המורות שהסבירו לו בילדותו את טיסות הילל הראשונות הובילו את סטיבן אלכסנדר להתאהב בחלל, כאשר סוכנות החלל נוצרה כשהיה בן 3 והטיסה הראשונה לירח כשהיה בן 14
סטיבן ג’. אלכסנדר, פרופסור חבר לפיזיקה, אוניברסיטת מיאמי
לפני שישים וחמש שנים, ב-1958, מספר תכניות ממשלתיות שפעלו לקידום חקר התעופה וטיסות חלל אוחדו ליצירת נאס”א. באותה עת, הייתי רק בן 3.
כעת, לאחר כמעט 30 שנות הוראה כפרופסור לפיזיקה ואסטרונומיה, אני מבין שכמו רבים אחרים שהתבגרו בשנות ה-60 וה-70, משימות נאס”א השפיעו עמוקות על חיי ועל מסלול הקריירה שלי. מהטיסה הראשונה של ג’ון גלן למסלול ועד טלסקופ החלל האבל, המורשת של הסוכנות השרתה דורות של מדענים.
הטיסה הראשונה למסלול
התאריך היה 20 בפברואר 1962. מורתי לכיתה א’, גברת אוקס, אמרה לכיתה שנעשה משהו שונה באותו היום. היא הלכה ללוח וכתבה באותיות גדולות “John Glenn” ו-“NASA”.
היא שאלה אם מישהו מאיתנו יודע מה אומרות מילים אלה. אף אחד מאיתנו לא ידע, אז היא לקחה גלובוס, ובעזרת עט עם מכסה פלסטיק, היא הדגימה שג’ון גלן, אסטרונאוט, עומד להיות משוגר בטיל – העט – מפלורידה. כאשר הטיל יגיע לגובה מספיק, גלן בקפסולת מרקורי – המכסה – ייפרד מהטיל ויכנס למסלול סביב כדור הארץ. היא הדגימה זאת על ידי הזזת מכסה העט סביב הגלובוס.
אז ישבנו והקשבנו לשיגור ההיסטורי של פרנדשיפ 7 עם גלן, שהייתה המשימה האמריקאית הראשונה ששלחה אדם למסלול סביב כדור הארץ.
היו עוד שלוש משימות בתכנית מרקורי בהשתתפות אסטרונאוט יחיד, שהסתיימה במשימה Faith 7 של גורדון קופר, שהשלימה 22 הקפות סביב כדור הארץ. התכנית הוכיחה שנאס”א יכולה לשגר חללית מאוישת למסלול ולהחזיר אותה בבטחה לכדור הארץ. לאחר מכן, נאס”א הייתה מוכנה לעבור לחללית בעלת יותר יכולת תמרון יותר עם שני אנשי צוות.
חללית עם שני אנשי צוות
ב-1965, נאס”א תכננה לשגר את חללית ג’מיני עם שני אנשי צוות, ואני עברתי לכיתה ה’, וגם שם המורה שלי, גברת ויין, הייתה חובבת חלל נלהבת. בדצמבר, נאס”א שיגרה את המשימות המשולבות של ג’מיני 6 ו-7, וגברת ויין נתנה לי רשות להישאר בבית מהלימודים כדי לצפות בכיסוי הטלוויזיוני.
זו הייתה הפעם הראשונה ששתי חלליות מאוישות ביצעו מה שנקרא תמרון עגינה, שבו הן נפגשות במסלול. תמרוני מסלול כאלה דורשים חישובים מאוד מדויקים וחללית שבה האסטרונאוטים יכולים לבצע שינויי מסלול בחלל – מה שקפסולת ג’מיני תוכננה לעשות.
תרשים המראה את כדור הארץ והירח כעיגולים, עם מסלול של חללית מהארץ, לירח, ובחזרה לכדור הארץ.
עגינה במסלול הירח מתרחשת כאשר נחתת ירח קטנה יותר נפרדת מחללית ראשית בעודה במסלול כדי לנחות על הירח או להקיף אותו לפני שובה לחללית הראשית. נאס”א, CC BY-ND
חלליות ג’מיני 6A ו-7 תרגלו תמרון עגינה במסלול כדור הארץ. באותו זמן, לא הבנתי את חשיבות המשימה הזו, עד שגברת ויין כיוונה אותי לכרך “S” של האנציקלופדיה עולם הספר. שם, תחת “טיסות בחלל”, היה תרשים בעמוד שלם של תכנית עגינת מסלול הירח שמהנדס נאס”א, ג’ון הובולט, פיתח כדי לקחת את האסטרונאוטים לירח ובחזרה.
המאפיין המרכזי של עגינת מסלול הירח היה ששתי חלליות, מודול הפיקוד אפולו ומודול הנחיתה הירחי, יבצעו עגינה במסלול סביב הירח באמצעות אותה טכניקה שהמשימות ג’מיני 6 ו-7 הדגימו. הטכנולוגיה של תמרון זה, ששימש במשימות אפולו, תעזור מאוחר יותר להנחית את ניל ארמסטרונג על הירח.
אל הירח
כדור הארץ, חלקית מכוסה באפלה, כפי שנראה מהירח
בדצמבר 1968, כאשר הייתי בכיתה ח’, צפיתי במשימת אפולו 8 מקיפה את כדור הארץ בטלוויזיה. זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו, בין אם אסטרונאוט אמריקאי או קוסמונאוט סובייטי, עזב את מסלול כדור הארץ הנמוך. משימה זו נתנה לנו את “זריחת הארץ”, המבט הראשון על כדור הארץ שלנו כפי שנראה ממרחק.
נחיתת הירח של אפולו 11 התרחשה ביולי 1969. אני לעולם לא אשכח כשישבתי בסלון שלי כאשר ארמסטרונג צעד מחוץ למודול הנחיתה הירחי אל פני השטח הירחי. עם הצעדים של ארמסטרונג, התממשו השאיפות של נשיא מת, אלפי מדענים ומהנדסים של נאס”א ומיליוני תומכים ציבוריים.
קריין חדשות CBS וולטר קרונקייט לכד את רגע ההשתאות כאשר הוא הסיר באיטיות את משקפיו, פישק את ידיו יחד וקרא “Boy’.
בדצמבר 1972, כשהייתי תלמיד כיתה י”ב, ג’ין סרנן הפך לאדם האחרון שהלך על הירח במהלך משימת אפולו 17. כמו רבים מאיתנו שצפו במשימות אפולו, האזנתי למילים האחרונות של סרנן מהירח, שבהן אתגר אנשים צעירים להמשיך במה שנאס”א החלה.
מושפע מהמילים של סרנן, המשכתי ללמוד תארים בהנדסת אווירונאוטיקה ועבדתי הן על כניסה מחדש לתחנת החלל סקיילאב והן על תכנון המשימה המוקדמת של החללית מגלן שביקרה בנוגה.
בשלב זה עשיתי שינוי קריירה – חזרתי ללימודים כדי ללמוד פיזיקה ולבסוף הגעתי לאסטרופיזיקה תיאורטית.
אחרי אפולו
לנאס”א הייתה השפעה עמוקה על המדעים. למשל, היכולת להנחות חלליות רובוטיות בלתי מאוישות בכל מקום במערכת השמש הייתה תוצר לוואי של הטכנולוגיות הנחוצות עבור משימות אפולו.
אולי השאפתנית ביותר מבין אלה היא נחתת המאדים פרסוורנס (Perseverance), המחפשת עדויות כימיות לחיים בעבר או בהווה על מאדים. היא גם אוספת ומשאירה דגימות למשימה פוטנציאלית עתידית של העברתן לכדור הארץ בשנות ה-30 של המאה ה-21.
מבחינת אסטרונומיה טהורה, המצפים המבוססי-חלל של נאס”א משפרים את יכולותנו להתבונן בספקטרום האלקטרומגנטי. טלסקופ החלל האבל ובן-דודו החדש שהושק לאחרונה, טלסקופ החלל ג’יימס ווב, אפשרו לאסטרונומים להעלות טלסקופים גדולים מעל האטמוספירה העכורה של כדור הארץ. עם מכשירים אלה, אנו יכולים לראות כמעט עד תחילת הזמן, מכיוון שהסתכלות עמוק יותר לחלל גם אומרת הצצה אחורה בזמן.
טלסקופ החלל ג’יימס ווב משנה את התצפית שלנו על היקום – לא הייתה מהפכה שקולה באסטרונומיה תצפיתית מאז שגלילאו לראשונה כיוון טלסקופ לשמיים ב-1609.
עוד בנושא באתר הידען:
