תמי פלוטנר וג'ף ברבר, Universe Today
הירח קרוב לאופק, ויש לנו מעט זמן לצפות בו. הלילה נתחיל עם מאפיין עיקרי – לנג'רנוס, ונמשיך דרומה למכתש ונדלינוס. ברוחב 150 על 160 ק”מ ובעומק 4.5 ק”מ, ניתן לראות שלונדלינוס רצפה חשוכה בחלקה עם פסגה מערבית המתרוממת ותופסת את האור הבוהק של הזריחה המוקדמת. שימו לב גם כן שקירו הצפון מזרחי קטוע על-ידי מכתש אחר – ליים. ראשים למעלה! זהו אתגר אסטרונומי.
ברגע שהרח שקע, בקרו שוב את M46 בירכתי הספינה (Puppis) המכילה בתוכה את הערפילית הפלנטרית המסתורית – NGC 2438. המשיכו לביקור בצביר פתוח שכן – M47 – שתי מעלות מערב-צפון מערב. M47 עשוי להיראות מעט מוכר לכם. הייתכן וכבר נתקלתם בו בעבר כשחיפשתם את M46? אם כן, אפשרי גם כן שנתקלתם בצביר הפתוח בבהירות 6.7 – NGC 2423, הנמצא כמעלה צפון מזרחה לM47, וייתכן שאף בNGC 2414 שבהירותו 7.9. אם חושבים על זה, מדובר בארבעה צבירים פתוחים וערפילית פלנטרית אחת בארבע דקות-קשת מרובעות. זה הופך את האיזור הזה לצביר של צבירים!
בואו נחזור לחקור את M47. הצופים עם משקפת או המשתמשים בפיינדר ישימו לב כמה פחות בהירים כוכביו של M47 בהשוואה ל-M46. צביר קומפקטי זה, שקוטרו 12 שנות אור, נמצא במרחק 1,600 שנות אור. למרות קרבתו, לא יותר מ-50 כוכבים בו זוהו לסוגיהם.
את M47 גילו שלוש פעמים: בפעם הראשונה על-ידי ג'ובני בטיסטה הודירנה באמצע המאה ה-17, אז על-ידי שארל מסייה לאחר 17 שנים, ולבסוף על-ידי וויליאם הרשל לאחר 14 שנים מגילויו של מסייה. כיצד ייתכן שצביר כה בהיר יידרוש “גילוי מחדש”? את ספרו של הודירנה לא גילו עד שנת 1984, ומסייה נתן לצביר נקודת ציון שגויה, מה שהפך אותו לחידה לצופים שבאו אחריו, מפני ששום צביר לא נמצא היכן שמסייה אמר שהוא אמור להיות!
תרגום: עמית אורן
פרויקט 365
אתר UNIVERSE TODAY
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~410705004~~~261&SiteName=hayadan
