מישוריה: סיפור מעשה שרבים ממדיו / אדווין א' אבו; תירגמה מאנגלית: ליה נירגד. הוצאת בבל, 135 עמ', 67 שקלים
מאת תמר לנדאו
אדווין אבוט, קלאסיקן, חוקר ביצירת שקספיר, מחנך ומנהל בית ספר בלונדון, כתב את “מישוריה” ב- 1884(ולאור הרעיונות החברתיים והפילוסופיים שמכילה היצירה הקצרה הזו הנתון הזה מעורר הרבה מחשבות). יותר משזו אלגוריה חברתית על החברה הוויקטוריאנית ומוסכמותיה הכובלות- שלא לומר המעוררות מחאה – “מישוריה” הוא ספר פילוסופי, שעיקר העניין שבו הוא רעיון הרב-ממדיות על כל גוניו: אם במישור המתמטי-גיאומטרי, אם במישור החברתי, ואם במישור הפילוסופי – כלומר, האם ניתן בכלל להבין את משמעות קיומו של עולם בעל ממדים רבים יותר משל העולם המוכר לנו.
המספר – ריבוע פשוט, תושב ארץ מישוריה הדו-ממדית – מספר בשני חלקים ובלשון עניינית וכאילו-מדעית כיצד גילה – בעל כורחו – את עובדת קיומו של עולם תלת-ממדי (“מרחביה”, בתרגומה המדויק והאלגנטי של ליה נירגד), וכיצד הגילוי הזה שינה את חייו. חלקו הראשון של הסיפור מתמקד בתיאור מפורט ומדוקדק של העולם הדו-ממדי שהוא חי בו, בעבור הקורא החי בעולם תלת-ממדי. מישוריה מתוארת, אמנם, בלשון מדעית וכמו נטולת רגשות, אבל התמונה שמצטיירת מעוררת אי-נוחות: מדובר בעולם צר אופקים (תרתי משמע), נוקשה ביותר במוסכמותיו, בחוקיו, ביחס לנשים ולמעמדות נמוכים, עולם רציונלי במידה כזאת שאין איש בו שיכול – או מסכים – להביט מעבר לגבולות המוכר ולנסות לדמיין עולם מסוג אחר.
חלקו הראשון של הספר מתמקד, אם כן, בתיאור “העולם הזה” על מגבלותיו וההיסטוריה שלו, והביקורת החברתית הנוקבת של אבוט באה בו לידי ביטוי באופן שאינו משתמע לשתי פנים. כמי שזנחה מזמן את תרגילי הגיאומטריה שלה, היה עלי לשוב ולאמץ את החלק הנשכח הזה במוחי, והאתגר (הלא מסובך, אבל מעורר מחשבה) עורר בי עניין.
אבל העוצמה האמיתית של הספר הזה נחשפה רק בחלקו השני של הסיפור (“עולמות אחרים”), שבו מתוודע הריבוע הנינוח שלנו אל העולם החד-ממדי, ומיד אחר כך נלקח שלא בטובתו לביקור בזק בעולם התלת-ממדי, שמשנה את חייו. הריבוע האומלל נחטף בידי יצור תלת-ממדי – כדור – אל מרחביה ביומו הראשון של האלף החדש. מתוך אימה, בלבול וחוסר רצון לזנוח את הישן והמוכר הוא מסרב, בתחילה, להקשיב לחוטפו ולהבין את המסר שהוא נושא. אבל כשהוא סוף סוף משתכנע, הוא זוכה להארה, ומסוגל להסיק מסקנות מפתיעות בתעוזתן בנוגע לרעיון הרב-ממדיות.
המסקנות שלו, הנוגעות ללב בישירותן ובתמימות האנושית שמלווה אותן, מרתיעות אפילו את מארחו הכל-יודע ומטילות על הריבוע האומלל את קללת היודע-יותר-מדי. כמו קסנדרה, הנביאה שאיש לא האמין לה, כך גם הריבוע (“הארי בוע”, בניסוח הקולע של ליה נירגד) נדון כמעט מיד למאסר עולם על פשע הגילוי שלו, ומבלה את שארית חייו בבידוד, ובהשלמה עגומה בנוגע לגורלו. מה שנותר לו לעשות הוא לכתוב את סיפור המעשה.
“מישוריה” הוא ספר לא קל לקריאה, אבל שווה את המאמץ. עיקר הקושי נובע לא מן הממד ההנדסי והמתימטי של היצירה, אלא בעיקר מהיותה כמעט נטולת-רגש. ממש כמו שהריבוע ידידנו ובני משפחתו (אפילו הנבונים ביותר) התקשו להבין את מהותו של עולם תלת-ממדי, כך גם לי היה לא קל לפתח הזדהות עמוקה עם הדמויות הללו – עד הרגע שבו חווה הריבוע את ההתגלות הרב-ממדית, והחוויה הרגשית שלו מצליחה לעורר סוג מסוים של התרגשות והזדהות גם בקורא. נדמה לי, אם כן, שתרגיל ההזרה וההזדהות המאוחרת שאבוט יוצר כאן מצליח.
“מישוריה” הוא ספר קצר, דחוס וענייני במתכוון. הערך המוסף הרגשי והפילוסופי שלו נחשף רק לקראת סוף הקריאה, ומקבל את מלוא העוצמה שלו בעזרת אחרית הדבר הבהירה ומאירת העיניים שכתב ליאו קורי. הסקירה הקצרה על התפתחות רעיון הרב-ממדיות במתימטיקה ובפיסיקה, ועל ההיסטוריה של ספרו של אבוט (שנכתב, כאמור, כמה וכמה שנים לפני פרסום תורת היחסות של איינשטיין, והרבה לפני פיתוח תורת המיתרים, אבל לא היה היצירה היחידה שעניינה עולמות אחרים בסוף המאה ה-19) תורמת רבות להבנת הקונטקסט התרבותי של “מישוריה” וכך להבנה עמוקה יותר של היצירה עצמה.
לאחר שסיימתי לקרוא את אחרית הדבר עלה בדעתי שאולי כדאי, בעצם, לקרוא אותה כהקדמה לסיפור המעשה; כך נוסף לקריאה גם הרובד ההיסטורי והתרבותי.
התרגום של ליה נירגד מדויק ואלגנטי, וניכר שהשקיעה מאמץ ותשומת לב במלאכה הלא קלה הזאת. עיצוב הספר (בהוצאת בבל) נעים לעין גם הוא. בקיצור, הספר הזה מומלץ לקריאה אם אתם במצב-רוח פילוסופי; ואם אתם ליד מחשב, כדאי אפילו להיכנס לאתרי האינטרנט המומלצים בסוף הספר. מי יודע, אולי גם אנחנו נזכה להארה רב-ממדית שכזאת?
סיפורה של תמר לנדאו “טנגו” נכלל במהדורת 2000 של The May Anthologies בהוצאת קיימברידג'
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~304484150~~~42&SiteName=hayadan
