‫אמנות ההסחה / אריק וונס‬

גן פסלים תת ימי לחופי קנקון מציל את השונית מתנועת התיירים

מנהלי שמורת טבע ימית מול חופי קַנקוּן שבמקסיקו הבינו שתנועת בני האדם הסואנת מזיקה לשונית מַנצ’וֹנֶס. כ-87,000 צוללים היו שוחים במימי השונית הכחולים בשנה. צוללים וסירות תיירים חבטו בצבי הים, בדגי המלאך, בקופסינונים ובשאר תושבי שונית האלמוגים והבהילו אותם. לאחר כמה ניסיונות ותעיות, מצא מנהל השמורה, חיימה גונזלס קנטו, את הפתרון: לנתב את התיירים לאטרקציה מקומית אחרת. הוא ביקש מן האמן הבריטי ג’ייסון דה-קיירס טיילור ליצור פסלים ימיים שיתפקדו גם כשונית מלאכותית. המוזיאון התת-ימי הזה נפתח ב-2010.

התחלת הפרויקט הייתה קשה. בהתחלה נהרו המוני קיפודי ים אל פלומת האצות הירוקה שצמחה על הפסלים, ומפעילי הסיורים התיירותיים דרשו שהמפגע יוסר. גונזלס קנטו נקט פשרה וניקה רק מחצית מן הפסלים. וכך נלמד שיעור באקולוגיה: הפסלים שנוקו מקיפודים אוכלי אצות שבו עד מהרה והצמיחו את אותה חלודה צמחית. בניגוד להם, הפסלים שלא טופלו, התכסו עד מהרה בשכבות קשות, מָגינות, של סידן פחמתי שיצרו קהילות של אורגניזמים הגדלים אט-אט מתחת לאצות. בהדרגה נעשה אפוא המיצג לשונית בזעיר אנפין.

היום כולל המיצג יותר מ-450 פסלי מים עמוקים עשויים בטון נקבובי שבתחילה נזרעו בו אלמוגי אש בלבד. מאז החל לכסות את הפסלים מגוון מרהיב של אלמוגים וספוגים שדגים טרופיים שוחים בתוכם. הפסלים הולכים ונעלמים, ושונית שלמה רוקמת עור וגידים במקומם. חוקרים משתי אוניברסיטאות מקסיקניות עוקבים אחר השינויים המתחוללים בפסלים עם הזמן ואומדים עד כמה מסיט המוזיאון את התיירים מן השונית הטבעית הסמוכה, למודת התלאות.

“האתגר הוא להפנות את כל הצוללים אל הפסלים,” אומר גונזלס קנטו. “אם נוכל למצוא חלופה מוצלחת, משהו שימשוך תיירים לא רק ליום אלא ליומיים שלושה, אולי נוכל יום אחד לסגור את השונית הטבעית לגמרי.” פרויקטים דומים ברחבי העולם יוכלו ללמוד מן התוצאות בקנקון.

הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל