שיכחה לפי הזמנה

את קיומו של מנגנון זיכרון סלקטיווי לא המציאו רעיות כעוסות. הרבה פסיכולוגים מאמינים שאנחנו יכולים להשמיט מהזיכרון אירוע או מידע טראומטי או אפילו סתם לא נעים.במבנה הנפש ששרטט פרויד היכולת
לדכא זיכרונות לא רצויים היא אבן פינה.

איור: מיכל בוננו

שיכחה לפי הזמנה

את קיומו של מנגנון זיכרון סלקטיווי לא המציאו רעיות כעוסות. הרבה פסיכולוגים מאמינים שאנחנו יכולים להשמיט מהזיכרון אירוע או מידע טראומטי או אפילו סתם לא נעים.במבנה הנפש ששרטט פרויד היכולת לדכא זיכרונות לא רצויים היא אבן פינה.

אלא שבדומה לרוב התיאוריות הפסיכולוגיות, גם את זו קשה מאוד לבדוק במעבדה, מה מוביל לוויכוחים תיאורטיים ואפילו להתנצחויות משפטיות. הרבה כתבי אישום, בעיקר בארה”ב, האשימו הורים בהתעללות שהתרחשה עשרות שנים לפני הגשת התביעה.

התובעים טענו, בגיבוי המטפלים שלהם, האירוע הטראומטי נמחק מזיכרונם על ידי מנגנון הדיכוי הסלקטיווי הזה ורק אחרי שנים רבות וטיפול פסיכולוגי אינטנסיווי הוא צף ועלה, ומיד אחריו באה התביעה.

זיכרונות לפי הזמנה

הנתבעים מסתמכים על פסיכולוגים שמציעים לפקפק קטגורית במהימנות של המידע שנשלף בהיזכרויות המאוחרות האלה. המחקר הפסיכולוגי, כאמור, התקשה לחמש את אחד הצדדים בנשק מנצח. הרבה עבודות בפסיכולוגיה קוגניטיווית ובחקר המוח הראו שאפשר לחזק זיכרונות לפי הזמנה. כך אפשר
לשנן לבחינה, או לזכור איפה היית כשקנדי נרצח. אבל האם אפשר גם למחוק זיכרונות לא רצויים? מייקל אנדרסון וקולין גרין, שני חוקרים מאוניברסיטת אורגון, טוענים שכן. הם הצליחו, לראשונה, לתכנן ניסוי שהראה שלא רק שאפשר לעשות זאת, אלא שזה אפילו די פשוט. הם פשוט ביקשו מהמשתתפים בניסוי לשכוח.

זה הספיק כדי לגרום לנבדקים להשליך את המידע המבוקש לתהום הנשייה. מאוחר יותר, אפילו כשהוצע לנבדקים כסף, הם לא הצליחו לשלות אותו משם. בשלב הראשון של הניסוי למדו הנבדקים בעל פה זוגות של מלים שלא היה ביניהן שום קשר, למשל “מבחן, מקק”. כל נבדק שינן ארבעים זוגות מלים כאלה. רק מי שהצליח לזכור את רוב הזוגות בעל פה המשיך לשלב הבא. בשלב השני, הציגו החוקרים לכל נבדק מלה אחת מכל צמד. במקצת המקרים הם ביקשו מהנבדק לומר בקול רם מה היתה המלה הנלווית של המלה שהוצגה לו.
אם הופיעה על המסך “מבחן”, היה על הנבדק למהר ולזעוק “מקק”. אבל במקרים האחרים החוקרים דווקא ביקשו בקשה שנשמעת די מטופשת: הם ביקשו מהנבדק לשתוק ולמחות מזיכרונו את בת הזוג של המלה שהוצגה על המסך.

היו חוקרים ששיערו שבקשה בסגנון “אל תחשוב על זה” תשיג דווקא את המטרה ההפוכה. אבל השלב השלישי של הניסוי, שנערך כמה שעות מאוחריותר, זימן הפתעה. שוב הוצגה בפני הנבדקים אחת המלים שלמדו בעל פה אלא שהפעם הם התבקשו בכל המקרים להיזכר במלה הנלווית לה. את הצמדים שעליהם הם חזרו בקול בשלב השני של הניסוי, זכרו הנבדקים היטב. אבל בצמדים שאותם התבקשו לשכוח הם התקשו להיזכר. אנדרסון וגרין הפצירו ואפילו הציעו כסף אם רק יצליחו הנבדקים לשחזר את מה שידעו היטב לפני שעה קלה, אבל הזיכרונות האלה פשוט אבדו.

החוקרים חזרו על ניסוי פעמים מספר עם נבדקים שונים, ושמו לב לתופעה מפתיעה אפילו יותר. אם הנבדק התבקש פעם אחת בשלב השני של הניסוי לשכוח את המלה הנלווית למלה מסוימת, “מבחן” למשל, היה סיכוי טוב שהוא אכן ישכח אותה. אבל אם המלה “מבחן” הוצגה לו כמה פעמים, ובכל פעם ביקשו ממנו לשכוח מי היתה בת הזוג שלה, הסיכוי שהוא ייזכר ב”מקק” בשלב השלישי של הניסוי קטן פלאים.

את תוצאות המחקר פירסמו אנדרסון וגרין בשבוע שעבר בכתב העת “.”Nature מאמרים שהתלוו לפרסום ראו במחקר פריצת דרך בהבנת הפסיכולוגיה של טראומה נפשית, לא רק במקרים של התעללות בילדים אלא גם אצל נפגעי הלם קרב, אונס, תאונות, ושאר הסובלים מהפרעות פוסט טראומטיות (PTSD). זו הפעם הראשונה, כך נכתב, שמישהו מצליח לחקור במעבדה את אחד המנגנונים הנפשיים החשובים ביותר שקשורים לתופעות האלה.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~302837695~~~58&SiteName=hayadan