מסלולו של כוכב הלכת החדש 1996TL66, משונה מאוד: הוא מגיע לסביבת כוכבי הלכת החיצוניים כל 800 שנה ועושה לולאה ארוכה הרחק לעבר החלל החיצון לפני שהוא מגיע שוב לשמש
מערכת השמש גדולה מכפי שסברו עד היום – היא מכילה כוכב לכת נוסף, במסלול הרחוק ביותר הידוע עד כה. זאת כמובן בתנאי שהגוף החדש שהתגלה לאחרונה אכן יוכרז ככוכב לכת ולא כאסטרואיד גדול. בשבוע שעבר דיווחו אסטרונומים על גילויו של גוף זעיר שקוטרו כ-500 ק”מ, המקיף את השמש הרחק מאחורי פלוטו. המרחק העצום שלו מהשמש, פי שלושה ממרחקו של פלוטו ממנה, מהווה הוכחה לחוקרים כי כוח המשיכה של השמש מגיע רחוק הרבה יותר ממה שסברו בתחילה.
זהו העצם הבהיר ביותר שהתגלה במערכת השמש מעבר למסלול נפטון. נתיבו כה מרוחק מכדור הארץ עד שקשה מאוד לצפות בו. לדברי ג'יין לו, אסטרונומית, בנקודה הקרובה ביותר לשמשל מגיע העצם, ששמו בינתיים 1996TL66, למרחק של כ-35 יחידות אסטרונומיות (יחידה אסטרונומית היא המרחק בין מסלול כדור הארץ לשמש – כ-150 מיליון ק”מ). בקצה הרחוק של מסלולו הוא מרוחק ממנה עד 130 יחידות אסטרונומיות, כלומר כ-19.5 מיליארד קילומטרים מהשמש, הרבה מעבר למסלולם של פלוטו ונפטון.
חישובים תיאורטיים הביאו את החוקרים למסקנה ש-1996TL66 אינו לבד – יש מיליוני עצמים כאלה, המורכבים בעיקר מקרח, הרחק מעבר לכוכבי הלכת החיצוניים. האסטרונומים סבורים כי הגוף החדש משתייך לחגורת קויפר המורחבת – חגורה של עצמים קטנים המקיפה את השמש מעבר למסלולו של נפטון. כ-40 גופים כאלה נתגלו מאז שנת 1992. לפני כן, העצמים היחידים שזוהו בחגורת קויפר היו כוכב הלכת פלוטו שהתגלה ב-1930 ויכחו כארון שהתגלה ב-1978.
לו גילתה את 1996TL66 יחד עם עמיתיה מהארווארד, אוניברסיטת הוואי ואוניברסיטת אריזונה, וכמה אסטרונומים חובבים. התיאור המפורט הופיע ב”נייצ'ר”. “לא הייתי אומר שהוא כוכב לכת כמו כוכבי הלכת העיקריים של מערכת השמש”, אומר בריאן מארסרן, אסטרונום בהרווארד ושותף למאמר, “אבל באותה מידע לא הייתי אומר את זה על פלוטו”.
למעשה, כבר הוחלט ש-1996TL66 קטן מדי מכדי להקרא על שמו של אל רומאי, כמו שאר כוכבי הלכת. האסטרונומים מעריכים שהוא מורכב מאותם חומרים כמו שאר כוכבי הלכת – מים, פחמן דו חמצני, מתאן – כולם במצב קפוא.
1996TL66 התגלה בטלסקופים הגדולים של אוניברסיטת הוואי כאשר חצה את איזור כוכבי הלכת החיצוניים באוקטובר 96'. מסלולו משונה מאוד: הוא מגיע לסביבת כוכבי הלכת החיצוניים כל 800 שנים ועושה לולאה ארוכה הרחק לעבר החלל החיצון, לפני שהוא מגיע שוב לקרבת השמש. האסטרונומים לא ראו מעולם דבר כזה: “הדבר רק מוכיח עד כמה איננו יודעים בדיוק מה צופנת בתוכה מערכת השמש החיצונית”, אומרת לו. אך האמת היא שהיו כבר כמה חוקרים שחזו שעצם כזה חייב להתקיים. אחד מהם הוא האל לויסון, מדען במכון המחקר הדרום מערבי בבולדר, קולורדו, במחקר שערך יחד עם מרטין דוקמן מאוניברסיטת קווינס בקנדה, ושתוצאותיו אמורות אפ הן להתפרסם באחד הגיליונות הקרובים של נייצ'ר.
“למרות שידענו שיש לנו מסקנה מדעית מעניינת, לא העליתי בדעתי שמישהו יוכל למצוא עצם כזה.”, אמר לויסון. “העובדה שמישהו אישר את התיאוריה שלי גורמת לי סיפוק עמוק.”
במאמרו מתאר לויסון כיצד אורנוס ונפטון יצרו את חגורת קויפר במהלך היווצרותה של מערכת השמש, לפני יותר מ-4 מיליארד שנים. לפי התיאוריה הזו הדף נפטון חלק מחגורת קויפר למסלולים מוזרים כמו 1996TL66.
מאמרים נוספים בנושא:
