמדה בנוגע לשלום, אנחנו לא מביאים בחשבון את המחיר שאנחנו משלמים ברמת חיים.
“בישראל וגם בעולם היהודי אוהבים להסתכל על ההיי־טק הישראלי כיהלום שמייצג את הכלכלה הישראלית. אני מסכים שזהו יהלום, אבל רק 200 אלף איש חיים את היהלום הזה. מה קורה עם שאר שמונת המיליונים? וכאן אני מגיע לעניין הפערים בחברה הישראלית. פחות מפריע לי הפער בין עשירים לעניים. בכל חברה יש עשירים ועניים. מה שמפריע לי הוא הפערים בהזדמנויות. אם נולדת בתל אביב למשפחה מבוססת, יש לך סט הזדמנויות אחר לגמרי ממי שנולד בקרית שמונה למשפחה ‘הלא נכונה'”.”
עופר אתה צודק לחלוטין. לדעתי צריך להוסיף גם את העובדה שבישראל חלקים גדולים מהאוכלוסיה מרוויחים המון ומצד שני לא משלמים מיסים, הם מספקים דוגמה אומללה לרבים שחושבים שניתן לקיים פה מדינה מודרנית במזרח התיכון המאיים בצורה נכלולית.
לכאורה צפוי לנו עתיד מוזר של מדענים מבריקים יותר, מכונות שעושות הכל, אומנים מסוגים שונים והרבה אנשים שלא יכולים לעשות אף אחד מאלה ואין להם שום דרך לתרום יותר לחברה מעבר להיותם ההמון.
תומר,
אתה טועה ובענק. קודם כל, מצחיק שביטלת ככה את חקר המתמטיקה מעבר להיותה כלי לחשב כמה עודף אתה צריך לקבל או איזה מבנה של גשר יציב יותר. סתם לידיעתך, אזכיר שהמין האנושי חוקר את המתמטיקה לכשעצמה יותר שנים ממה שהוא חוקר את מבנה החומר, את תכונות האור ובאופן כללי את רוב הטבע המקיף אותנו.
גם אם נצמצם את ראייתנו למתמטיקה ככלי, יש בה עקרונות בסיסיים שמשותפים פחות או יותר לכל תחום. בין אם אתה רוצה להיות פסיכולוג, מהנדס, רואה חשבון או רופא – תצטרך לדעת מה זה נגזרת. בוא נהיה כנים – זה לא שבתיכון מלמדים אותך כלים מתקדמים שיהיו יעילים רק אם תלך לחקור חורים שחורים. גם בחמש יחידות מדובר על הבסיס של הבסיס של הבסיס.
הגישה שלך, שבה הילד יודע הכי טוב מה נכון בשבילו, היא שגויה באופן מעלה גיחוך. ראשית, עובדתית: ילד לא תמיד יודע מה טוב בשבילו. אם תתן לילד להחליט לבד מה לאכול, סיכוי של 95% שתקבל ילד שאוכל כל ארוחה במבה ושוקולד לצד כוס קולה או מיץ ענבים. כמה ילדים כאלה יזכו במדליות אולימפיות כשיתבגרו לדעתך? אם תתן לילד להחליט אם מתאים לו לצחצח שיניים ולהתקלח כל יום, תגלה שרובם המכריע לא יהיה מאוד מעוניין בכך. לדעתך זה הדבר הכי טוב שנוכל לעשות עבור בריאות ילדינו, לגדל אותם מלוכלכים ועם שיניים רקובות?
בנוסף, ילדים זקוקים לגירוי. הרבה ילדים לא ידעו מה הם אוהבים אם לא יתנסו בו. אני יכול לתת עצמי כדוגמא: אני וכל חברי היינו ילדים סוררים למדי. היינו צריכים שיראו לנו את היופי שבמתמטיקה, מדעים וכו’ כדי להבין שזה מעניין אותנו, וכיום כולנו אקדמאים ויזמים מצליחים. אבל בתור ילד פושטק שמסתבך בצרות כל יום, לא היה לי מושג כמה יופי אמצא במדעים אם רק אטרח ללמוד אותם.
ואחרון חביב, העולם משתנה כפי שציינת. אבל השינוי הוא לא “הי, עכשיו כולנו חופשיים ונון-קונפורמיסטיים וכל אחד הוא נשמה חופשית”. השינוי הוא בעיקר שאנו מוצפים בכמויות היסטריות של גירויים. אתה מוזמן ללכת לגוגל ולשאול אותו על הפרעות קשב. הילדים של היום צריכים יותר הכוונה מאי-פעם, בגלל שהם יכולים להעביר את חייהם באשליות של “אני הולך להמציא את פייסבוק הבא”. הדבר הזה עובד למאית אחוז מהאוכלוסיה, והשאר יגלו בגיל 35 שהם לא הולכים להיות מליונרים מכלום, שאין להם כישורים ואין להם השכלה ואין להם מה לעשות או לתרום.
אף אחד לא מנסה להכריח כל ילד לגדול ולהיות מתמטיקאי. הרעיון הוא רק להביא אותנו לסטנדרט במדינות מפותחות, שבו חלקים (שים לב, לא כולם, חלקים) מהאוכלוסיה מפתח בגיל תיכון את הכלים הנחוצים כדי לעסוק במקצועות מדעיים וטכנולוגיים בהיותו בוגר. מכיוון שהעולם שלנו הוא כזה שהיום המקצועות המדעיים והטכנולוגיים תופסים חלק גדול יותר מהתעשייה והחברה מאשר סנדלרים וסבלים (שכבודם במקומם מונח), הנתח באוכלוסייה שכשיר להיות חלק מהחזית המדעית/טכנולוגית צריך לגדול בהתאם. ברוב העולם זה מה שקורה. אצלנו – משום מה – הוא קטן.
לא יעזור כלום, אנחנו מגדלים אומה של אנשים שמפגרים אחרי העולם. צריך לעשות משהו בנידון.
הרבה מאוד אנרגיה מושקעת באחרונה בלנסות לשכנע ולדחוף אנשים ללמוד לבגרות של 5 יחידות במתמטיקה.
יש הרגשה של בהלה משהו בעניין, בגלל הירידה במספר הלומדים.
**
מתמטיקה היא כלי. היא לא צריכה להוות יעד בפני עצמו.
אם רוחו של אדם מביאה אותו לחקר הגיאוגרפיה, או המחול, או הביולוגיה, לכל אחד מאלה דרושה מתמטיקה שונה.
הניסיון ללמד את כולם את אותה המתמטיקה לא תואם יותר לתקופה, שבה אנשים מתחילים להקשיב פחות למה שאומרים להם והולכים יותר אחרי הרצונות שלהם.
**
כדאי לסמוך על הילדים של היום שילמדו מה שצריך כדי להשיג את המטרות שלהם.
כדאי לתמוך בהם וכדאי פחות לנסות להגיד להם מה נכון להם.
גם ככה זה לא עובד אז חבל על האנרגיה 🙂
הוא לא טועה. בחברה המודרנית אם זו תגיע לשם, שכן היא עלולה לחזור לימי הביניים בגלל נדידת העמים ובגלל שהיא הגיעה לקיר, הפתרון הבטוח ביותר הוא המסוכן ביותר. שכיר שינסה להגיע לפנסיה יהיה עתיר השכלה ועני.
החברה צריכה להיות של עצמאים יזמים. מצד שני לא ברור לי איך כולנו נהיה יזמים.
בנוסף – שמעתי שסעודיה משקיעה 59 מיליארד דולאר בחינוך. זה פי 4 מתקציב הביטחון של ישראל. ייתכן ואני טועה. עדיין התהפכו היוצרות ומדינות המפרץ משקיעות יותר מישראל בחינוך. רואים את הצניחה בדירוג האוניברסיטאות העולמי. בנוסף לחלוטין אין מקום בתרבות שלנו לאקדמיה של מדעי הרוח ומקצצים בה. אם ניקח מדינה שעשתה לנו רע כמו גרמניה, שם הגישה לאזרח היא שהמדינה מרוויחה מלהשקיע בו.
מולי אדן הוא איש עתיר זכויות אבל שורשיו אינם בחינוך ולכן הוא מתקשה לאתר את הבעיה האמיתית. לא במערכת החינוך האשם (אף שתמיד יש מקום לשפר ולתקן) אלא בתרבות שלתוכה צומחים הילדים. זו יותר ויותר הופכת להיות תרבות של הדוניזם צינקניות דקדנציה ושטחיות, של בצע כסף והיעדר ערכים, של הנאת הרגע הגסה. במצב הזה אפילו הפיקחים והמוכשרים שבקרב הילדים צומחים להיות בוגרים נעדרי עומק וצרי אופקים. ראוי גם לאמר שההיטק איננו חזות הכל, ואוי לנו אם נאבד את הרבגוניות החיונית כל כך להפרייה הדדית ולהעשרה הדדית. לסיכום: תרבות וערכים.