רגש חיובי להפחתת הרגש השלילי

מתברר שכאשר אנשים עצובים, הם בוחרים יותר בפעולות שגורמות הנאה, וכאשר הם חשים בושה, הם בוחרים יותר בפעולות שגורמות גאווה

מה קורה במפגש שבין מחשבות לרגשות? ואיך רגשות יכולים להשפיע על השגת מטרות ועל ההתנהגות? אלה השאלות העיקריות שמעסיקות את פרופ’ טל אייל מהמגמה לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במחקריה היא בוחנת קריאת מחשבות (Mind Perception) – האופן שבו אפשר להבין טוב יותר מה האחר מרגיש / חושב / רוצה (ובקיצור: “מה עובר לו בראש”). תחום מחקר נוסף שהיא מתמקדת בו הוא רגשות – והתעוררותם בהתאם לפרשנות שניתנת לסיטואציה. “לדוגמה”, מסבירה פרופ’ אייל, “מפגש חברתי יכול לעורר מגוון רגשות, חיוביים ושליליים, הכל תלוי במרכיבים שהאדם מתייחס אליהם (לא תמיד במודע). כך, למשל, רגש הגאווה יתעורר כאשר הדגש יושם על מרכיבים שהם מעבר לתפיסה החושית (“כאן ועכשיו”), כאלה שקשורים לייצוג העצמי (“כמה חברים טובים יש לי, אני אהוב”). רגש ההנאה יתעורר כאשר הדגש יושם על מרכיבם חושיים (כגון מוזיקה ואלכוהול)”.

ידוע כי רגשות חיוביים (כגון גאווה) יכולים לסייע לנו להשיג מטרות ארוכות טווח (כגון שלווה ובריאות נפשית). לעומת זאת’ רגשות שליליים (כגון פחד)’ יכולים לאותת לנו שאנחנו לא מצליחים להשיג מטרה ארוכת טווח מסוימת (כגון תחושת ביטחון). פרופ’ אייל:  “כחוקרת מעניין אותי הקשר שקיים בין רגשות למטרות, שבאמצעותו אפשר להשפיע על ההתנהגות. לדוגמה, כאשר מעוררים בילדים את הרצון לחוש גאווה (למשל באמצעות סיפור על ילד אחר שהצליח מאוד במשימה וחש גאווה על כך), גורמים להם לבצע פעולה שמסייעת בהשגת מטרה ארוכת טווח. כך למשל הם יבחרו לקרוא ספר במקום לאכול שוקולד, ישיגו שליטה עצמית (שתורמת להקשבה ולשיתוף פעולה), ואז יחושו את תחושת הגאווה שציפו לה”.

במחקריהם מבקשים פרופ’ אייל וצוותה לבחון אילו פעולות אנשים מעדיפים לבצע כאשר הם חשים רגש שלילי. פרופ’ אייל: “לא כל רגש חיובי יכול להפחית רגש שלילי באותה מידה. צריך לייצר התאמה. אשמה, למשל, נחווית כאשר לא משיגים מטרה ארוכת טווח, ולכן כדי להפחית אותה עדיף לחוש גאווה כי היא מקדמת מטרות ארוכות טווח, ולא הנאה, שמקדמת מטרות קצרות טווח”.

באחד ממחקריהם האחרונים בחנו החוקרים כ-200 נבדקים באמצעות שאלונים שבהם התבקשו לכתוב במפורט על אירוע שגרם להם לחוש רגש שלילי, כגון בושה או עצב, כדי לעורר בהם את הרגש הזה. בהמשך התבקשו לדרג מתוך רשימה פעולות יום-יומיות שהיו רוצים לבצע, שעשויות לעורר גאווה (למשל פעילות גופנית ולימודים), או הנאה (למשל צפייה בסרטון והליכה למסיבה). באופן כללי נמצא שכאשר הנבדקים חשו עצב הם בחרו יותר בפעולות שגורמות להנאה, וכאשר חשו בושה בחרו יותר בפעולות שגורמות לגאווה.

פרופ’ אייל: “ייתכן שהנאה מפצה טוב יותר על עצב כי היא תורמת להשגת מטרות מיידיות, וגאווה מפצה טוב יותר על בושה כי היא תורמת להשגת מטרות ארוכות טווח. עם זאת, קשה יותר לבצע פעולות שגורמות לגאווה – כגון פעילות גופנית ולמידה – מכיוון שהן דורשות יותר השקעה. לכן, פעמים רבות אנשים בוחרים לעשות פעולות שגורמות להנאה (ולא לגאווה) כאשר הם חשים בושה”.

במחקר נוסף סרקו החוקרים מאות אלפי ציוצים בטוויטר שמורכבים מהמילים “בושה” ו”עצב” (כגון “אני מרגיש בושה / מתבייש”, “אני עצובה”), ובחנו את  משפטי התגובה אליהם. כלומר, עד כמה הם כללו את המילים “גאווה” ו”הנאה” (למשל “אתה צריך לעשות משהו שיגרום לך גאווה / הנאה”). כמו במחקר הקודם, התגלה מתאם בין רגשות שליליים וחיוביים מסוימים: כאשר הוזכרה המילה “עצב” – היא נענתה יותר במילה “הנאה”, וכאשר הוזכרה המילה “בושה” – היא נענתה יותר במילה “גאווה”. “ממצא זה מעיד על התנהגות טבעית”, אומרת פרופ’ אייל. “אנשים חשים שאפשר להפחית רגש שלילי באמצעות רגש חיובי מסוים. במחקרים עתידיים – בסיוע הקרן הלאומית למדע – נבדוק גם איזה רגש חיובי הוא המשפיע בפועל”.

החיים עצמם:

פרופ’ טל אייל, נשואה פלוס שלושה ילדים (21, 16, 13), גרה  בלהבים. בזמנה הפנוי מנגנת בפסנתר, ומתנדבת בחלוקת מזון למשפחות פליטים ומבקשי מקלט בדרום תל אביב (“כנראה כדי להרגיש פחות אשמה”).