סיקור מקיף

הנגיף הגורם למחלת הנשיקה אחראי גם על תחלואה בטרשת נפוצה

נתחיל בהרגעה: האומיקרון *אינו* גורם לטרשת נפוצה. אבל מחקר חדש ומקיף מגלה שווירוס אחר – דווקא כן. ויש לכך השלכות גם על ההתמודדות עם הקורונה. ולא, זה לא קליקבייט (למרות שהוא ממש מוצלח).

טרשת נפוצה. <a href="https://depositphotos.com. ">המחשה: depositphotos.com</a>
טרשת נפוצה. המחשה: depositphotos.com

נגיף אפשטיין-בר הוא אחד מהנגיפים הפורים והרבים ביותר שמהם סובל המין האנושי. כמעט כל בני-האדם כיום נדבקים בנגיף במהלך חייהם ורובם לא יבדילו בינו לבין מחלת חורף רגילה, אם בכלל. אצל חלקם הוא יגרום ל- "מחלת הנשיקה": עייפות, דלקת גרון וחום, בעיקר, הנמשכים לאורך מספר חודשים. 

לא נשמע נורא כל-כך עד עכשיו, נכון? אלא שלאפשטיין-בר יש סודות נסתרים שהתחיל לחשוף בעשור האחרון. ספציפית, הוא נהנה מייתרון מיוחד על בני-דודו: הוא מסוגל לחדור לתאי B של מערכת החיסון, ושם הוא משגשג, ובכן, לנצח. מהרגע שהוא נכנס – הוא לא יוצא מהגוף. וכך, לאורך כל שאר חיי הנשא, הוא יכול לחזור מדי פעם לפעילות ולגרום לצרות חדשות.

איזה צרות? קשות. קיימים חשדות חזקים בנוגע לקשר שלו עם מספר סוגי סרטן כלימפומת בורקיט והודג'קין, למרות שעדיין לא ברור כיצד בדיוק הוא מעלה את הסיכוי לפיתוח המחלות הללו. ועכשיו, סוף-סוף, התקבלה ראיה חזקה במיוחד לקשר של אפשטיין-בר עם מחלה ארורה נוספת שאנו כבר מכירים היטב: הטרשת הנפוצה. ולא סתם קשר: מחקר שנערך על עשרה-מיליון אנשי צבא בארצות-הברית חשף שכמעט כל מקרה של טרשת נפוצה התחיל לאחר הדבקה בווירוס. [1]

מהי טרשת נפוצה? בשתי מילים: מחלה ארורה. היא מתפתחת כאשר מערכת החיסון מתבלבלת במטרה ומתחילה לתקוף את השכבה השומנית שמסביב לעצבים. התוצאה היא הצטברות של סימפטומים לאורך זמן, שנעים בין עייפות וחולשה לקשיים בדיבור, עיוורון חלקי וקושי בהליכה. 

למרות שחוקרים כבר חשדו שהנגיף אחראי לחלק ממקרי הטרשת הנפוצה, היה קשה להוכיח זאת מסיבה פשוטה: יותר מתשעים אחוזים מאזרחי העולם נושאים את הנגיף. המשמעות היא שצריך לעבור על הנתונים הרפואיים של מספר עצום של בני-אדם, כדי לגלות האם המעטים שלא נדבקו בווירוס, נמצאים בסיכון נמוך יותר להתפתחות טרשת נפוצה.

במחקר שהתפרסם בזמן האחרון, עברו החוקרים על נתוניהם הרפואיים של עשרה-מיליון חיילים בצבא ארצות הברית. כל אותם חיילים עוברים בדיקות דם סדורות שנשמרות בקירור, כך שניתן לבחון אותן בשלב מאוחר יותר ולזהות האם הן מכילות את נגיף אפשטיין-בר. 

מתוך כל החיילים, רק כחמישה אחוזים לא נשאו את הנגיף כאשר נבדקו לראשונה. מתוך כל עשרת המיליון, כמעט אלף – 955 – פיתחו טרשת נפוצה בהמשך חייהם. ועכשיו לממצא הגדול: מתוך כל כמעט-אלף החולים בטרשת נפוצה, רק אחד לא נשא את הנגיף. כמה עשרות מתוכם לא נשאו את הנגיף כשנבדקו לראשונה, אך נדבקו בו מאוחר יותר, לפני שאובחנו כחולים בטרשת נפוצה.

חדי-העין בוודאי שמו לב לכך שההדבקה בנגיף אפשטיין-בר אינה גורמת בהכרח להתפתחות הטרשת הנפוצה. למעשה, הסיכוי של נשא של הנגיף לפתח את המחלה הוא קצת פחות מאחד לעשרת-אלפים. לא מדובר בתופעה יוצאת-דופן. גם נגיפים אחרים גורמים לתופעות לוואי קשות בשכיחות נמוכה יחסית: למשל, חלק קטן בלבד מהנדבקים בנגיף הפוליו מפתחים נכות תמידית, בדומה לכך שרק מקצת מהנדבקים בנגיף הקורונה מוצאים את דרכם לבית-החולים. למה? לא ברור. 

למרות חוסר-ההבנה שלנו לגבי המנגנון המדויק בו הנגיף גורם לטרשת נפוצה, ולמרות העובדה שהמחלה נדירה יחסית, מדובר בראיה עם משקל עצום לגבי הקשר בינה לבין נגיף אפשטיין-בר. למעשה, היא מרמזת שכמעט כל מקרי הטרשת הנפוצה בעולם נגרמים בעקבות ההדבקה בנגיף. המשמעות היא שאם נצליח למצוא חיסון כנגד נגיף אפשטיין-בר, נמצא גם מענה למחלה שמאמללת את חייהם של כמעט 2.5 מיליון בני-אדם ברחבי העולם. וכפי שנכתב בסקירה על המחקר – 

"עכשיו שהטריגר הראשוני לטרשת הנפוצה זוהה, אולי אפשר למגר את המחלה." [2]

המיגור הנכסף לא יגיע בשנה-שנתיים הקרובות, אבל אנו עשויים להתקרב אליו הרבה לפני המצופה, בעיקר בזכות הצלחתם המסחררת של חיסוני ה- mRNA בשנה האחרונה. מודרנה ופייזר היו חברות הפארמה הראשונות שהפיקו חיסוני mRNA מוצלחים. עכשיו מודרנה הכריזה – שוב, ממש בתחילת 2022 – שהיא התחילה לבחון חיסון mRNA כנגד נגיף אפשטיין-בר בבני-אדם [3]. לא מוגזם לטעון שאם הניסויים ינחלו הצלחה, הרי שמחלת הטרשת הנפוצה תהפוך לנחלת העבר – מסוג הסיפורים המזעזעים שילדינו העתידיים יתקשו להאמין שהיו אפשריים לפני שנולדו.

אחרון חביב, הבטחתי כמה מילים על נגיף הקורונה. העובדה שנגיף אפשטיין-בר גורם לטרשת נפוצה – ולו רק בשכיחות נמוכה מאד – מדגישה שוב כמה קשה לנו להבין את ההשפעות המלאות של נגיפים על הגוף. על אחת כמה וכמה הדבר נכון עבור נגיף חדש שמעולם לא נתקלנו בו בעבר. כלומר, נגיף הקורונה. 

לא צריך ללכת לתרחישי אימים בנוגע להשפעה האפשרית ארוכת-הטווח של הקורונה. אפילו אם ההדבקה בנגיף תגרום רק לאחוז-של-אחוז לפתח סימפטומים יוצאי-דופן שנים לאחר ההידבקות, הרי שספרי הרפואה ייהנו מתוספת של מחלה חדשה בקנה מידה נרחב לפחות כמו זה של הטרשת הנפוצה.

מה הנקודה שלי? אל תדבקו בנגיף. קיימת מחשבה כיום בארץ ובעולם, לפיה "כולנו נדבק". זה לא בלתי-סביר (בהכללה), אבל אין סיבה גם לנסות להידבק במכוון, או שלא למזער את הסיכוי להידבק איפה שאפשר. וכמובן – להתחסן. החיסון מצמצם דרמטית את הסיכון למחלה קשה, וכך גם מקטין בוודאי את הסיכון לנזקים ארוכי-טווח לגוף. 

אבל עזבו לרגע את הקורונה, ונחזור לנושא המרכזי: בזכות מדע הרפואה, אנחנו יודעים עכשיו מה מקורה של אחת הרעות החולות שמשבשת את חייהם של מיליונים, ובקרוב נוכל גם להתמודד איתה ביעילות. ואחריה – השמיים הם הגבול. מדע הרפואה אולי מתקדם עדיין באיטיות, אבל קצב התגליות ופיתוח התשובות רק הולך וגדל. לא אתפלא אם עד סוף המאה – ולדעתי הרבה לפני כן – נצליח להעלים חלק גדול מהמחלות המטבוליות והגנטיות שמלוות את האנושות מאז ומתמיד. 

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook
לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן