המנגנון אכן עובד
ג'ון הופר, גרדיאן, הארץ, וואלה!
דגם המכונית שהגה דה וינצ'י, שלשום בפירנצה. רכב רב עוצמה
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/davinci270404.html
יותר מ-500 שנה חלפו מאז נעשו השרטוטים הראשונים עד לחשיפת המוצר הסופי באולם התצוגה, וכיום אפשר לראות בתערוכה בפירנצה את הדגם הראשון של “המכונית” שאותה הגה ותיכנן ליאונרדו דה וינצ'י.
שמונה חודשי עבודה של מהנדסי תוכנה ונגרים הוכיחו דבר מה שהיה מוטל בספק מאות שנים: המנגנון שאותו שירטט הגאון הרב-תחומי המפורסם ביותר בהיסטוריה ב-1478 לערך, אכן נע. “זה היה, או הנו, הרכב הנע באופן עצמאי הראשון בעולם”, אמר הפרופ' פאולו גאלוצי, מנהל “המכון והמוזיאון להיסטוריה של המדע” בפירנצה, שפיקח על תהליך הייצור.
המכונית של ליאונרדו, שאורכה 1.68 מטרים ורוחבה 1.49 מטרים, מופעלת כמנגנון שעון, שקפיציו נמתחים בעזרת סיבוב הגלגלים בכיוון ההפוך לכיוון הנסיעה. לדברי גאלוצי. “עוצמת הרכב היתה כזאת, שעל אף שיוצר דגם לדוגמה בגודל זהה לרכב שתיכנן ליאונרדו – יוצרי הדגם לא העזו לנסות אותו, מכיוון שחששו שיתנגש במשהו ויגרום נזק חמור”.
ממדי הרכב שהוצג שלשום בפירנצה הם שליש מממדי הרכב המקורי שתיכנן דה וינצ'י. במאה שעברה נעשו ניסיונות לייצר את הרכב, אך כולם נכשלו. הכישלונות נבעו מאי-הבנת השרטוטים – שמופיעים ב”כתב היד האטלנטי”, מאסופות המחקרים והרישומים הגדולות של האמן – שלפיהן קיבל הרכב את כוחו משני קפיצים גדולים בצורת קשת.
ב-1975 פירסם הפרופ' קרלוס פדרטי, מנהל “מרכז ארמנד האמר של ליאונרדו דה וינצ'י” שבלוס אנג'לס, מאמר שבו הציג העתקי רישומים מהמאה ה-15 של דה וינצ'י, שנשמרו בגלריה אופיצ'י בפירנצה. “בשני שרטוטים שהופיעו ב'כתב היד האטלנטי' נראה מנגנון הקפיץ של הרכב הנע עצמאית במבט מעל”, כתב פדרטי. הוא חקר את ההעתקים, והבין כי הקפיצים אינם אמורים להניע את הרכב קדימה, אלא לווסת את מנגנון ההגה שהיה במקום אחר.
מומחה הרובוטיקה מארק רושהיים דיווח על תחושתו של פדרטי בספר שפורסם ב-1996. התאוריה שלפיה ה”מנועים” מוקמו בתוך צמד תיבות דמויות תוף בצדו התחתון של הרכב פתרה חלק גדול מהתעלומה שברישומי דה וינצ'י, ואולם הפתרון נשאר בגדר הנחה בלבד – עד שגאלוצי ואנשיו ניגשו לעבודה.
הצעד הראשון שעשו היה יצירת דגם דיגיטלי בעזרת תוכנת מחשב. “זה נמשך ארבעה חודשים”, אמר גאלוצי, “בסופו של דבר היתה לנו מכונה שלפי מיטב ידיעתנו היתה אמורה לפעול”.
כדי לבחון את גבולות גאוניותו של דה וינצ'י הוחלט לייצר את הרכב מחומרים שהיו זמינים בתקופתו – כלומר בעיקר עץ. משחזרי ומשפצי הרהיטים בפירנצה נשאלו באיזה סוגי עץ היו “אבותיהם” במקצוע משתמשים כדי לבנות את חלקיו השונים של הרכב. הבעיה הגדולה ביותר היתה לבחור בעץ לייצור גלגלי השיניים, שכן היה צורך למצוא עץ חזק ועמיד במיוחד.
הרכב המוגמר מורכב מחמישה סוגי עץ וממנגנון משוכלל. אנשי אקדמיה סבורים כי הרכב נועד לספק אפקטים מיוחדים במופעים. ברכב מותקן מעצור שמופעל מרחוק בעזרת חבל נסתר, כדי ליצור את הרושם שההנעה מתבצעת מאליה.
מנגנון ההיגוי מאפשר לרכב לנסוע ישר או להסתובב בזוויות קבועות מראש, אך רק לימין. הרכב יכול היה להתאים גם היום לערים כמו פירנצה, שבה מערכת הכבישים חד-סטרית. גם כאן, כמו בתחומים רבים נוספים, הפגין ליאונרדו דה וינצ'י חזון שהקדים את זמנו במאות שנים.
ידען ההסטוריה
לידיעה באתר החדשות של יאהו
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~823716816~~~26&SiteName=hayadan
