תגליות חדשות על היגואר

חיות / עם התגברות המאמצים לשימור היגואר, מתגלים פרטים נוספים על בעל החיים החשאי * מהירות היא דווקא לא הצד החזק שלו

נטלי אנגייה ניו יורק טיימס

יגואר. איש עוד לא הצליח לצלם בטבע נקבת יגואר עם גוריה. תצלום: ניו יורק טיימס

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/jaguar1.html

התמזל מזלו של ד”ר אדוארדו קאריו, והוא זכה לראות יגוארים בטבע לפחות עשרים פעם. הוא ראה אותם מתגנבים ביער העבות, חברבורותיהם מנצנצות בין העצים. הוא ראה אותם צדים צבי ים ענקיים על החוף, מנמנמים על צוקים, חוצים נהרות בשחייה ומעבירים את הזמן בעצלתיים, נשענים על שורשיו של עץ תאנה עצום.

קאריו אולי הבחין בלא מעט יגוארים, אבל הם הבחינו בו פי עשרות ואולי מאות פעמים. זהו בעל חיים גדול – אורכו כמעט שני מטרים ומשקלו כמעט 150 קילוגרם – אבל גם בהשוואה לבעלי חיים שידועים כביישנים, קשה במיוחד לראות אותו בטבע.
לדברי קאריו, ביולוג מקוסטה ריקה שעובד בשביל אגודת שימור חיות הבר שבסיסה בניו יורק, “אני יכול לעמוד ליד יגואר – אני יודע את זה כי אני קולט אותות מהמשדר שמחובר לקולר שלו. אבל על פי רוב אני לא אראה אותו”.

גם תלמידיו של קאריו מודעים היטב לחמקמקותו של חתול הבר. אחד מהם, רוברטו סאלון, הודה במבוכה כי אחרי 18 חודשי מחקר על היגואר הוא עדיין לא ראה את בעל החיים בטבע.

בשל ההתנהגות החשאית שלו, היגואר הוא אחד מבעלי החיים הפחות נחקרים מקרב “החתוליים הגדולים”. אבל באחרונה הצליחו ד”ר קאריו ועמיתיו באגודת שימור חיות הבר, יחד עם כמה ארגוני שימור באמריקה הלטינית, לגלות פרטים נוספים על הטורף והם נחושים להרכיב את דיוקנו ולקדם את אותו לשורה הראשונה של בעלי החיים שנעשה מאמץ לשמרם.

סימן אחד להתקדמות ברוח זאת הוא הסכם שעליו אמורים ד”ר קאריו ואגודת שימור חיות הבר לחתום בימים אלה עם ממשלת פנמה. ההסכם יאשרר את התחייבותה של הממשלה להגן על אזורי הבר בדרום פנמה, שדרכם יגוארים ממרכז אמריקה יכולים להגר לדרום היבשת ויגוארים מדרום אמריקה יכולים להגר למרכזה.

אולם למרות התקדמות המחקר ומאמצי השימור, “אף אחד לא הצליח עדיין לצלם בטבע נקבת יגואר עם גוריה”, אמר ד”ר אלן רבינוביץ, המנהל המדעי של אגודת שימור חיות הבר וראש תוכנית חקר היגואר באגודה. “אפשר לראות את האם. אפשר לראות סימנים לנוכחות הגורים. אבל אי אפשר לראות את הגורים עצמם”.

היגואר, טוענים מעריציו, הוא בעל חיים שנועד לככב בפוסטרים. הוא משתייך לסוג פנתרה, הכולל אריות, טיגריסים ונמרים. מה שמבדיל בין החתוליים הגדולים לבעלי חיים הדומים להם הוא שעצם הלשון שלהם עברה שינוי המאפשר להם לשאוג. הצ'יטה אינה יכולה לשאוג, וכך גם השונר (לינקס), הסרוואל, האוצלוט והפומה. היגואר יכול, והוא בעל החיים היחיד שעושה כך בחצי הכדור המערבי.

טווח המחיה של היגוארים מתפרש מצפון ארגנטינה ועד לאזור סונוראן שבמקסיקו, לא הרחק מהגבול עם ארצות הברית. לעתים רחוקות יגוארים מגיעים לאריזונה ולניו מקסיקו, אולם רובם מעדיפים את האפילה של יערות הגשם הטרופיים. היגוארים הם טורפי העל באזור המחיה שלהם, ובשל כך יכולים להעיד על מצב חיי הבר באזורים אלה. אם אוכלוסיית היגואר משגשגת, רוב הסיכויים שגם היצורים שנמצאים מתחתיו בשרשרת המזון המקומית משגשגים. אבל אם היגוארים מתחילים לצאת ממחסה היער המועדף עליהם ולהתקיף חיות משק באזורים מיושבים, סימן שמשהו אינו כשורה ביערות.

השנה, למשל, לפחות ארבעה יגוארים יצאו משטח הפארק הלאומי קורקובאדו בקוסטה ריקה ונורו למוות על ידי חקלאים שחרדו לשלום הכבשים והבקר שלהם. בסופו של דבר התברר כי היגוארים נאלצו למצוא מזון מחוץ לשטח המחיה הרגיל שלהם מכיוון שציידים חדרו לפארק קורקובאדו וצדו פקארי, חיות גדולות הדומות לחזירי בר, שבני אדם ויגוארים כאחד אוהבים את טעמן. בשבועות האחרונים סיירו שומרים סביב הפארק, מנעו את חדירת מסיגי הגבול, וידאו שהפקארי נשארים בתוך שטח הפארק והגנו על חיי היגוארים.

ד”ר קאריו ועמיתיו משלימים כעת מפקד גדול של היגוארים החיים בקורקובאדו. לשם כך הם משתמשים ב-32 מצלמות, שהוצבו לאורך מסלולי יגואר ידועים על פני כמאה קמ”ר. המצלמות מופעלות אוטומטית על ידי חום ותנועה – המציינים שיונק עובר במקום – וכולן מצלמות ללא הרף מאז אוגוסט ומפיקות אלפי תמונות של בעלי חיים רבים, בהם יגוארים.

ניתן להבדיל בין היגוארים השונים בשל תצורת החברבורות הייחודית של כל אחד מהם. בתחילת האביב קלטו המצלמות יגואר שחור, הראשון שנמצא אי פעם בקורקובאדו.

ד”ר קאריו אינו שש להעריך את תוצאותיו הצפויות של המפקד, אך הוא אמר כי הוא מצפה שבקורקובאדו וסביבותיו יימצאו בין 50 ל-100 יגוארים – צפיפות סבירה בשביל טורף הזקוק למרחב מחיה גדול.

ד”ר רבינוביץ אמר כי מספרים אלה חלים על אזורים בראשיתיים, שלא היה בהם פיתוח ניכר. אולם באזורים אחרים, היגוארים מאבדים את שטחי המחיה שלהם בשל כריתת עצים וציד.

בנוסף לסקרים המבוצעים באמריקה הלטינית, הביולוגים מנסים לברר אם היגוארים חוצים את מעבר דריאן, לאורך הגבול בין פנמה וקולומביה. ממצא זה יאפשר לדעת אם אוכלוסיות היגוארים במרכז ובדרום אמריקה מרעננות את מאגרי הגנים שלהם.

מכיוון שהמדינות שבהם יש מגוון עשיר של חתוליים גדולים הן על פי רוב עניות בכסף, חוקרי היגוארים אסירי תודה לנדיבותה של החברה שמייצרת את המכונית הנושאת את שמו של בעל החיים. לפני כמה שנים, לאחר שמייקל דייל, נשיא “יגואר”, סייע בהבראת החברה, הוא חווה התגלות רוחנית שהביאה אותו לתרום מיליון דולר לחקר היגוארים. “הוא אמר לנו, 'מה הטעם בהצלחת יצרנית המכוניות, אם החיה שעל שמה היא קרויה תיכחד?'”, נזכר ד”ר רבינוביץ'.

אבל האם החברה מתהדרת בשם שיש לו הצדקה? זהו נושא הפתוח לדיון. כפי שהחוקרים מגלים, היגוארים אינם מהירים וגם לא חינניים. “הם מזכירים לי ברזים לכיבוי אש”, אמר רבינוביץ'. “הם מוצקים במיוחד וקרובים מאוד לקרקע”.

היגוארים הם אכן התגלמות העוצמה. הם קטנים יותר מהחתוליים הגדולים האחרים, אך יש להם ראש גדול יחסית ולסת חזקה במיוחד, המאפשר להם לשבור עצמות. כפות רגליהם רחבות וטפריהם מאיימים.

היגואר צד בהתגנבות והורג את טרפו על ידי זינוק על גב החיה וריסוק צווארה. באחת משפות דרום אמריקה, משמעות השם יגואר היא “חיית הפרא היכולה להרוג את טרפה בניתור אחד”. אם הטרף מצליח להתחמק, נדירים המקרים שבהם היגואר טורח לרדוף אחריו.

למרות חזותו הפראית, היגואר אינו פוגע בבני האדם. מכל החיות המשתייכות לסוג פנתרה, היגואר הוא בעל הסיכויים הקלושים ביותר להתקיף בן אדם ללא התגרות מראש. בניגוד לטיגריסים, לאריות ואפילו לפומה, מעולם לא תועד מקרה של יגואר אוכל אדם.

איש אינו יודע מדוע היגואר אינו אוהב את טעמם של בני האדם. אולם זוהי תכונה כה בולטת, עד שרבים מתושבי דרום אמריקה מתארים את היגואר כפחדן.

היגוארים גם יוצאים מגדרם כדי להימנע מיגוארים אחרים. יש להם נטייה קיצונית להתבודדות והם עושים ככל האפשר כדי לסמן את הטריטוריה שלהם. השאגה שלהם, הנשמעת למרחוק, מסייעת להם לשמור שפולשים לא יחדרו לשטחם.

ידען בעלי חיים בסכנת הכחדה

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~576004858~~~32&SiteName=hayadan