תמי פלוטנר וג'ף ברבר, Universe Today
היום נצפה בינשוף ובגלקסיה הנוטה על צידה.
נתחיל בבטא אורסה מג'וריס – הכוכב הדרומי ביותר בקבוצת הדובה הגדולה. כרוחב אצבע בינו לבין פקדה לכיוון דרום מזרח, ניתן יהיה לראות גלקסיה בעוצמה 10.1 שהתגלתה ב-19 בפברואר 1781. אף כי התגלתה על ידי מסייה, היא לא קוטלגה על ידו, והוכנסה לרשימה ב-1953 כאשר אוון גינגריך הוסיף אותה. למרות חיוורותה, M108 מספקת ניגוד מספיק בהיר ובלילה אפל ובטלסקופים גדולים ניתן לראות את צורתה הלא סדורה לפרטים.
פחות מרוחב אצבע הלאה לכיוון דרום מזרח, ניתן לצפות ב-M97, ערפילית הינשוף, ואולם השאלה מי התגלה ראשון הינשוף או הגלקסיה הנוטה על צידה. לפי מחקר שערך גינגריץ, ערפילית הינשוף (M97) התגלתה בידי פייר משין שלושה ימים לפני הגלקסיה הנוטה על צידה והיה זה גילוי לא קל. צופים רבים אומרים כי M97 היא הקשה ביותר לגילוי בכל רשימת מסייה – במיוחד בשל הניגוד החלש של השמים הנגרם בשל זיהום האוויר והאור מהערים הגדולות.
הינשוף מקבלת את שמה מאורה המעורפל בצבע ירוק-אפור ושני החללים הריקים המעניינים הנראים בה בטלסקופים גדולים . חללים אלה נחשבים כתוצאה של צפיה בערפילית כדורית שהקטבים הפחות דחוסים שלה נמצאים בזוית לא ישרה לקו הראיה שלנו.
החומר המרכיב את M97 והאור הגורם לה לזהור קשורים בטמפרטורה גבוהה של פני השטח בכוכב המרכזי של הערפילית בשלבי חייו האחרונים. במרכזה של M97 כוכב גוסס וחיוור (בעוצמה 16).
הערה: מסייה כמובן לא ידע להבדיל בין ערפיליות קרובות שמקורן בגז שנפלט מכוכב אחד ובין גלקסיות שלמות רחוקות ולכן הרשימה שלו מכילה גם מאלו וגם מאלו. כזכור, עד ראשית המאה ה-20 המדענים האמינו ששביל החלב היא הגלקסיה היחידה וכי כל הערפיליות הן ערפיליות המכונות ערפיליות פלנטריות. כיום יודעים שיש שלושה סוגי ערפליות – ערפיליות המקיפות כוכבים בשלבי חייהם הראשונים ומהוות את חומר הגלם לכוכבי הלכת, ערפיליות הנובעות מחומר שהועף מכוכב לאחר התפרצותו ומותו, וכמובן גלקסיות שנראות מעורפלות בשל המרחק הרב אליהן.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~480580573~~~261&SiteName=hayadan
