מרק פפלו , Nature (תרגום: דיקלה אורן)
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/pulsars130104.html
אסטרונומים נוכחו, כי מבנה של שני כוכבים הוא למעשה צמד פולסרים. התגלית הייחודית הזו תאפשר להם לבחון את תורת היחסות הכללית של איינשטיין בדרכים חדשות ולהגיע להבנה טובה יותר של פרצי האנרגיה, שפולסרים מייצרים.
“זוהי תגלית בעלת חשיבות עצומה,” אומר רוברט מסאי מהמצפה המלכותי בגריניץ', לונדון, בבריטניה. איינשטיין חזה את קיומם של גלי כבידה, אך אלה מעולם לא נצפו ישירות. “אין הרבה עצמים אי שם, שעשויים להיות מקור שופע של גלי כבידה, אך זה בהחלט אחד מהם,” הוא אומר.
צוות בינלאומי של מדענים פרסם מידע על המערכת הבינארית בדצמבר, אך אז הם חשבו, שהיא מכילה פולסר אחד וכוכב נויטרונים, שזהו שילוב מעניין כשלעצמו. פולסרים – כוכבים מסתחררים, שפולטים אלומות של אור וקרינה – זוכים לעיתים לכינוי “המגדלורים של היקום”. כוכבי נויטרונים הם השאריות הצפופות להחריד של כוכב, שהתפוצץ בסופרנובה. הגילוי, כי כוכב הנויטרונים הקטן הוא פולסר גם כן, הופך את המערכת לייחודית עוד יותר.
הטעות הראשונית היא פשוט עניין של מזל ביש, אומר אנדרו לין, מנהל מצפה ג'ורדל בנק במקלספילד, בריטניה, והכותב הראשי של המאמר על המחקר הראשוני. כששני הפולסרים מסתובבים זה סביב זה, הפולסר הגדול משבש את שדהו הומגנטי של אחיו התאום וגורם לעיוות אלומת הקרינה. “הסתכלנו בסה”כ ארבע דקות על כל חלק בשמיים. זה עניין של ביש מזל, שבפעם הראשונה שהסתכלנו על המערכת, הפולסר הקטן היה חלש מכדי להיראות,” אומר לין.
בעוד שהפולסר הגדול מסתובב כל 23 אלפיות השנייה, שותפו משלים סיבוב אחד כל 2.8 שניות – מעט לאט יותר מתקליט על מקול.
לין ועמיתיו מעריכים, כי המערכת נוצרה ע”י הפולסר הגדול, ששאב חומר מכוכב קרוב והחל להסתובב מהר יותר ויותר. לאחר מכן התפוצץ הכוכב השני בסופרנובה והפך לפולסר נוסף וקטן יותר.
מעריכים, כי כוכבים כפולים כגון אלה פולטים גלי כבידה, כשהכוכבים סובבים זה סביב זה ומאבדים אנרגיה, עד שנפגשים בהתנגשות עצומה. סיומו של ריקוד המוות של הפולסרים צפוי להגיע בעוד שמונים וחמישה מיליון שנה, והוא ילווה בפרץ עצום אחרון של גלי כבידה.
ארבע תופעות אחרות, שהמכניקה הניוטונית הקלאסית אינה מסבירה, כבר נמדדו במערכת הבינארית, והן היו עקביות עם התיאוריה של איינשטיין לגבי כבידה.
האוריינטציה של שני הפולסרים גורמת לכך שהקרינה, שנובעת מאחד מהם, זורחת דרך השדה המגנטי של השני. זוהי הזדמנות חסרת תקדים, שנותנת למדענים אפשרות לחקור את המתרחש ממש בסמוך לפולסר. “בעבר כל שיכולנו לעשות היה לזרוק ניחושים לגבי דברים כאלה,” אומר לין. “כעת אנו ממש יכולים לצפות בהם.”
קישור לכתבה המקורית ב-Nature
ידען אסטרופיסיקה 2 – כוכבים וגלקסיות
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~736795444~~~97&SiteName=hayadan
