רק כשהחולה הפסיקה לחלום התברר מאיפה באים חלומות
שירות “הארץ”
אנשי מדע מתחומים שונים מנסים כבר שנים רבות לפענח את פשר החלומות, מאז מחקריהם של פרויד ויונג, שטענו שהחלומות הם התגלמות של דחפים מיניים תת-מודעים שמקבלים ביטוי בשעת השינה. אולם בין אם בחלומך את מרחפת מעל העיר או שאתה נושא נאום כשאתה ערום כביום היוולדך, המחקר על תכני החלומות עדיין לא ענה על שאלות מרכזיות, כמו מדוע וכיצד אנחנו חולמים. עם זאת, נראה כי לשאלה “איפה” נמצאה לאחרונה תשובה.
שני חוקרים שווייצים הודיעו ביום שישי האחרון כי גילו את האזור במוח שמייצר חלומות, או לפחות הכרחי לקיומם. במאמרם, שהתפרסם בכתב העת Annals of Neurology, מתארים החוקרים מקרה של אשה בת 73, שחלמה בשפע עד שמוחה נפגע בשבץ והיא איבדה את ראייתה. שלושה ימים לאחר השבץ שב אליה כושר הראייה, אך החלומות לא שבו עוד. שנה לאחר השבץ החלה החולה לחלום שוב, אך היא דיווחה שהפעם היו החלומות נדירים יותר (פעם בשבוע לעומת שלוש לפני השבץ) וחסרי חיים ואינטנסיוויות לעומת חלומות העבר.
יש אמנם תקדימים למקרים שבהם חולים שהפסיקו לחלום, אולם אז לוותה הפסקת החלומות בתסמינים נוספים, כמו אובדן היכולת לזהות פרצופים או מקומות. אך האשה שעליה התבסס מחקר זה לא דיווחה על שום תסמינים אחרים. החוקרים, הד”ר מתיוס בישוף והד”ר קלאודיו בסאטי מבית החולים של אוניברסיטת ברן, בדקו את הפגיעה המוחית של החולה במכשיר הדמיה מגנטית, fMRI. הבדיקה העלתה כי האזור שנפגע באופן הכי חמור בשבץ הוא ה-Right Inferior Lingual Gyrus, שנמצא בקורטקס הוויזואלי שבאונה האחורית.
ממחקרים קודמים של חוקרים אחרים כבר ידוע שאזור זה מעורב בעיבוד מידע חזותי בכלל, ובפרט בעיבוד מידע הקשור לזיהוי מקומות ופרצופים, אך גם לרגשות. לטענת שני החוקרים, תפקודים אלו מתיישבים עם ההשערה שהאזור אחראי ליצירת חלומות.
המדענים לא הסתפקו בבדיקת המוח, ובדקו גם את הרגלי השינה של החולה. במשך שישה שבועות בדקו את גלי המוח שלה בזמן שישנה ומצאו כי בניגוד לתחזיות התיאוריה המקובלת, דפוסי השינה שלה היו נורמליים. התיאוריה המקובלת על חלומות גורסת כי החלומות נחלמים בשלב במחזור השינה הקרוי Rapid Eye Movement) REM) – שינה עמוקה המאופיינת בשיתוק פיסי לצד פעילות מוחית מוגברת, כמו בשעת ערות. הממצאים החדשים, המוכיחים שמחזור השינה נמשך כרגיל גם ללא חלומות, מצטרפים למחקרים קודמים שהראו שאנשים חולמים גם בשלבים אחרים של השינה, ולא רק בשלב ה-REM.
הממצאים החדשים יכולים גם לערער את הטענה שהשינה נחוצה לשמירה על בריאות נפשית ולעיבוד הזיכרונות, משום שאצל האשה לא התגלו תסמינים של פגיעה בזיכרון או של פגיעה נפשית.
החוקרים שללו את הטענה שהאשה המשיכה לחלום ופשוט לא זכרה עוד את חלומותיה. טענה כזאת העלה, למשל, הפסיכולוג ד”ר מארק בלייגרוב מאוניברסיטת סוונסה: “פעמים רבות, כשחולים פגועי מוח מדווחים שאין להם חלומות, ייתכן שהם סובלים מאובדן זיכרון ובעצם היכולת שלהם לחלום לא נפגעה”. אולם החוקרים וידאו, באמצעות מבחנים קוגניטיוויים, כי הקשב, הזיכרון והיכולת של החולה לדמיין דברים במצב של ערות לא נפגעו.
החוקרים מדגישים כי אינם מנסים לטעון שהאזור המדובר הוא האחראי הבלעדי ליצירת החלומות, אלא רק שהוא הכרחי לתהליך, ומתמחה בתפקוד הזה באופן ספציפי. כלומר, כפי שכתוב במאמר, פגיעה מוחית באזור זה “היא הנזק המינימלי הדרוש” כדי לגרום לאדם להפסיק לחלום.
השאלה מדוע אנו חולמים עדיין רחוקה מפתרון. “בהתחשב בכך שאנו מבזבזים אחוז ניכר משנתנו בחלימה, חייב להיות הסבר אבולוציוני לשאלה מדוע אנו עושים זאת”, אמר הד”ר בלייגרוב. “יש שתי תיאוריות אפשריות: האחת, שהתפתחנו כדי שנחלום ולחלום יש תפקיד כלשהו, והשנייה – שתפקוד אחר התפתח עם האבולוציה, והחלימה היא רק תופעת לוואי שלו”.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~950500412~~~58&SiteName=hayadan
