תיירות והים התיכון/ד”ר אסף רוזנטל

ד”ר אסף רוזנטל

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/medzihum090705.html

הים התיכון הוא צומת לשלש יבשות וככזה הוא הים הסגור הגדול בעולם , לחופיו (עד מרחק של 20 ק”מ) חיים כ 150 מיליון איש. כל קיץ מוכפל המספר כאשר “סוגדי שמש” שוטפים את החופים בהמוניהם.
אחרי יותר מ25 שנים של אמנות , הסכמים, תכניות וכוונות טובות, רוב החופים אליהם נוהרים התיירים הולכים ונעלמי, הולכים ומיתכסים בבטון ל”טובת” תעשית התיירות. אותה משיכה של מיליוני “סוגדי ים ושמש” גורמת בעקיפין לחורבנו של הים.
עד לפני כחמישים שנים היה הים-התיכון חי ופועם, לוויתנים, צבים , מיני דגים רבים , כרי-אצות, כלבי-ים , את כל זאת ניתן היה לראות באיזורים נירחבים,. בעיקבות הפיתוח התיירותי המואץ התכסו החופים בבטון הפוגע במחזוריות הטלות של צבים. מיליוני אוכלי כריכים הם מיליוני זורקי אשפה וכנראה שברוב המקרים האשפה מגיעה לים ופוגעת בחי ובצומח שבו
סביב תעשית התיירות ובצמוד לה מתפתחים ישובים ומפעלי תעשיה, והזהום התעשיתי מרעיל את מימי הים וכל אשר בו.

בעונת השיא של התיירות אין מתקני האשפה והשפכים עומדים בלחץ והעודפים גולשים לים
נוסף לאשפה תוצרת התיירות המגיעה לים, סופג הים-התיכון כל שנה כ 10 מיליארד טון
שפכים תעשיתיים ושפכים עירוניים.

הצפי הוא כי ב 2020 יהיו כ 350 מליון תיירים לחופי הים, עבורם יבנו מתקני שהיה ובילוי והחופים יהפכו לנוף אורבני. כבר היום , ממיצרי הגיברלטר דרך “חוף-השמש” בספרד עד מלגה, צומחת עיר אחת לאורך החוף , המשכה בחופי צרפת ואיטליה, על פי הקצב הנוכחי , עד 2020 חצי מ-46 אלף הקמ' של חופי הים-התיכון יהיו בנויים. 75% מהחופים בין ספרד וסיציליה ומגוון המינים לאורכם כבר הרוסים ,. בהמשך , חופי סוריה , ישראל ומצרים “נוכו” בשלושים השנים האחרונות מרוב האוכלוסיה הימית – חי וצומח כל זאת למען ה ת י י ר ו ת

בארצות יבשות : ספרד, יוון, וכמובן אצלנו, הלחץ התיירותי דורש. הספקת מים מתוקים , תושב ממוצא משתמש ב כ 250 ליטר מים ליום , תייר משתמש בכמות כפולה ועד פי ארבע ! מה שגורם כבר היום לחוסר באיזורי תיירות. חוסר במי שתיה משליך ומשפיע על האוכלוסיה המקומית כך , במלונות לאורך החוף ממלאים בריכות שחיה ובעורף לחקלאים אין מספיק מים להשקיה , באזורי תירות משקים משטחי גולף בגודל של כ 5000 קמר' ובעורף חסרים מי-שתיה.
אובדן ופגיעה בשיטחי מחיה בים ולחופיו הביא לסף כליה כ 500 מינים, כ 500 מינים הנתונים בסכנת הכחדה. פחות מ 5% מחופי הים-התיכון מוגנים רשמית. מעשית השטח קטן בהרבה. אם לא תשתנה המדיניות , אם לא יהיה שיתוף פעולה בין כל הארצות , שתוף פעולה שיביא להפסקת הרס החופים ולשיפור וטיוב התנאים במים, תוך זמן קצר יהפוך הים-התיכון לבריכת מים מעופשים.

בספרד הבינו את הבעיה אליה ניקלעו , והיום מתכננים הרחקת המלונות מהחופים, ושיחזור החופים הטבעיים במיורקה כבר הורסים בתי מלון שניבנו קרוב מדי לחוף במטרה וכוונה להחזיר לחופים את כושר משיכתם.
למרות הפגיעה, כ-20 מיני לוויתנים ודולפינים ושני מיני צבים עדיין קיימים. כלב-הים-הנזירי כמעט ונעלם. הסיכוי להבראת הסביבה נמוך אבל קיים
צעד אחד לקרא הצלת הים הוא, הכרזת על שמורה , כ-84 אלף קמ”ר בין החוף האיטלקי – חוף התכלת הצרפתי וסרדיניה. זו השמורה הימית הראשונה בחצי הכדור הצפוני שפרוסה על יותר משטחה של מדינה אחת , כלומר שמורה ימית בין-לאומית. בקיץ מתקבצים באיזור אלפי דולפינים ולוויתנים וכדי להגן אליהם פועלות צרפת ואיטליה למניעת הזרמת שפכים, להפסקת הדיג ברשתות נגררות ןלהסדרת התנועה התיירותית לצפיה ביונקים הימיים, תנועה שכאשר אינה מוסדרת ומכוונת גורמת להפרעה.

רבים מאתרי התיירות והחופים פותחו ע'י גורמים זרים, כלומר לא מהארץ בה הפיתוח, הדוגמא הטובה והידועה ביותר נמצאת ב “חוף-השמש” בספרד ,שם רוב המיזמים שייכים לגרמנים,
כלומר ההכנסות מהתיירות שהורסת את החופים לא נשארות בספרד. לכן אחד המניעים החזקים לפיתוח בריא הוא שהמלונות ומתקני התיירות יהיו שיכים לתושבי המקום, כאשר אלא ידעו כי פיתוח נכון ייתן הבטחה עתידית להכנסה, יהיו סיכוים רבים יותר לכך שהפיתוח יהיה בר-קיימא.

WWF, האירגון העולמי להגנת הטבע מרכז את מאמצי השמירה על חופים וים ביעדים שמסתמנים כיעדי תיירות עתידיים : קרואטיה, טורקיה, טוניסיה ולוב , כאשר האירגון מנחה את הרשויות לפיתוח תיירותי שלא יפגע בחופים ובים , וכן הנחיה למניעת פגיעה באוכלוסיה הימית , ע'י הפסקת דייג פרוע בשיטות דורסניות ופוגעות.

היעדים ה”חמים” היום הם חופי טורקיה וקרואטיה, שתי מדינות אלה חיבות ללמוד מהנסיון הכושל של ספרד שבמשך עשרים שנה “מכרה את חופיה בזול” לייזמים מכל אירופה והיום מחפשת פתרונות לאסון הסביבתי שהופך גם לשפל תיירותי. נכון היה אם ביעדי תיירות יביאו בחשבון הפיתוח את העובדה הפשוטה כי התיירים באים ליעד שיש בו מוקדי משיכה, כדי שימשיכו לבוא חשוב לפתח כך שמוקדי המשיכה לא יפגעו. בדרך כלל זה כרוך בהוצאות פיתוח גבוהות , אבל בחשבון ארוך תווך ההוצאה למניעת פגיעה סביבתית משתלמת

אצלנו : ב 20/6 ניפתח רישמית מיזם “חוף נקי” ההכרזה על פתיחת המיזם בקול “ענות וצילצולים” אמורה לתת הרושם כי למשרד לאיכות הסביבה יש כוונה לטפל טיפול שורש בטינופת שבחופינו , המיזם מכוון לטיפול סביבתי בחופי הים-התיכון , הכינרת ומפרץ אילת , על הטינופת והזיהום בחופי הכנרת ומפרץ אילת יש לנו (הישראלים) זכות יוצרים בלעדית את חופי הים-התיכון אנחנו חולקים עם כעשרים מדינות ועל פי המישרד 60% מהזיהום בחופים מקורו בתרומת הציבור ו 40% באים מהים”. גם אם המספרים נכונים הרי כדאי לזכור כי
הים אינו מגדל שקיות פלסטיק, בקבוקים, פחיות, ואפילו לא זפת כל אלה מקורם בפעילות אנושית שחלקה ישראלית.
הבעיות הסביבתיות בחופינו מתעצמות ומתוגברות בגלל הצפיפות היחסית ובגלל התנהגות חסרת אחריות של רשויות, מפעלים, ו…כן גם לציבור המשתמשים בחופים ובים יש תרומה נכבדת. למרות החוקים והתקנות רבים מהחופים אינם פתוחים לציבור וחלק גדול מ”הפתוחים” הם בתשלום ישיר או עקיף בחלק מהחופים “תשתיות” שהוקמו ברשות גורמות לזהום ולמיפגעים, לכן ההצהרה על פתיחת המיזם “חוף נקי” בהחלט אינה מספקת ואינה נוגעת ולו בחלקה של הבעיה שכן אצלנו כמו בספרד הבעיה אינה רק ליכלוך.
אלא ובעיקר יחס שערוריתי הגובל בעברינות לאחד המשאבים החשובים שעומדים לרשותנו
משאב טבע שעומד לרשותנו, לשימושנו אין לנו הרשות להשמידו ולכן , לתחילת פתרון ראו הצעה ברשימה על יער המאו.

ריכוז מאמריו של ד”ר אסף רוזנטל באתר הידען
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~207716047~~~218&SiteName=hayadan