צו אלהמברה שנחתם על ידי פרדיננד מארגון ואשתו, המלכה איזבלה מקסטיליה ב-31 במרץ 1492 ואסר בחוק ישיבת יהודים בקסטיליה וארגון, שינה את פני ההיסטוריה היהודית לבלי הכר
צו אלהמברה שנחתם על ידי פרדיננד מארגון ואשתו, המלכה איזבלה מקסטיליה ב-31 במרץ 1492 ואסר בחוק ישיבת יהודים בקסטיליה וארגון, שינה את פני ההיסטוריה היהודית לבלי הכר. פרופ' שמואל רפאל, דקן הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן, מייסד מכון סלטי לחקר הלאדינו ובעל עיטור מלך ספרד פליפה השישי על תרומה מיוחדת לאומה הספרדית, כותב על הגירוש מספרד ועל התרבות היהודית המפוארת שנולדה בעקבותיו.
לאחר כ-1,500 שנים, שבהן פעלה בספרד קהילה יהודית תוססת ורבת פנים, הקיץ עליה הקץ עם פרסום צו הגירוש, עליו היו חתומים המלכים הקתולים פרננדו ואיזבל. השניים נישאו בשנת 1469, ובכך איחדו, הלכה למעשה, כוחות של ממלכה מפולגת לטובת ההקמה של מה שהם ראו לנגד עיניהם כממלכה הספרדית. צו הגירוש היה גם שיאו של תהליך ארוך וממושך, שבמהלכו תנאי החיים של היהודים בספרד הלכו ונעשו מורכבים יותר ויותר, כולל הקמת מוסד האינקוויזיציה. לאחר שגם נסתם הגולל על שלטון האסלם בספרד ולאחר שהמלכים הקתוליים התיישבו בינואר 1492 בגרנדה, הם ציוו – כצעד ראשון – לפנות מגרנדה את כל יהודיה. כעבור חודשיים, ב-31 במרץ 1492, הם פרסמו את צו הגירוש המצווה על גירושם של כל היהודים מכל חבלי ארץ ספרד, ובכך הקיץ הקץ על היהדות בספרד.
קשה עד בלתי אפשרי לתאר את נדודיהם של 250 אלף מגורשי ספרד על פני ארצות וימים. כיוון הנדידה היה בלתי ברור. ראשי חץ שונים התפצלו מספרד, והמרכזי שבהם עשה את דרכו אל מזרח אגן הים התיכון. לכל אורך הדרך, מרביתה ברגל, הלכו והתערערו המבנים החברתיים, המשפחתיים, המקצועיים והכלכליים של קבוצת המגורשים. הקבוצה הזאת, שנדדה מבלי לדעת לאן מועדות פניה, שמרה על הלשון הספרדית, שבהדרגה הפכה גם ללשון הספרדית-היהודית, שהיום מוכרת בשם לאדינו. לשון זו שימשה גשר תרבותי, שעליו נשתמרה לא רק התרבות הספרדית, אלא התפתחה מחדש וקמה ועלתה התרבות היהודית-הספרדית. הלאדינו הייתה כלי להנגשה תרבותית ולמפגש מחודש בין תכני העולם היהודי ובין לשונם של מגורשי ספרד. ראשוני המגורשים התיישבו בבלקן היהודי כעבור דור או שניים, ובכל זאת על אף דרכי הפתלתול שעברו, עלה בידם להקים קהילות יהודיות-ספרדיות מפוארות שהפכו מודל לחיקוי בכל העולם היהודי. סלוניקי, איסטנבול, איזמיר וכיוצא באלה הפכו ערי התרבות הספרדית-היהודית שצמחה לאחר גירוש ספרד. מאורע הגירוש, שהחל כטראומה נוראית, הסתיים כעבור כמה מאות כפריחה תרבותית חסרת תקדים. אלא שגם על פריחה זו הקיץ הקץ, עת גורשו דוברי לאדינו למחנות ההשמדה על אדמת אירופה בימי מלחמת העולם השנייה.
עוד בנושא באתר הידען: