עשרות דורות של נשים ממחוז הונאן כתבו זו לזו בשפה משלהן על מועקת הנישואים. במשך מאות שנים נותר אלפבית הנושו נסתר מעיני הגברים
הארץ, חדשות וואלה!
כתב נושו. הנשים כתבו בחרוזים על הרעב, הבוז והעבודה הקשה
במשך מאות שנים עלו האיכרות של מחוז הונאן שבסין למקדש הר הפרחים, נושאות בידיהן גיליונות נייר אורז שבהן מתועדים סבלותיהן ומאוויהן בכתב סודי, הנהיר רק לנשים – כתב נושו. על פי אחת האמונות הרווחות, את האלפבית הסודי המציאה לפני 2,500 שנה כלתו הצעירה של אחד הקיסרים, שרצתה ליצור קשר עם חברותיה, שנותרו מחוץ לארמון שבו נכלאה.
במשך עשרות דורות נותר אלפבית הנושו, על 1,500 סימניו, עלום ונסתר מעיני הגברים. אך בשנות החמישים, בתקופת מהפכת התרבות, הוצא הכתב אל מחוץ לחוק. באחרונה שבו וגילו אותו ארבע בלשניות: שתי הסיניות ג'או לימינג וגונג ג'בינג, ושתי היפאניות טושיוקי אובאטה ואוריה אנדו.
הצורך בהמצאת הכתב הסודי מעיד על מצבן הקשה של הנשים באסיה, הסבירה ג'או: “הסיבה הראשונה להולדת הנושו נעוצה בעובדה שהנשים נאלצו להישאר בבורותן. הן לא הורשו ללכת לבית הספר, ואף אחד לא לימד אותן האנזי, הכתב הסיני”.
הסיבה האחרת היא הנוהג לכפות על הנשים חיי נישואים, בהם חיו הנשים בתנאי עבדות כמעט, מנותקות ממשפחותיהן ונתונות למרותה של משפחת הבעל. בתנאים קשים אלה, מצאו נשי חבל ג'יאנג ג'ונג נחמה בשפתן הסודית.
“כשאשה צעירה נמסרה לחתונה”, מספרת אוריה אנדו, “אמה, אחיותיה וחברותיה הקרובות, היו שרות לכבודה שירים שבהם הביעו את הכאב על הפרידה הממשמשת. ואולם לאחר שהתרחקה למחוז מגוריו של הבעל, קולותיהם נדמו. וכך נולד הכתב, שאיפשר לשמר את הקשר בין הנשים”.
אחד המאפינים של הנושו הוא הכתיבה בחרוזים, המעידה על מקורו האוראלי של הכתב בשירים ששרו הנשים כשעסקו יחד במלאכות טווייה, תפירה וייצור נעליים. כתב הנושו שימש לייצור טקסטים ביקורתיים, שבהם גוללו הנשים את מצוקותיהן כנשים נשואות וקבלו על רעב, על התעללות, על העבודה המאומצת הנכפית עליהן ועל היחס המבזה שזכו לו. כפי שאפשר לצפות מכתב של נשים, הוטבעו סימני הכתב הסודיים לא רק על נייר, אלא גם על גבי מניפות רקומות ובגדים.
לרוע מזלו של הנושו, זמן קצר לאחר שהתגלה ונחקר בשנות החמישים, הוציאה אותו המפלגה הקומוניסטית מחוץ לחוק. המפלגה סברה, כנראה, ששימור הכתב אינו עולה בקנה אחד עם טענות המפלגה על המציאות החדשה של שחרור האשה בסין. אך למרות טענותיו של המשטר הסוציאליסטי של מאו טסה טונג, נוהג הנישואים הכפויים לא שורש.
וכאשר החיים ממשיכים בנתיבם המסורתי, גם התגובה המסורתית להם משתמרת: אחת הנשים האחרונות שהשתמשה בכתב הנושו היא הא יאנשין, שנולדה ב-1940. באוטוביוגרפיה שכתבה – עשרה עמודים ובהם 2,828 אותיות נושו, שנכתבו במחברת בית הספר של בנה – היא מתארת את הסבל שהיה מנת חלקה בנישואים שנכפו עליה.
כיום כתב הנשים כבר אינו מחוץ לחוק. יתרה מזאת, בשאנג'יאנשו ובכפרים הסמוכים לו התושבים מנסים להפוך את הנושו לאבן שואבת לתיירים, ואף התחילו ללמד אותו בבתי הספר. ואולם חוץ מהמלומדים שבאו להונאן לחקור את הכתב, נותרו היום במחוז רק שלוש נשים המסוגלות עדיין לכתוב בו ולקרוא אותו.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~938906813~~~127&SiteName=hayadan
